ניסן תשי"ב - ר' מרדכי קלמנסון

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בשעה שזקני החסידים תפסו את מקומותיהם מאחורי שולחנו הטהור של הרבי, דקות אחדות לפני תחילת ההתוועדות, לא היה אפילו חסיד אחד שיכול היה לשער את אשר יתרחש כאן בשעות הקרובות. אף אחד מהנוכחים לא חשב לרגע שהרגעים הבאים ייחרתו לנצח בזכרון כולם כאירועי "שבת הגדול - ה'תשי"ב".

הייתה זו שבת פרשת שמיני, מברכים החודש אייר ה'תשי"ב. כנהוג בשנים האחרונות, מתוועד הרבי בכל שבת מברכים עם החסידים המצטופפים במתחם הצר של ה'זאל' הגדול בחלקו העילי של "בית חיינו", וכך גם השבת החלה ההתוועדות בשעה אחת בצהריים.

כדי להבין מקצת מההתרחשויות ראוי להקדים כי באותן השנים ההתוועדויות היו מתחילות בשעה אחת בצהריים, ולא כנהוג בשנים המאוחרות להתחיל את ההתוועדות בשעה אחת וחצי. אולם גם סיומן של ההתוועדויות היה מוקדם יותר, והן היו מסתיימות בדרך-כלל בשעות המוקדמות של צהרי יום השבת.

כפי שהקדמנו, בתחילת ההתוועדות לא היה נראה כי מדובר בהתוועדות יוצאת-דופן. הרבי פתח את ההתוועדות במאמר חסידות על הפסוק "לויתן זה יצרת לשחק בו", והסביר את ההתגוששות העתידה בין הלויתן לשור הבר במימד העמוק יותר, לפי ביאורי תורת החסידות.

לאחר המאמר החל הרבי באמירת שיחות 'רגילות' אודות ההוספה בשמחה בימים אלו וכן על הקשר בין פרשת שמיני לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, אולם אט אט החל טון דיבורו של הרבי להשתנות והפך לטון שמח יותר. בד בבד הורה הרבי לרבים מהנוכחים לומר 'לחיים' כמה פעמים, וגם הוא עצמו לקח הרבה משקה.

בשעה שלוש ורבע אמר הרבי כי היות והשעה מאוחרת ("ס'איז א פערטל נאך דריי"), ומתחילים לחשוב מה תאמר ה"בעה"ב'טע" על האיחור של סעודת שבת... ובמילא צריך "אריינכאפן" לפני שיהיה יותר מידי מאוחר.

ואכן, מחוגי השעון שדהרו קדימה הצליחו להביא לבית הכנסת שתיים מנשות החסידים שהשעה ההולכת ומתאחרת הציקה להן, והן ביטאו בקול את אי-שביעות רצונן מההתוועדות ההולכת ומתארכת...

[אגב, זמן קצר אחרי אותה שבת הודיע הרבי כי מעתה יחלו ההתוועדויות בשעה אחת וחצי, ואמרו יודעי-דבר שדחיית זמן ההתוועדות בחצי שעה נועד לאפשר לבעליבתים ללכת ולקדש בביתם לפני ההתוועדות].

השעה אכן הלכה והתאחרה, ובשעה שלוש וחצי מינה הרבי את הרה"ח ר' שמואל אייזיק פופאק להיות "ממונה אויפן זייגער" [=ממונה על השעון"]. לאחר כמה דקות שאלו הרבי מה השעה, וכאשר הלה ענה כי השעה רבע לארבע, הגיב הרבי בחיוך, "אבל עדיין לפני שעה ארבע"?! כך גם כאשר ענה הלה כי השעה רבע לחמש - הפטיר הרבי כי עדיין לפני השעה חמש... באחת הפעמים, כאשר הלה רצה לענות, סנט בו הרבי ואמר כשחיוך על שפתיו: "ווען וועסטו שוין ניט ענטפערן?" (כלומר: מתי תתעלה מהגבלותיו של השעון).

בכלל, מהשעה שלוש וחצי לערך, החל הרבי להתוועד עם הנוכחים תוך שהוא פונה לאחדים מהם בשמותיהם הפרטיים, מוכיח מעורר ומעודד כל חד לפום שיעורא דילי'.

