אייר תשכ"ז - ר' יהושע דובראווסקי (מוגה ע"י הרבי)

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ה'פאראד' של ל"ג בעומר ב-‏770 ובארץ ישראל

היום החל במזג אויר מעונן וקודר. גם בלב פנימה היה קודר. בימים אלה נשקף שוב (בפעם המי-יודע-כמה?) חוסר שקט עמוק מעיניהם של יהודים: צללים חשוכים וזועפים אורבים שוב (בפעם המי-יודע-כמה?) לעם הקטן, הפעם בארץ ישראל. אט-אט מתבהרים השמים, וגם על הלב נהיה קל יותר. ה”ימים ההם”כמו באו לעודד את ה”זמן הזה”-בימים ההם אכן שרר אבל גדול בתקופה זו, אך ל”ג בעומר ניחם אותנו אז מאבלנו. ורוצים לקוות - שהרי אנו יהודים בעלי-התקוה המנוסים והגדולים ביותר -שגם השמים שלנו יתבהרו... בדיוק כמו פניהם המאירות והנלהבות של צועדי ל”ג בעומר!

כל השדירה הרחבה של איסטערן-פארקוויי מוקפת מחסומים. נעלם לו רעש ושאון החולין של תנועת המכוניות. שלוה לא-מוכרת ובלתי-ידועה ירדה על הרחוב, שנראה עכשיו רחב יותר ואנושי יותר. אפילו פרצופיהם של השוטרים הרבים איבדו מארשת הרצינות והכוננות המתמדת. הם, ביחד עם עשרות יהודים מזוקנים שסימן [”סדרן”] על זרועם, הכינו קבלת פנים לאלפי ילדים יהודים. בדירה העליונה בבניין של 770, כבר החלו ההכנות בשעות המוקדמות של לפנות-בוקר. אותיות-ענק זעקו משלט שהוצב עליה: “וקהל גדול ישובו הנה!” ועמוק בפנים שוב חלף רעד: אלוקים שבשמים! לו יהי שה”קהל גדול” של עם ישראל יתאסף תמיד ובכל מקום רק "כאן", רק בימי שמחה, רק כדי לצעוד עם כוחו ועוצמתו הרוחנית!... ואי-שם, בארץ-הקדש, הרי נצבים גם מחנות של יהודים [חיילים]! מנותקים מביתם, מילדיהם - עזור נא, אב יקר: “ישובו הנה!”, יזכו הם לשוב, יזכו הם להתאסף ולהקביל את צעדיהם השמחים של הילדים המתוקים!...

והנה מגיע האוטובוס הראשון עם ילדים. מיד מגיע שני, ושלישי, עשירי, והשלושים. הרחוב תוסס מהמולת הילדים. המנהלים, המדריכים והמארגנים עובדים במלוא המרץ והתנופה. המקום כולו רושף ממאות, אלפי עינים מאירות, כאלו חמימות ונוצצות. בכזו בהירות וחיוניות שאין בה טעם חטא. קרני השמש מלטפות את פניהם, ונשמתם היהודית הזכה משתקפת מהם זכה וקסומה... בכן, מה רוצה העולם האכזרי מכאלו אברהמלעך ויאנקעלעך, שרה’לעך ולאה’לעך, המקשטים בתהלוכותיהם את רחובות ירושלים? המפארים את הרי צפת וגודשים בזמר את שמי מירון?

כן, כן, אלו אותם ילדים יהודיים: מברוקלין ומתל-אביב; וה”צאן-קדשים” של איסטערן-פארקוויי פורשים את ידיהם כציון וסמל של אחדות מלאה עם ה”צאן” המאוים בירושלים. אין הם יודעים זאת במלוא הכרתם - והם חייבים שלא לדעת - אך אפילו חכמינו נהגו תמיד, בזמנים קשים, לפנות לילד ולבקש ממנו “פסוק לי פסוקיך”. אתה, ילד יהודי, הנך הרי היסוד של עמנו, הנך נושא בחובך את הגרעין לעתידנו ונצחיותנו - ובכן אמור את הפסוק שלך, ספר את שיטתך העל-הגיונית אך אמיתית-מקורית, הטמונה אצלך, במעמקי נשמה יהודית ילדותית-עתיקת יומין!

