ניסן תש"י - ימי בראשית

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

יום א', ר"ח ניסן ה'תש"י

כ״ק אדמו״ר שליט״א סיפר אודות חסיד אחד שבכל נושא שהיה מדבר, תמיד היה מסיים עם הענין דבריאת יש מאין, ואמר, שכמו-כן אצל כל יהודי שבכל ענין שהוא מדבר, הוא מסיים תמיד בענין שיש לו שייכות עם הנשמה שלו.

הלילה, אור לב׳ ניסן, התקיימה התוועדות חסידים ב״770״ בהשתתפות קהל גדול, ואורחים מערי השדה. הר״צ שניידערמאן והרש״א קזרנובסקי הקריאו את הרשימה של כ״ק אדמו״ר הכ״מ שנדפסה בקונטרס ב׳ ניסן. הרב שמואל לוויטין הסביר כמה פרטים במאמר שבקונטרס זה, וביאר אותם עם ״ציורים״ מהעבר.

במשך ההתוועדות לא שרו ניגונים. בסיום ההתוועדות למדו הבחורים משניות בקשר עם היארצייט דב׳ ניסן.

בימים אלו יצא לאור הקונטרס ״מענה לשון״ אשר כנוסח דף השער מיועד הוא בשביל "לאמר על קברי הצדיקים, כפי שהנהיג כ״ק אדמו״ר ר׳ דוב בער נ״ע לאמר בהאדיץ על קבר אדמו״ר נ״ע, נדפס עתה מחדש לאמר על ציון כ״ק אדמו״ר ר׳ יוסף יצחק נ״ע״.

בהקדמה לקונטרס הנושאת את התאריך ״כ״ה אדר השי"ת״, כותב כ"ק אדמו"ר שליט״א שמענה לשון זה ״הוא פוטוגרפיא מהנדפס ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ (וילנא תער״ב) לאמר בהאדיץ, וכמובן נשתנה כאן השם בה״יהי רצון׳ שאומרים לבסוף״.

כ״ק אדמו״ר שליט״א ממשיך שמעבר לשער במענה לשון הנ״ל נדפסו שורות אחדות והם מה שכתב כ״ק אדמו״ר הצמח צדק אודות הסתלקות כ״ק אדה״ז, אשר בין היתר כותב שם:

״במוש״ק דשמות כ״ג אור לכ״ד טבת כחצות שעה י״א נשבה ארון הקדש מאור ישראל משיח ה׳.. ה׳ יחיש ביאת גואלנו והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם ישמיענו נפלאות.. אכי״ר בעגלא ובזמן קריב״.

ובהמשך לכך כותב כ״ק אדמו״ר שליט״א בקטע שלאח״ז:

״כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ נסתלק בשבת קודש דבא בעשירי לחודש אחד עשר הוא חודש שבט כחמשה עשר רגעים לפני שעה שני׳ (שמינית) בוקר, והוי׳ יחיש ויזכנו להיעוד המקווה והקיצו ורננו שוכני עפר והוא, כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ, בתוכם״.

יום ב׳, ב׳ ניסן, יום ההילולא דכ״ק אדמו״ר מהורש"ב נ"ע, ה'תש"י

למטה בביהמ״ד על יד מקומו הקבוע של הרבי הכ״מ הדליקו נר, בקשר עם יום ההילולא.

בשעה 12:30 בצהריים נסע כ״ק אדמו״ר שליט״א ל״אהל״ ועמו נסעו שני אוטובוסים מלאים מאנ״ש והת׳ שיחיו.

כולם התפללו מתוך ה״מענה-לשון״ שנדפס בימים אלו ופורסם היום לראשונה.

כ״ק אדמו״ר שליט״א בכה בכיות נוראות, וכל הנוכחים נשבר לבם בקרבם, בשמעם כ״ק אדמו״ר שליט״א בוכה.

בשעה 2:30 לערך חזרו כ״ק אדמו״ר שליט״א וכל הקהל מה״אהל״.

התמימים דוד רסקין וגדלי׳ קארף שיחיו נכנסו היום אל כ״ק אדמו״ר שליט״א וביקשו שיואיל להתוועד עם התמימים בקשר ליום ההילולא ב׳ ניסן. כ״ק אדמו״ר שליט״א ענה להם שיבקשו מהמשפיעים הרב שמואל לוויטין והר״י דזייקבסאן שיתוועדו עמם, הם ענו שהמשפיעים כבר התוועדו אתמול והם רוצים שה״רבי״... יתוועד. כ״ק אדמו״ר שליט״א הוציא לוח קטן ממגירת השולחן, הביט בו ואמר: בעוד חודש בדיוק, ביום ב׳ אייר תתקיים בל״נ התוועדות.

הלילה התקיימה באה״ק החתונה של הת׳ יצחק שי׳ גאנזבורג. הת׳ הנ״ל רצה לדחות את החתונה (מפני ההסתלקות), ושאל על כך את כ״ק אדמו״ר שליט״א, וענה לו שלא ידחו ח״ו את הנישואין, ושהכל ימשיך להתנהג כרגיל.

יום ה', ה' ניסן ה'תש"י

בימים אלו חזר הרה״ג הרה״ח ר׳ מאיר אשכנזי מביקורו בארץ הקודש ובאמתחתו ״ביכלאך״ כתבי יד שהיו שייכים לאחד החסידים שהי׳ משפיע בישיבת תות״ל בווילנא.