אחד מאותם יחידים שזכו ליחס מיוחד מהרבי באותה התוועדות, היה אחד מחבריי, הרה"ח ר' שלום-בער גורודצקי, שהרבי דיבר איתו אודות התנאים שעשה עמו לפני הבר מצוה שלו בתמוז תשי"א, בה זכה לנוכחותו של הרבי.

ומעשה שהיה כך היה: זמן קצר לפני הבר-מצוה הורה הרבי לאביו, החסיד ר' בנימין גורודצקי, לחזור לעבודת השליחות שלו בצרפת, וכאשר שאל האב מה יהיה עם חגיגת הבר-מצוה של בנו, השיב הרבי שהוא ישתתף אישית בבר-מצוה כפיצוי על שהאב לא נמצא...

לפני הבר-מצוה נכנס שלום-בער הצעיר ליחידות, והרבי הורה לו ללמוד עד הבר-מצוה את כל הסימנים הנצרכים בשולחן-ערוך. ועל הוראה זו שוחח עמו הרבי במהלך ההתוועדות.

לאחד שלבש חליפה קצרה אמר הרבי שהוא מאוד מתפלא לראותו בלבוש כזה בשבת, וביקשו להקפיד מכאן להבא ללבוש בשבת סירטוק כמנהג החסידים.

גם לי העיר הרבי על צורת המלבוש: החליפה שלי הייתה באופן שהגיזרה השמאלית מונחת על הגיזרה הימנית. הרבי העיר לי על כך, וביקש שאסדר זאת באופן שהימין יהיה על השמאל.

אחרי זמן נשכחה ממני הוראה זו של הרבי, עד שבהזדמנות אחרת, בעת ההתוועדות פנה אליי הרבי והעיר לי שלבישת החליפה באופן כזה "מעורר דינים"... הרבי העיר לי בחיוך כי ניתן להצמיד כפתור נוסף בצידה הפנימי של הגיזרה הימנית, באופן שיוכלו לסגור את החליפה באופן המתאים. מובן שלאחרי אמירה חריפה כזו - הייתה זו הפעם האחרונה...

בכלל, האוירה בהתוועדות הייתה מאוד פתוחה, והיה אחד שהרבי אמר לו שהוא חפץ לומר לו דברים שישארו בסוד, ותוך כדי טפח הרבי בידו על השולחן והכריז בבת-שחוק על פניו: "אלץ וואס מ'רעדט דא איז א סוד"...

באותו שבוע הטילה אונייה ישראלית עוגן לראשונה בניו-יורק. אחד ממלחי האונייה היה אחד בשם דוליצקי, שאביו היה מתלמידי התמימים בליובאוויטש, והוא הגיע יחד עם כמה מחבריו לעשות את השבת בברוקלין. כאשר נכנסה החבורה ל-770, עם המדים הלבנים והכובעים ההפוכים, קירב אותם הרבי, ואף הפך את כובעו בדומה לכובעיהם ההפוכים כאקט של קירבה מיוחדת... בהמשך אמר הרבי לעוד כמה אנשים להפוך את כובעיהם, ולקראת סיום ההתוועדות, בשעה 6:10 הורה הרבי שכולם יהפכו את כובעיהם. כלפי המשכילים שתמהו על הנהגתו של הרבי, אמר הרבי שהם צריכים לקבל זאת מתוך קבלת- עול...

אחד מהנוכחים בהתוועדות ביקש בזמנו ברכה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ להתחתן עם מישהי בזיווג שני, אולם הרבי לא הסכים. הוא שאל שוב ושוב, עד שלבסוף נתן לו הרבי הסכמה וברכה, והוא התחתן איתה. לאחר חתונתו היו לו ממנה הרבה צרות, והוא התהלך תמיד ברגשי אשמה על שהכריח כביכול את הרבי לתת לו ברכה, ואשר לכן נוחתות עליו כל הצרות...