מאות ואלפי הילדים והילדות בתהלוכת ל”ג בעומר אמרו את ה”פסוק”שלהם. הם הראו אותו שחור על גבי לבן. בוודאי שעמדו בשתי מחנות נפרדים - ילדים וילדות, אך אמירתם הייתה אחידה וזהה: הנה עומדים שם שני פעוטות ובידיהם מרימים לגובה דגם ענקי של זוג... תפילין. נו, כן, זהו הרי כלי-הזין היהודי הנושן שאין לו תחליף, “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”. “כי הם חיינו ואורך ימינו” - מרחפות באויר אותיות המונפות ביד של ילד. “שמור שבת”, “שלח ילדיך לחינוך תורני” ותהיה בלתי-מנוצח, “בית יהודי חייב להיות כשר”, “שלח ילדך לישיבה” - כך מילאו ילדים יהודים את חלל האויר עם פסוקיהם.

אכן, “סיסמאות” יהודיות ישנות, בידיהם של דורות חדשים ובאים. כך מתהוה הקשר וכך חייב הדבר להמשך הלאה. אין שום עצה אחרת. הלוא כך פסק הילד היהודי מגיד-העתידות את פסוקו, וכך רמז הוא עם הדגל בידו כלפי מעלה: “אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים"...

השטח המגודר מתמלא יותר ויותר. מקצוות שונות של העיר הם הגיעו, צועדי ל”ג-בעומר, ומכל הישיבות ומוסדות-החינוך. רך, כמה נעים להבלע בכזו מסה יהודית רוחשת ורעננה. עיני הכל הופנו לבימה העומדת על המדרגות של מרכז ליובאוויטש. הרעש מתחלף בהמתנה מתוחה. כולם מחכים, והכל יודעים, אשר שם ממול יושב אחד כזה המחכה להם, שנשמתו הגדולה חיה עם השמחות והצער של כל אחד מהם, של כל יהודי באשר הוא, אשר כל חייו מסורים ונתונים לכלל ישראל. בוודאי ששוה לחכות!

והנה מין זרם סוער חולף בקהל. הרבי שליט”א נעמד על הבימה, ושקט השתרר בכל האיזור. שקט המשדר תחושת בטחון. אלפי מבטים פונים לנקודה אחת, וממנה חזרו וקרנו אלומות-אור בלתי נראות. היו אלה בפירוש מבטים יוצאי-דופן: לא מבטים היסטריים הננעצים בגיבור מנופח; לא מבטים משולהבים של המרותקים למשחקי-הימורים, לא מבטי הנאה-פראית של המתענגים מהסתכלות במחזות אימה. זהו מבט פנימי-עמוק, מבט נשמתי-לבבי של יהודי על מנהיג אלוקי... מבט האומר: לו נשאב גם אנו, ביום שמח אך בלתי-רגוע זה, עידוד וחיזוק מזה הניצב שם למעלה ומבטו חודר לעומק לפנים מעומק.

...

הרבי שליט”א נשא את דברו. קלסתר פניו המאיר היה חיור באורח משונה, והצביע על הסערה המתחוללת בלבו. גם קולו היה צרוד מאוד ועמוס בשטף של רגשות. הרבי שליט”א דיבר -ושוב התבהר היום של ל”ג בעומר, שוב היה ניתן לחוש בקשר האלוקי של יהודים החוצה דורות ובאחדותם החוצה מרחקים. כ”ק אדמו”ר שליט”א הדגיש מיד את אחד התכנים המרכזיים של ל”ג בעומר: מיום זה ואילך היתה הנהגת תלמידי רבי עקיבא בינם לבין עצמם מיוסדת על האופן אותו לימד והדגיש רבם - “ואהבת לרעך כמוך!” -לכבד, לאהוב ולהיות מסורים אחד לשני. נקודה מרכזית שניה בל”ג בעומר: רשב”י, אחד מתלמידיו החשובים של ר’ עקיבא, אמר שזהו יום שמחתו - היום השמח בו הגיע למדריגה הנעלית ביותר בלימוד התורה ובדרך התורה, אותה הוריד לתלמידיו דור אחר דור, ובה ינהגו וינהיגו יהודים עד היום המאיר בו משיח יוליכנו לארץ ישראל במהרה בימינו!

כל דבר הקשור בתורה ומצוות, הוא, כפי שאומר הבעל-שם-טוב, איננו רק דבר השייך לעבר, מאורע שאירע לפני זמן. כל פרט הקשור ביום זה מלמד אותנו היום כיצד להתנהג ומה אנו צריכים לעשות כדי להיות באמת ילדיו של הקב”ה.