בין הכתבי יד ישנה העתקה מרשימה של כ״ק אדמו״ר הכ״מ משנת תרצ״א בה מסופר אשר בתחילת נשיאותו של כ״ק אדמו״ר הצמח צדק לא הי׳ הגאון החסיד רב נחמי׳ מדוברובנא נוסע לליובאוויטש. באחד הלילות חלם רבי נחמי׳ שכ״ק אדמו״ר הזקן בא אליו ושאלו: ״מדוע אין לך רב״? ״ואת מי אקח לרב״ - שאל ר׳ נחמי׳, ויענהו הרבי הזקן: ״אברהם הוא התחלת התיקון, ונח הי׳ צדיק, אך הוא מדריגה שלפני התיקון, ונקרא נח ע״ש ינחמנו, ובתיקון מנח״ם נח עם מ׳ לפניו שהוא התחלת המשנה, ומ״ם לאחריו שהוא סיום המשנה, ינחמ״נו בעתיד, מנח״ם בהוה״. ומדברים אלה - כותב כ״ק אדמו״ר הכ״מ - הבין רבי נחמי׳ שצריך הוא לנסוע לליובאוויטש אל כ״ק אדמו״ר הצ״צ.

הרב אשכנזי נכנס עם כתב זה אל כ״ק אדמו״ר שליט״א וטען שדברי אדמו״ר הזקן מהווים נבואה לדורינו זה אשר כ״ק אדמו״ר שליט״א שהוא מיוצאי חלציו בן אחר בן של כ״ק אדמו״ר ה״צמח-צדק״ ונקרא בשמו הק׳ של הצ״צ הוא זה ש״ינחמנו בעתיד״, ומשום כך עליו לקבל על עצמו את כתר הנשיאות החבדי״ת.

מספרים, שבהזדמנות זו (או אחרת) הגיש הרב אשכנזי פ״נ לכ״ק אדמו״ר שליט״א וביקש מכ״ק אדמו״ר שליט״א שיענה לו על שאלותיו בתור ״יחידות״, כ״ק אדמו״ר שליט״א סירב בתוקף וענה לו שיסע ל״אוהל״ וישטח שם את בקשותיו.

הרב אשכנזי לא הרפה, והמשיך להפציר בכ״ק אדמו״ר שליט״א שיואיל לקבלו ל״יחידות״, אך כ״ק אדמו״ר שליט״א סירב ואמר לו שישלח שליח עם פתק על ה״אהל״ ובו יכתוב את כל משאלותיו וכו'. כאשר נוכח הרב אשכנזי שכ״ק אדמו״ר שליט״א אינו מסכים בשום אופן לקבל את הפ״נ ממנו, התחיל לטעון בפניו שכל השנים הי׳ במסירות נפש ברוסי׳, אח״כ בשאנחיי, ועד שהשי״ת עזר לו וזכה לצאת מעמק חבכא ולבוא לכאן, ואם אין לו ״רבי״ מה זה שוה לו ומה הוא צריך את כל זה... נענה כ״ק אדמו״ר שליט״א והסכים לקחת ממנו את הפ״נ וקיבלו ל״יחידות.

בהזדמנות מסויימת כשזכה להכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א סיפר בפניו שבביקורו האחרון באה״ק נכנס לבקר את האדמו״ר הרה״צ רבי אהרן מבעלז (זצ״ל) ובין הדברים סיפר לו אודות מצב בריאותו וביקש את ברכתו. אמר לו האדמו״ר מבעלז: למרות שאינך חסיד שלי אומר לך שלשה דברים שתזהר בהם, ואחד מהם הי׳ שלא ילך על קברי צדיקים, ואמר כ״ק אדמו״ר שליט״א: מכיון שהקדים ואמר שאינך חסיד שלו, א״כ מדוע לא שאלת מה המקור לדבריו? אך הואיל ונפיק מפומי׳ דמר אתה צריך אכן להזהר בזה.

יום ד', י"א ניסן, יום הולדת המ"ח של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ה'תש"י

בימים אלו יצא לאור ״קונטרס חג חפסח״ הכולל את המאמרים ד״ה ״בעצם היום הזה״ דימים ראשונים דחה״פ, וד״ה ״עשר תעשר״ דאחרון של פסח - משנת תש״א, שיחת חה״פ תש״ט, ומכתב מאסרו חגה״פ תרצ״ט ע״ד חסידות ויציאת מצרים.

ב"הקדמה" לקונטרס הנושאת את התאריך "י"א ניסן, ה׳שי"ת״ כותב כ״ק אדמו"ר שליט"א:

"זה מכמה שנים, הי׳ כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ מפרסם מאמרי דא״ח לחגים ולזמנים קבועים. לפעמים תכופות בצירוף שיחה, מכתב וכיו״ב. ומעורר ודורש ללומדם ביחידות ובעיקר ברבים, בחגים המתאימים וגם בימים שלפניהם ושלאחריהם.

ברור הדבר אשר גם עתה אדיר חפצו, אשר ילמדו תורתו ביחיד וברבים, ויתעוררו בחיזוק התורה והיהדות ע״י קריאת השיחות, המכתבים וכו׳.

ודאי הדבר אשר אלפים, כן ירבו, מתלמידיו, חסידיו, מקושריו ומאלו השייכים לכ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ ישתדלו למלאות חפצו זה בכל לבם ונפשם.

והובטחנו זה מכבר אשר זהו הדרך להתקשרות ולהמשיך ולקבל את השפעותיו לכל טוב גשמי ורוחני. ולכן הו"ל בזה קונטרס לחג הפסח הבע״ל ותקותינו לעשות כזה, בל״נ, גם למועדים הבאים לקראתינו לשלום״.