- במהלך ההתוועדות פנה אליו הרבי ואמר לו: "יעזור השי"ת שתבין שאצל הרבי לא שייך מציאות של 'בעל-כורחו', וכאשר הרבי מעניק את הסכמתו לעניין - הרי זה משום שכך הוא רוצה". זאת-אומרת, שהגם שבתחילה לא נתן לו הרבי ברכה, ורק לאחר הפצרותיו המרובות העניק לו את הברכה - לא ייתכן שהיה כאן משום 'הכרח' ח"ו לרבי.

לאחד הרבנים, אמר הרבי שיחזור בבית הכנסת שלו גם מאמרי חסידות, למרות שהבעלי-בתים שלו לא מעוניינים לשמוע דברי חסידות. הרבי הציע לו שלא יספר להם שהדברים הנאמרים הם דברי חסידות, ורק לאחרי זמן, כאשר יראה שהדברים מוצאים חן בעיניהם, שיגלה להם שאלו הם דרושי חסידות, ואז כבר לא יהיה אכפת להם...

הרבי סיפר גם, שכך נהגו התמימים בוורשה כאשר החלו להפיץ את דרושי החסידות של הרבי הריי"צ: בתחילה הפיצו את הקונטרסים ללא דף השער כדי שלא יידעו שמדובר בדרושי חסידות, ורק אחרי שהקונטרסים מצאו חן בעיני הלומדים, גילו להם את ה'סוד' - שזהו מאמר חסידות.

הרבי אמר לכמה מהנוכחים שהאברכים צריכים ללמוד מהתמימים, ואמר להם בבת- שחוק שעליהם לדחוק עצמם בין הבחורים... בהמשך אמר שצריכים להביא להתוועדות גם את הילדים הקטנים, בני שלוש שנים, שידחפו בין החסידים...

והוסיף בחיוך: אחד הספרנים סיפר אודות יהודי שהביא את בנו הקטן ל'סיום' בערב פסח בכותאיס, וכאשר העירו לו שהילד לא מבין את הנאמר, השיב: והם - הגדולים - כן מבינים?!

במהלך ההתוועדות הרבה הרבי לתבוע מזקני החסידים לקחת משקה ו'לצאת מעצמם', ואמר שגם מי שנדמה לו שהוא בשלימות, הרי כבר נאמר במשנה שגם "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש".

בהקשר לאמירת ה'לחיים' בשופי, סיפר הרבי, שפעם ביקש הרבי הריי"צ מאביו, כ"ק אדמו"ר הרש"ב לומר חסידות, והשיב לו, שיאמר חסידות בתנאי שהוא (הרבי הריי"צ) ישתה קודם כוס מלאה יי"ש ("א גלאז אריק"). מה עשה הרבי הריי"צ - שתה את הכוס יי"ש, ואחר-כך תחב אצבעו לפיו והקיא את המשקה, כדי שיוכל לשמוע את המאמר חסידות...

הרבי תבע מאברכים רבים לנסוע לשליחות, וכאשר אחד השיב שאינו יודע טוב את השפה האנגלית, ענהו הרבי באירוניה: בנוגע לעניני העולם הינך מסתדר עם שפת המדינה, ופתאום זה מהווה בעייה?...

לאחד השד"רים אמר הרבי, בהפליאו את גודל עבודתו: כשאתם נוסעים בשביל ענייני מעמד - צריך הינך לדעת שאין להתפעל כאשר לפעמים צריכים להישאר עבור זה בשבת-קודש מחוץ לבית, כי במה נחשב צער הריחוק מן הבית כאשר בעת הנסיעה לענייני המעמד נוסע עמכם עצמות ומהות א"ס ב"ה!

והוסיף הרבי: עבודתכם אינה רק בנוגע לגשמיות, אלא לזרוע גשמיות ולקצור רוחניות - כאשר הינכם באים לעיר, צריכים אתם לדאוג לכל ענייני היהדות במקום.

באותה התוועדות העניק הרבי ברכות לכמה וכמה אנשים בעניינים פרטיים: זמן קצר לפני חג הפסח ביקש הרה"ח ר' בערל יוניק מהרבי ברכה עבור אחיו הנמצא מעבר למסך הברזל. הרבי נתן לו מצה ואמר לו שכאשר אחיו ייצא מרוסיה לאחת ממדינות המערב - אבל לא לארצות הברית - שייתן לו את המצה.