כ”ק אדמו”ר שליט”א הדגיש ביחד עם זאת, אשר בכל שנה ישנו גם לימוד נוסף, מעבר לזה שנלמד בשנים עברו. השנה הנוכחית היא שנת “הקהל”. “שנת הקהל” היא השנה שלאחר שנת השמיטה, בה היה העם כולו, כולל הילדים הקטנים, מתאסף בבית המקדש. שם שמעו את המילים הקדושות של התורה ושאבו חיות אלוקית לכל משך החיים. הזכות של הילדים הקטנים בענין זה היא כפולה: הם עצמם שמעו ולמדו, וגם גרמו לשכר מיוחד ונוסף להורים על שהביאו אותם לבית המקדש.

בית המקדש העשוי מאבנים ועצים חרב כעת, אך בית המקדש הנמצא בלבו של כל יהודי הנו שלם! כעת מוטל התפקיד על כל אחד מאיתנו, אשר בית-המקדש שבלב יפיץ אור וקדושה באופן של “הקהל” -שהדבר יקיף את כל חייו ואת החיים של כל הסובבים אותו.

בשנה הנוכחית, “שנת הקהל”, מיתוסף ציווי מיוחד ביחד עם כוח מיוחד מהקב”ה, שגם הילדים, כל אחד מהם, יעצב ויבנה את חייו על יסודי התורה והמצוות, כמו גם, אכן, הקהל - להקהיל ולקרב לדרך ה’ את חבריו ואפילו לפעול על ההורים לטוב וליותר טוב...

כך בערך דיבר מנהיג ישראל לילדי ישראל ביום ל”ג בעומר -יום שמחתו של רשב”י, אחד מהימים הנשגבים וביחד עם זה שמחים ביותר -ודווקא באופן מיוחד לילדים! באור זה מובנת יותר ה”שיחה” האינטימית של ראש ישראל בדורנו עם ילדי ישראל... כן, ילדים, שמחתכם קשורה גם עם מעט אחריות!

קולו של הרבי שליט”א נעשה נרגש, אבהי וגבוה יותר - והיה נדמה כי בקול זה נישאים גלי-נשמה בלתי נראים, לשם, לארץ הקודש. “אחינו ואחיותנו בארץ הקודש... הנם עומדים כעת במצב כזה בו הקב”ה מגן עליהם!” הרבי שליט”א לא מסתפק בברכה שהשי”ת יגן עליהם. לא, הקול הקדוש קובע נחרצות: “הקב”ה שולח להם את ברכותיו, ואת ישועתו במידה הגדולה ביותר! והם יצאו מהמצב הנוכחי בהצלחה!".

ושוב פנה הרבי שליט”א לילדי ישראל: “מוטלת עליכם (ילדים) חובה וזכות מיוחדת לעזור להם!” אנחנו צריכים כבר לדעת לבד במה אנו יכולים להגן ולסייע אחד לשני. העזרה של הילדים הובהרה להם: “ללמוד עוד פסוק, לעשות עוד מצוה ועוד מצוה” -ואכן בהתאם לציווי של ואהבת לרעך כמוך: להמשיך קרובים וחברים לדרך מאירה זו של תורה ומצוות...

שוב חולף רעד מהמצב הרציני - וזה כל כך בלט בצורת דיבורו של הרבי שליט”א. אך לבו הגדול של מנהיג ישראל לא גילה בפיו שום מילה של פחד, אפילו שום מילה על המצב הלא-טוב. הוא רק השתפך במילות ברכה, במילים המקשרות יהודים עם הקב”ה -ושוב ברכות. “וישבתם לבטח בארצכם, שיהודים ישבו בבטחון בארץ ישראל... והייתי לכם לאלקים, הקב”ה יהיה לנו לאלוקים... עד ואולך אתכם קוממיות, שהקב”ה יוליך כל יהודי ואת כל היהודים בזקיפות קומה לגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו בקרוב ממש!..."

...

...צועדים מאות, אלפי ילדים יהודיים מול מנהיג ישראל האבהי. מסתכלים עליו בהערצה ובבטחה, בהתמסרות של ילדים לזה העומד על הבימה ומלוה ממש כל פעוט, כל נפש יהודית רכה, בכזו אהבת ישראל עדינה, בכזה חיוך אבהי ובכזה בטחון מופגן בקדושתו של כל ילד יהודי!