הרה״ת שלום דובער שי׳ גורדון סיפר שבסמיכות למקום מגוריו בנוארק מתגוררת משפחה שהוא מיודד אתם מאוד (האמא שומרת קצת כשרות אך האבא מחלל שבת והחנות שלהם פתוחה בשבת) ויש להם בת מבוגרת שבשום אופן לא מצליחה להשתדך וזה מצער אותם מאד. וסיפר להם שב״ה לא אלמן ישראל ויש לנו כבר ״רבי״ חדש שפועל ב״ה גדולות וישועות וכו׳ וכו׳, באחד הימים, באה אליו האמא ואמרה שהיא רוצה להכנס לרבי שליט״א ולבקש ברכה על הבת המבוגרת שתמצא שידוך. הוא נענה לכך ברצון והביא אותם - את האמא ואחד האחים - ל״770״.

הם נכנסו אל הקדש פנימה והוא נשאר בחוץ. בתום היחידות יצאה האמא מאוד כעוסה, הוא שאל אותה מה אירע בפנים, והאמא סיפרה שכאשר נכנסו שאל אותם הרבי שליט״א איך הפרנסה, היא השיבה שב״ה לא חסר להם כסף והם מצידם היו כבר סוגרים את העסק ויוצאים לגימלאות, אך כיון שהבת המבוגרת לא התחתנה עדיין, והם לא יודעים מה יהי' עמה הם ממשיכים לעבוד כדי לדאוג לעתידה.

״ומה באשר לשבת״? - שאל אותה הרבי, ״בשבת״ - ענתה האמא - ״החנות פתוחה". ״מדוע״ - שאל הרבי - ״הרי אמרתם שב״ה לא חסרה פרנסה ואין מחסור בכסף, מדוע אם-כן אתם עובדים בשבת״? ״בגלל הבת״ - השיבה האם - ״אנחנו דואגים לה, ולכן צריכים אנו לאגור עוד כסף. אנחנו רוצים שהרבי יברך אותה שתמצא שידוך, ואז לאחר שתתחתן, אנחנו מבטיחים שנסגור את העסק בשבת״.

על כך ענה להם הרבי שליט״א: ״הקב״ה רוצה בדיוק ההיפך! קודם תסגרו את העסק בשבת, ואז אני מבטיח לכם שהבת תשתדך״... ובכך סיים הרבי שליט״א את היחידות.

האמא סיפרה להרה״ת הנ״ל את דברי כ״ק אדמו״ר שליט״א והפטירה לעברו בכעס: ״באוקראינה יצא לי להיות אצל הרבה אדמו״רים, הם נתנו ברכות, ואף פעם לא התנו את זה בשמירת מצוות... (את סוף הסיפור ראה בהערה).

יום ה', י"ב ניסן ה'תש"י

הרה״ג ר׳ מאיר אשכנזי אמר היום ״סיום״ ב״770״ (בקשר עם התענית בכורים דערב-פסח שחל השתא בשבת והוקדם להיום).

הרה״ח יוחנן גורדון סיפר שהוא זוכר שבשנת עת״ר חל ערב פסח בשבת (כבשנה זו), ושלח כ״ק אדמו״ר נ״ע לפני התיבה ״דעם שנעלען חזן״, שהתפלל במהירות.

בימים אלו שלח כ״ק אדמו״ר שליט״א לאנ״ש והת׳ את קונטרס חה״פ שהו״ל ז״ע בצירוף מכתב כללי-פרטי בשתי נוסחאות (הנושא את התאריך יו״ד ניסן ה׳תש״י) ובהם מבאר בארוכה את החובה המוטלת על כאו״א לפעול בכל הסביבה שלו. בא׳ המכתבים מבאר את המובא בשיחת אחש״פ (שבקונטרס) ע״ד ענינו של חייל ש״מוסר נפשו ורצונו למפקד המלחמה ועושה את זה בשמחה ואז הוא דוקא המנצח״. כ״ק אדמו״ר שליט״א מוסיף אשר ״במוחש רואין שהיסוד לכל זה היא האמונה . . בראש כל מפקדי המלחמה הוא המלך הנשיא . . מנהיג הדור, ובדורינו בפרט - הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ״.

ש"פ צו, שבת הגדול, ערב חג הפסח ה'תש"י

תפלת שחרית התחילה בשעה 6:30 בבוקר והסתיימה בשעה 7:50.

הרה״ג הרה״ח ירחמיאל בנימינסאהן (הזלאבינער רב), הגיע לחג הפסח ממיאמי, והוא מוזמן לסעודות בבית האדמו״ר הכ״מ.

ליל א' דחג הפסח ה׳תש"י

ה״סדר״ נערך בבית אדמו״ר הכ״מ כפי שהי׳ נהוג בחיים חיותו בעלמא דין.

במקומו של האדמו״ר הכ״מ הוכנה הקערה עם הכוסות ומקום להסיבה בלי שום שינוי.

כ״ק אדמו״ר שליט״א היסב בשעת שתיית הד׳ כוסות, ובאכילת ה״כזיתים״ וכו'. לאחד מאנ״ש שי׳ ששאל את כ״ק אדמו״ר שליט״א להטעם שהוא עושה הסיבה, ענה שבנוגע לענינים הנוגעים להלכה הרי ״לא בשמים היא״ כו'.

כמה מהתמימים שי׳ הלכו (לאחר שסיימו את עריכת ה״סדר״) לראות את ה״סדר״ בבית כ״ק אדמו״ר הכ״מ. כשהם באו לשם (קצת לאחרי השעח 11:00) אחזו עדיין באמצע אכילת האפיקומן.

באמירת הלל בכה כ״ק אדמו״ר שליט״א מאוד.

אחרי כוס רביעי התחיל ר׳ שמואל זלמנוב את הניגון ד׳ בבות כבכל שנה. אך כ״ק אדמו״ר שליט״א שתק במשך כל הזמן שניגנו.