באותה התוועדות, כאשר ראה הרה"ח ר' הענדל ליברמן כי הרבי מחלק ברכות בשופי, ביקש מהרבי ברכה עבור אחיו הנמצא מעבר למסך הברזל, והתבטא כי הוא חפץ בברכה כמו שבערל יוניק קיבל בענין זה. הרבי ענה לו בזה הלשון: מוכרחני איפוא לא להתפעל ולגלות לכם את האמת - אשר נתינת ברכה הוא עניין שנוגע ותלוי בשורש הנשמה...

בין הנוכחים היה גם יהודי שהיה משתתף בתחרויות במשחקי 'שאח', בשם שמואל ראשעווסקי. הרבי פנה אליו ואמר שבאם הוא יקבל על עצמו להמשיך ולהוסיף בתורה ומצוות - אזי יברכו שיצליח במשחקים.

ובקשר לזה סיפר הרבי שבהיות הרבי הריי"צ עדיין נער, שיחק 'שאח' עם הרה"ח ר' אלחנן דוב מורוזוב, וכאשר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע הבחין בהם, התערב במשחקם והציע להם סברות איך להמשיך את המהלכים במשחקם, וביאר את תוכן הדברים בעבודת ה'.

לגבאי הרה"ח ר' יוחנן גורדון, אמר הרבי: אתה הרי הגבאי של בית המדרש בליובאוויטש שבליובאוויטש, שהיום נמצא אמנם בניו-יורק, אולם לעתיד לבוא הרי "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" כדאיתא בגמרא...

הרבי שאל אם מישהו יודע היכן מוזכר מאמר זה בחז"ל, ומשלא נענה, שאל: "וואו איז מיין בעל-נגלה?" והזכיר את שמו של הרב משה דרייזין שהיה ידוע כבעל-נגלה. אולם הרב דרייזין לא נכח בהתוועדות, והרבי פנה שוב לר' יוחנן גורדון ואמר לו: הרי זה אגדתא דגמרא, ואתה הרי בקי באגדתא... אחד מהחסידים ניסה לומר את המקור לכך בגמרא, אולם הרבי סימן בידו תנועת ביטול...

לבסוף ביקש הרבי שיביאו לפניו את מסכת מגילה, כדי לומר בדיוק את מקור המימרא. עד שהביאו לפניו את הגמרא, המשיך הרבי בהתוועדות, וכאשר הגיעה הגמרא לידיו, היה כבר בעיצומו של נושא אחר, וכך החזיק הרבי בידיו את הגמרא משך זמן. כעבור כמה שעות הבחין בכך אחד מאנ"ש והציע לרבי לקחת את הגמרא, כיון שייתכן שזה קשה לרבי, ואמר לו הרבי: "א רבי'ן איז תורה ניט שווער"... רק לקראת סיום ההתוועדות הוציא הרבי מתחת ידיו את הגמ', עיין לרגע קט ואמר את המקור למימרא הנזכרת.

לקראת סיום ההתוועדות אחז הרבי בזקנו של הרה"ח ר' מרדכי מענטליק ואחר-כך גם בזקנו של ר' בערל יוניק, כשהוא אומר לו בקול: "וואס מישטו זיך בא די מאמעס טעפלאך"...

הרה"ח ר' מענדל קונין, אמר לרבי שהוא קיבל ברכה לאריכות ימים מהרבי הריי"צ, והוא מבקש ברכה דומה גם מהרבי; וכאשר הזכיר את הרבי הריי"צ התבטא: 'פון רבי נ"ע'. פניו של הרבי באותו רגע היו מאוימות מאוד, והוא פנה בתרעומת גלויה אל הנ"ל באומרו:

למה הינכם משלחים את כ"ק מו"ח אדמו"ר ל'סיביר' ל'סאלאווקי'... לגן עדן?! הוא הרי נמצא כאן, כאן בחדר יחד עם כולנו! - אנחנו צריכים אותו ( ואולי גם הוא צריך אותנו) כאן!...