התמימים שלום חסקינד ויוסף זלמנוב פתחו את הדלת (מבפנים) באמירת שפוך חמתך.

[אין מלים לתאר את הביטול הנפלא באופן ישיבתו של כ״ק אדמו״ר שליט״א בעת עריכת הסדר - בשולחנו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ - הוא ממש לא הניע אבר, בדיוק כפי שהי׳ בעת חיים חיותו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ בעלמא דין].

כשירד כ״ק אדמו״ר שליט״א מעריכת ה״סדר״ הבחין בהת׳ דוד שי׳ רסקין שעמד בצד, הרבי פנה אליו ושאלו: ״היכן אכלתם את האפיקומן?! יכולתם לאכול את האפיקומן כאן, במקום שהרבי הכ״מ ערך את הסדר, ובמקום זה אכלתם אותו ״בא א בעל-הבית אין שטוב״״?!.

יום א', א' דחג הפסח ה'תש"י

היום אחרי התפלה בחדר האדמו״ר הכ״מ פנה כ״ק אדמו״ר שליט״א לעבר כמה מאנ״ש שי׳ ושאלם: מדוע לא באו אתמול לעריכת הסדר בבית כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ?! כאשר כל הדלתות היו נעולות היה מתקבץ קהל גדול והיו נדחפים, ואילו עכשיו שכל הדלתות פתוחות אף אחד לא בא. אכן, היו כמה שלאחרי שגמרו לעשות את ה״סדר״ באו להציץ מה קורה, אבל אף אחד לא הביא את האפיקומן שלו לאכול אותו באותו ״חדר״ שהרבי ערך בו את ה״סדר״ קרוב לעשר שנים?!

איתא בספרים שאלי' הנביא לא יכול להיות בכמה מקומות בזמן אחד ורק ניצוץ ממנו נמצא בכל מקום, ואילו אצל רב המנונא סבא היה אליהו הנביא בא בשלימות וכו', ואם כן במקום שהרבי ערך בו ״סדרים״, האם תיתכן ״התגלות״ גדולה מזו?!

וכמובא בספרים שלאחרי ההסתלקות דרבינו הקדוש הי׳ נוהג לבוא לביתו ולעשות ״קידוש״ ולפטור את הרבים!

כ״ק אדמו״ר שליט״א סיפר שפעם נכנס לרבי הכ״מ בערב פסח לאחרי מנחה וראה את הרבי יושב ולומד משניות ושותה כוס תה, והרבי אמר לו, שאביו אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע לא היה אומר את ה״סדר קרבן פסח״ אלא הי׳ לומדו.

הת׳ אלי׳ שי׳ גרוס סיפר שאחרי התפלה אמר לו הרב חדקוב שהיות והוא מיודד עם משפחת ה. לכן שיזמין את בניהם שיבואו ל״סדר״ אצל הרבי, ושיביאו אתם את הבן-דוד שלהם מר ב. (הנ״ל הי׳ בשבוע שלפני זה ביחידות אצל כ״ק אדמו״ר שליט״א וכ״ק אדמו"ר שליט״א ענה לו על כמה שאלות). הוא סיפר עוד שהבחין שלפני שהרב חדקוב ניגש אליו לחש כ״ק אדמו״ר שליט״א דבר מה להרב חדקוב. הת׳ הנ״ל אכן הלך אליהם והזמין אותם לבוא ל״סדר״.

ליל ב' דחג הפסח ה'תש"י

הלילה ערכו התמימים את החלק הראשון של הסדר בזריזות, ובשעה 9:15 מיהרו לבית הרבי הכ״מ. שם אחזו עדיין באמצע אכילת הכזית מצה.

באמצע הסעודה אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א שהיות ואלו שבאו מחזיקים עדיין לפני אכילת אפיקומן, לכן שיתנו להם גם-כן מרק מ״קערת הכסף״ של רבינו הזקן. ונתנו לכל אחד שלשה כפיות כפי המנהג בבית הרב.

כ״ק אדמו״ר שליט״א בירך ברכת-המזון ואמר ״ברשות אדונינו מורינו ורבינו בעל הבית הזה״.

באמירת הלל סיים כ״ק אדמו״ר שליט״א כל קטע בניגון שבו היה אדמו״ר הכ״מ אומר את ההלל, וכל הקהל הקשיב בהתרגשות רבה.

לאחרי אמירת ״לשנה הבאה בירושלים״ ניגן כ״ק אדמו״ר שליט״א את הניגון ״א-לי אתה״, שמנגנים בעת שמחזירים את היין שבכוס של אליהו לקנקן.

יום ד', ח"י ניסן, ב' דחוה"מ פסח ה'תש"י

באחד מימי חוה״מ מסר כ״ק אדמו״ר שליט״א ע״י הת׳ שלום מרוזוב שיברר אצל התמימים שנכנסו בב׳ ניסן לבקשו להתוועד - באם כוונתם שיתוועד רק עם ״הבחורים הרוסיים״, או שרוצים שיתוועד עם כל תלמידי הישיבה. התמימים הנ״ל ענו, כמובן, שכוונתם היתה שיתוועד עם כל תלמידי הישיבה.

יום ו', כ' ניסן, ערב שש"פ ה'תש"י

מספרים ב"770״ שיהודי אחד (לא מאנ״ש) שאל את כ״ק אדמו״ר שליט״א בקשר לקבלת הנשיאות וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א ״דער רבי וועט זאגן״ (= כ״ק אדמו״ר הכ״מ יורה מה לעשות).

מספרים גם, שיהודי אחד נכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א וביקשו לקבלו ל״יחידות״, ענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א: לאחד שלובש מעיל קצר אתה רוצה להכנס ל״יחידות״... זה לא ״רבי״... הראית פעם ״רבי״ עם מעיל קצר?... נענה היהודי ואמר: לא באתי אל המעיל, באתי אל הרבי!

הרה״ת יהודה ליב שי׳ דובאוו סיפר כי פגש בווילאמסבורג את הרב פורסט (מרבני קהילת ווין) והלה סיפר לו כי אביו בא אליו בחלום והורה לו להתענות, ללכת לציון כ״ק אדמו״ר הכ״מ, ולתת צדקה. אך כיון שחול המועד אסור בתענית וכן אין מבקרים בביה״ח הוא מבקש לשאול את כ״ק אדמו״ר שליט״א מה לעשות. הנ״ל מילא את הבקשה ותשובת כ״ק אדמו״ר שליט״א היתה כי את התענית ניתן לדחות לאחרי היו״ט וגם אין מקום להליכה על הציון כי איתא בספרים שגופות הצדיקים אינם בקבריהם ביומא דפגרא (כ״ק אדמו״ר שליט״א רצה להראות לו את המקור לכך, אך הנ״ל לא המתין כמובן ויצא מהחדר).

ליל שביעי של פסח ה'תש"י

בבית-המדרש ישב הקהל ולמד כל הלילה.

ליל אחרון של פסח ה'תש"י

הלילה בסעודה בבית אדמו״ר הכ״מ בירך כ״ק אדמו״ר שליט״א ברכת-המזון על הכוס. לאחרי הסעודה התקיימה התוועדות חסידים למטה בבית המדרש. הרה״ח ירחמיאל בנימינסאהן התוועד.

יום א', כ"ב ניסן, אחרון של פסח ה'תש"י

היום ביקשו זקני אנ״ש מכ״ק אדמו״ר שליט״א שיואיל לומר דא״ח אך הוא סירב בתוקף.

בסיום אכילת ״סעודת משיח״ בבית כ״ק אדמו״ר הכ״מ, לאחרי ברהמ״ז, ניגנו את ניגון הד׳ בבות של כ״ק אדה״ז, ובעת הניגון בכה כ״ק אדמו״ר שליט״א בכיות נוראות ועצומות.

אחרי הסעודה התפללו מנחה.

בעת שירד כ״ק אדמו"ר שליט״א מתפלת מנחה פנה אליו הת׳ אלי׳ גרוס שי׳ וסיפר שהביא קבוצה של ילדים מתלמידיו בבית הספר, ושאל באם יכול להעלותם לחדר כ״ק אדמו״ר הכ״מ. כ״ק אדמו״ר שליט״א נענה בחיוב. הת׳ הנ״ל הכניס אותם לחדר אדמו״ר הכ״מ ואמר אתם ״שמע ישראל״.

התוועדות

בבית המדרש התאסף קהל גדול מאד להתוועדות כ"ק אדמו"ר שליט"א.

בשעה 4:00 לערך נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות, להלן כמה נקודות שנאמרו בהתוועדות.

  • כ״ק אדמו״ר שליט״א פתח את ההתוועדות בביאור הגמרא (כתובות קג, א) ״בשעת פטירתו של רבי, אמר לבני אני צריך כו', נר יהא דלוק במקומו שלחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומו כו׳״ - שענין הפטירה הוא העתקה ממקום למקום דהיינו עלי׳ מאופן עבודה מסויים לאופן עבודה נעלה יותר. ולכן כאשר הוא נמצא באופן העבודה שהוא נעלה יותר, צריך ״רבי״ - כ״ק מו״ח אדמו״ר - ״באווארענען״ לפני פטירתו, שלא יחשבו שעתה אין לנו שייכות אליו, אלא אדרבא לא רק שאנו צריכים אותו, אלא יתירה מזה - ״לבני אני צריך״, הוא צריך אותנו.
  • ובהמשך לכך אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א, צריכים להמשיך את ההתקשרות לכ״ק מו״ח אדמו״ר כמקודם, והוא ע״י מילוי רצונו הק׳, כאו״א בעבודתו הפרטית וגם בעבודת הכלל לקרב את כל בנ״י לתומ״צ, וכאשר ימלאו את רצונו של הרבי, הנה כמו שהי׳ בחיים חיותו בעלמא דין שהיו נכנסים אליו ליחידות והיו פונים אליו בשאלות הן בענינים גשמיים: נר שולחן ומטה - בני חיי ומזונא רויחא, והן בענינים רוחניים: נר - מצוה, שולחן - תורה, מטה - עניני תיקונים כו', הנה כ״ז במקומו עומד, ויכול גם עתה לשאול מהרבי את כל עניניו, והרבי עונה לו, ויענה לו כמקודם, והרבי כבר ימצא את הדרך איך לענות לו. כ״ק אדמו״ר שליט״א סיים קטע זה בהתרגשות גדולה: ״דער רבי שליט״א ענטפערט איצטער, מ׳זאל נאר פרעגן״...
  • בהמשך ההתוועדות אמר שאפשר להקשות איך שייך שכ״ק מו״ח אדמו״ר יענה עתה בעניני יחידות, והלא ידוע, שכדי לענות בענינים כאלו צריך להיות איזה שייכות בדקות דדקות לכה״פ, כידוע הסיפור דכ״ק אדמו״ר האמצעי בזה, וא״כ איך יתכן עתה ענין זה כשאינו בגוף גשמי?

וביאר זה בהקדם השאלה שיש מקשים איך שייך בכלל לבקש בקשות מ״רבי״, וה״ז ענין של ממוצע? אלא האמת היא שכשם שישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד, כן גם בהתקשרות של חסיד עם רבי, שאי״ז כשני ענינים המתקשרים יחדיו אלא הם כולא חד ממש, ובמילא הרבי אינו ממוצע המפסיק אלא ממוצע המחבר.

ונמצא שאצל חסיד הרי הוא, הרבי והקב״ה חד ממש, ובמילא לא שייך להקשות שאלות של ״ממוצע" וכו׳ מאחר שזהו ״עצומ״ה אליין, ווי ער האט זיך אריינגעשטעלט אין א גוף", ע״ד מאמר הזהר ״מאן פני האדון הוי׳ דא רשב״י״ או כפי שבעת השליחות אפילו מלאך נקרא בשם הוי׳, או כפי שמשה רבינו אמר ״ונתתי עשב״.

וכך גם אין שייך להקשות איך יכול לענות על ענינים של תיקונים וכיו״ב, כיוו שזהו התקשרות עצמי בין רבי וחסיד, שלכן אומר הרבי שבכל מקום שהוא נמצא הרי ״לבני אני צריך״.

  • כ״ק אדמו״ר שליט״א המשיך שמטעם זה אינו אומר אודות כ״ק מו״ח אדמו״ר התואר ״נשמתו עדן״ וכיו״ב, כי כ״ק מו״ח אדמו״ר נמצא אתנו בעולם הזה כמקודם וביתר שאת, והוא נמצא בחדרו כמו קודם, ושומע כעת איך שאנו מתוועדים כאן, אלא שא״כ איך אכן מתוועדים כאן? אלא שזה רק מפני שרצונו הוא שיתוועדו, וכפי שאירע פעם שהרבי פתח בחדרו את המיקרופון והאזין איך שמתוועדים כאן ועכשיו הוא גם כך ועוד יותר, כמובן.
  • בעת ההתוועדות חילק הרב אלי׳ סימפסאן ״לחיים״ לכולם, וכ״ק אדמו״ר שליט״א ענה לכאו״א ״לחיים ולברכה״. כשנתנו להרה״ח ר׳ ירחמיאל בנימינסאן מלאנדאן שיאמר לחיים, אמר בקול ש״לחיים״ יאמר כאשר כ״ק אדמו״ר שליט״א יאמר ״דא״ח״. וכן הרב סימפסאן ביקש מכ״ק אד״ש שיאמר דא״ח אך הוא סירב כמובן.
  • בהמשך ההתוועדות סיפר כ״ק אדמו״ר שליט״א: בחורף האחרון נכנסתי פעם לחדרו של הרבי, וישב כשהוא נשען על ידו, והי׳ ״טיף פארטראכט״ ואמר לי שרוצה לנסוע לארץ ישראל, ושאלתיו: איך יכולים לנסוע לארץ ישראל והרי יש כאן הרבה עבודה, ואמר הרבי: ״נו, א שיינע מחשבה״. ואמר כ״ק אדמו״ר שליט״א שבמחשבה כבר הי׳ בארץ ישראל, את העצמות של ״יוסף״ כבר הביאו לארץ ישראל.
  • גם סיפר שפעם בא חסיד ממקום רחוק לרבי וביקש מהרבי שיאמר מאמר דא״ח. ענה לו הרבי שהוא אומר חסידות בשבת. ואמר החסיד שכאשר הוא בא אל הרבי הנה אז אצלו שבת. והרבי אמר חסידות.

וגם עתה בהתקשרות כדבעי הנה בכל יום ובכל עת יכול להיות אצל כאו״א ״שבת", והרבי בא אל כאו״א, וכמסופר בספר חסידים שרבינו הק׳ הי׳ בא ביום שישי בין השמשות בבגדי שבת, לביתו, והי׳ עושה קידוש ופוטר את הרבים. וכן הוא גם עתה שאנו נמצאים כבר בזמן בין השמשות לאחרי מנחה, הנה רבינו הק׳ בא לעשות קידוש, ופועל בכאו״א שיהי׳ ״קידוש״ - עם הכוונות שלו ועם הקדושה שלו כו׳, והוא נשאר גם בלילה.

  • לקראת סוף ההתוועדות הי׳ כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתרגשות גדולה והתחיל לדבר אודות התואר ״נבג״מ״, ואמר: ״וואס פאר א נבג״מ? וואס פאר א גנזי מרומים״? הרי עבודתו של הרבי היתה שלא על מנת לקבל פרס, וכמבואר בדא״ח ש״פרס״ הוא מלשון פרוסה והיינו ״הארות" ו״גילויים״ בלבד שזהו ענין דגנזי מרומים, ואילו עבודתו של הרבי היתה שלקח את כל העצם, וא״כ הוא בודאי נמצא אתנו למטה, שהרי (כמבואר בדא״ח) העבודה היא כאן למטה דוקא, כי כאן נמצא העצמות כו'.
  • כ״ק אדמו״ר שליט״א סיים את ההתוועדות בברכה ״אז דער רבי שליט"א [הכוונה לכ״ק אדמו״ר הכ״מ - המו״ל] וועט אונז פירן צו דער גאולה השלימה״.

[א״א כלל לתאר את ההתרגשות והבכיות שהיו בעת שאמר שאין צריך לומר ״נבג״מ״ כי אם ״שליט״א״].

ההתוועדות הסתיימה בשעה 8:30 לערך.

יום ג', כ"ד ניסן ה'תש"י

מספרים שבזמן האחרון נכנס אחד מזקני החסידים, וביקש מכ״ק אדמו״ר שליט״א בשם כל אנ״ש והת׳ שיואיל לקבל את הנשיאות וכו׳, אך כ״ק אדמו״ר שליט״א סירב בתוקף וטען כל הזמן שלא שמע כלום מכ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ אודות זה, ובתוך הדברים הגיב החסיד הנ״ל שקשה להאמין שכ״ק אדמו״ר שליט״א אכן לא שמע מאומה מחותנו כ״ק אדמו״ר הכ״מ אודות ענין הנשיאות וכו', נענה כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר בתמיהה ״איר האלט מיר פאר א ליגנער״? והסביר החסיד הנ״ל שזה ע״ד הידוע שלאחרי הסתלקות אדמו״ר מהר״ש נ״ע לא רצה האדמו״ר מהורש״ב נ״ע לקבל את הנשיאות, ובעת ההתוועדויות הי׳ מדבר רבות בשפלות עצמו בביטויים חריפים וכו', והרי בודאי שלא הי׳ בזה ענין של שקר ח״ו. אלא שזה מהענינים שצריכים ביאור (״וואס מען דארף פארשטיין״) וכך גם בענינינו דברי כ״ק אדמו״ר שליט״א אלו הם מהענינים שצריכים ביאור. כ״ק אדמו״ר שליט״א חייך ואמר: ״אויסגעדרייט זיך״... ( = התחמקת יפה).

מספרים גם על חסיד אחר מזקני החסידים שנכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א לבקשו אודות קבלת הנשיאות וכו' וכ"ק אדמו״ר שליט״א סירב. החסיד סיפר לפני כ״ק אדמו״ר שליט"א כו"כ סיפורים שהי׳ בהם הוכחות ברורות שכ״ק אדמו"ר שליט״א הוא הראוי למלא את מקומו של כ"ק אדמו״ר הכ״מ וכו׳ ועליו לקבל את בקשתם של כל אנ״ש החסידים ברחבי תבל ולקבל את הנשיאות אולם כ״ק אדמו״ר שליט״א ביטל את הכל במחי יד. לפתע נזכר אותו חסיד בסיפור הידוע שאירע בחתונה של כ״ק אדמו״ר שליט״א שלפני החופה חגר אותו חותנו כ״ק אדמו״ר מהוריי"צ נ״ע באבנט, ולפני זה אמר: אינני עושה עכשיו ברכה, כי כבר כיוונתי ע"ז בבוקר בעת אמירת ברכות השחר בברכת ״אוזר ישראל בגבורה״. ואכן איך שהחסיד התחיל לספר את הסיפור הזה, החווירו פני כ״ק אדמו״ר שליט״א ונהיו לבנים, ושתק ולא הגיב מאומה.

ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תש"י

התוועדות

היום התקיימה התוועדות כ״ק אדמו״ר שליט״א כבכל שבת מברכים.

להלן כמה נקודות משיחות הק׳ שנאמרו בעת ההתוועדות.

  • כ״ק אדמו״ר שליט״א פתח את ההתוועדות באמרו שבמאמר של ר׳ הלל מפאריטש [ד"ה ואלה שמות, נמצא בדפוס] מובא בשם אדמו״ר הזקן שלגבי הנשמות הגבוהות כמו רשב"י לא היה החורבן כלל, כי כל ענין הגלות והחורבן היה רק במדריגה שיש בה תערובת טוב ורע, אבל במדריגה שכולו טוב לא שייך ענין החורבן.

וכך הוא גם בנוגע לפנימיות התורה ״אילנא דחיי״ שנתגלתה ע״י רשב״י, שלא היה בה ענין החורבן, ובמילא יש בה ענינים שהם בדוגמת מה שהי׳ בזמן הבית, דכשם שכאשר היו עולים לרגל בזמן הבית היו קולטים את הגילויים שקיבלו בביהמ״ק עד ליו״ט הבא לאח"ז, כך גם בנוגע למאמרים של הרבי שנדפסו ונתפרסמו לחג הפסח שצריכים לקחת מהם חיות עד ליו"ט הבא.

  • בהמשך הסביר שכ״ז הוא נכון גם לגבי המאמרים הנ״ל למרות שהמאמרים שבקונטרס זה הם מאמרים שכ״ק אדמו״ר הכ״מ אמר בעבר ורק נדפסו עתה. וסיפר בקשר לזה שבי"ב תמוז תרצ״ב סיפר כ״ק אדמו״ר הכ״מ שכשחוזרים מאמר ששים פעמים ״דערהערט עצם״, וסיפר שכן נהג לפעמים הרבי נ״ע עם המאמרים של אביו אדמו״ר מהר״ש. ושאלו את הרבי: האם בכל פעם חזר בתוספות הסברה? ענה הרבי לאו דוקא. ושוב שאלו האם ניתוסף בכל פעם שחזרו את המאמר גם בהבנת המאמר? וענה שבודאי ניתוסף גם בהשגה. והוסיף שיתכן לפעמים שהחידוש בהשגה שמתוסף בפעם הששים על פעם החמישים ותשע, יהי׳ כמו החילוק והחידוש שבין פעם הא׳ לפעם הששים.

נמצינו למדים, שאפילו מאמר שהרבי מהר״ש אמרו ביחידות וברבים כמה פעמים - עכ״פ לא פחות מפעמיים שהרי הסדר בדרך כלל הי׳ שקודם היה אומר את המאמר בפני בניו או בפני בנו האדמו״ר נ״ע, ואח״כ היה אומרו ברבים (ולפעמים הי׳ הסדר להיפך) - ואח״כ חזרו עליו כמ״פ, ובכ״ז היה נמשך בכל פעם גילוי חדש.

וכך הוא גם בנוגע למאמרי כ"ק מו״ח אדמו״ר שי״ל לחגה״פ, שלמרות שהם מאמרים מהשנים שלפנ״ז הנה מכיון שי״ל עתה בדפוס הרי״ז בודאי בהשגח״פ, ובמילא הר״ז גילוי חדש, וצריך לקלוט את הגילוי הזה עד להיו״ט הבעל״ט, ולכן יש להתחיל בביאור ענין שבמאמרים הנ"ל.

  • בעת שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א את כהנ״ל הי׳ הקונטרס דחה״פ פתוח לפניו, והתחיל לומר את הבא לקמן תוך כדי שהוא מעיין בתוך המאמר.
  • הקשה על המבואר בד״ה ״עשר תעשר״ בהמדריגות שבנשמות ״נר״נ ח״י״, שבתחילה מבאר את המדריגה דנפש ומיד לאח״ז מבאר את המדריגה דיחידה, שלכאורה זה הלא היפך הסדר?

ואמר, שבאמת אין מקום לשאול על הרבי בנוגע ל״סדר״, שהרי ידוע שענין הרביים הוא הכנה לביאת המשיח שאז יהי׳ ״ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר (דוקא)״, היינו שיראו אלקות בעין הגשמית, וההכנה לזה הוא מה שגוף גשמי שנראה לעיני בשר עונה לכאו״א פנים אל פנים שהלא ״א רבי׳ס אן ענטפער״ ( = מענה של הרבי) הוא ״דבר הוי׳ דבר בי ומלתו על לשוני״, והיה מדבר ע״פ רוב בזשארגאן, ולפעמים היה משתמש גם באיזה מילה באנגלית או רוסית. ולכן מצד נמנע הנמנעות לא שייך להקשות קושיות של סדר וכו'.

עד״ז, המשיך כ״ק אדמו״ר שליט״א, לא שייך להקשות קושיות בנוגע לאופן ההנהגה עתה, אלא שכמו שבעבר היה ״אפגעלייגט״ אצל כאו״א בהכנסו ל״יחידות״, שהוא נכנס ל״נשמה כללית״ אין הכוונה כלל של פרטים אלא כלל שלמעלה מפרטים ובעת הכניסה הי׳ מתבטל לגמרי, (שהרי באם אכן לא התבטל פירושו של דבר שלא נכנס באמת, או שזה ע״ד מ״ש שגם בשעת החטא הנשמה באמנה אתו ית׳) כך גם צריך להיות מונח עכשיו אצל כאו״א, ולא שייך להקשות קושיות וכו׳.

  • בהמשך הביא כ״ק אדמו״ר שליט״א שתי דוגמאות - מהשיעור היומי בתניא ומפרשת השבוע - שגם בהן אפשר להקשות על סדר הענינים, ע״ד הקושיא הנ״ל שבמאמר דחגה״פ:

בשיעור התניא היומי מתחיל בענין ההתבוננות ומסיים בענין דקבלת עול, ועד״ז בפרשה שמתחיל בענינים הכי נעלים שבעת ימי המילואים, יום השמיני, הרצוא של שני בני אהרן, ובסופו כתוב ״אני ה״א גו׳״ ומזהיר על אכילת שקצים שנפשו של אדם קצה מהן?

  • וסיים כ״ק אדמו״ר שליט״א דמכיון שסוף סוף המאמר ניתן לנו גם כדי ללמוד ולהבין אותו בהבנה והשגה, וא״כ ה״ז דורש סדר, וביאר שנקודת התירוץ במאמר, בשיעור תניא, ובפרשת השבוע היא שענין הקבלת עול הוא הכרח, בכל מעמד ומצב, שלכן מזהיר בפרשה שאם חסר קב״ע יכולים לבסוף ליפול ולבוא לידי אכילת שקצים ורמשים ח"ו, וזהו גם הביאור במאמר שמהדרגא של ״נפש״ שהו״ע הקב״ע יכולים להגיע לדרגא של ״יחידה״.

יום א', כ"ט ניסן ערב ראש-חודש אייר ה'תש"י

כ״ק אדמו״ר שליט״א נסע ל״אהל״.

ר׳ שניאור זלמן שי׳ גורארי׳ סיפר שבזמן האחרון אירע כמה פעמים שכאשר נכנס לבקש את ברכת כ״ק אדמו״ר שליט״א בשביל המסחר שלו (הנ״ל סוחר ב״מניות״ וכו') אמר לו כ״ק אדמו״ר שליט״א שלפני הליכתו ל״ציון״ יודיע לו את מצב המסחר, וכשחזר מה״ציון״ שלח כ״ק אדמו״ר שליט״א לברר באם חלה הטבה במסחר.

הת׳ יהודה לייב שי׳ פוזנר סיפר שכאשר חזר מביתו (בפיטסבורג) לאחר חג הפסח ונכנס ל״770״, פגשו כ״ק אדמו״ר שליט״א והושיט את ידו הק׳ לנתינת שלום עליכם כנהוג, אמנם הוא כמובן לא החזיר את ידו, כ״ק אדמו״ר שליט״א לא הרפה והושיט שוב את ידו לנתינת שלום, אך הוא המשיך להתעקש ולא הושיט את ידו, כ״ק אדמו״ר שליט״א הפטיר (בחיוך): ״אַה, אַן עקשן...".

מספרים שמאורע דומה אירע לאחדים מזקני החסידים כמו הרה״ח מרדכי גרונר, הרה״ח יוחנן גורדון וכו׳, שכאשר נכנסו פעם ל״770״ פגשו בכ״ק אדמו״ר שליט״א שקיבל אותם באמירת ״שלום עליכם״ והושיט להם את ידו הק׳ והם כמובן סירבו להושיט את ידיהם, נענה כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר: גם אתם מהאנשים האלו...