גם אם לשם כך צריכים להוציאו מגן עדן, גן עדן התחתון, ואפילו גן-עדן העליון - כדאי הדבר, שהרי העילוי שבגן-עדן (אפילו גן-עדן העליון) אינו אלא הארות וגילויים, ואילו בעולם-הזה - כאשר אומרים לחיים על משקה ומתוועדים עם מזונות גשמיים - ישנו עצמות ומהות א"ס ב"ה...

כל זאת דיבר הרבי בכאב רב ובמבע פנים מאויים מאין כמוהו, ולבסוף טפח באגרופו על השולחן ואמר: אנחנו צריכים את הרבי - יחד עם כל הרביים - כאן!

ההתוועדות נמשכה עוד זמן רב, הרבי דיבר עם הנוכחים אודות עניינים פרטיים, ובקול, והדבר עורר את חששם של כמה מהחסידים הזקנים שמא עוד רגע יגיע תורם, וגם מהם ידרוש הרבי "לצאת קצת מעצמם" ולעשות יותר למען הפצת המעיינות. השעה המאוחרת בלאו-הכי הייתה לטובתם, והם מיהרו לבקש מאחד מזקני החסידים ללכת לרבי ולבקשו לסיים את ההתוועדות מפאת השעה המאוחרת, ולטובת בריאותו של הרבי...

באותם שנים היו ההתוועדויות מתקיימות בחלקו הגדול של ה'זאל' למעלה, ואותו חסיד היה נוהג לשבת במהלך ההתוועדות בחדר הקטן, ורק בעת אמירת המאמר היה מתקרב לעבר החלון המפריד בין שני החדרים (כיום חסום החלון בספרייה), דרכו היה שומע את המאמר, ומיד אחר-כך חוזר למקומו.

כאשר הגיע אותו חסיד לבקש מהרבי שיסיים את ההתוועדות בטענה שעוד מעט שוקעת השמש וזמן מנחה עובר - ענה לו הרבי בזה הלשון:

בעת אמירת השיחות הרי לא היית כאן, בעת אמירת המאמר עמדת שם (והצביע הרבי בידו הק' לעבר החדר השני) - וכעת הינך מגיע להביע דיעה מתי צריכים להתפלל מנחה?!

והמשיך הרבי בניגון מיוחד: אילו היו לי כתפיים רחבות - הייתי נותן לך 'חלק'...

לקראת סיום ההתוועדות ניגנו את הניגון שלש תנועות אשר ג' הבבות שלו מכוונים כנגד הבעל-שם-טוב, המגיד והאדמו"ר הזקן. את התנועה השלישית הורה הרבי לנגן שוב, באומרו אשר לנו נוגע ביותר הבבא של האדמו"ר הזקן, כי הוא היה נשמה חדשה, שעל-ידו נעשית המשכה חדשה מעצמות א"ס ב"ה, ועל ידו נמשך גם לדורותיו.

אחר-כך נעמד הרבי, הצביע על הקיר שמאחוריו ואמר:

כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר אודות משיח: "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". הוא עומד מאחורי הקיר ומביט בנו מבעד לחלון, ותמה למה אנחנו מעכבים את בואו!...

וסיים הרבי את ההתוועדות באיחול: "א גוטן יום-טוב א גוטן תמיד", עד להתוועדות החסידית הבאה.

כאמור, ההתוועדות הסתיימה מאוחר מאוד, והתחילו להתפלל מנחה כמה דקות לאחר השקיעה. כאשר אחדים מהנוכחים תמהו בקול כיצד יקראו בתורה בשעה כזאת - סיפר הרבי אשר כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע התוועד פעם במוסקבה והסתיימה ההתוועדות בבוקר, ועדיין לא התפללו ערבית, ואמר הרבי (הרש"ב) נ"ע שיסיטו את הווילונות שיסתירו את אור היום ויתפללו ערבית...

הבר-מצוה שלי התקיימה ב'זאל' כמה שעות לאחר ההתוועדות הפלאית. בערך בשעה עשר התחילה הסעודה, ובכל אותו הזמן שהה הרבי בחדרו וקיבל אורחים ליחידות.

המאמר שאמרתי בבר-מצוה היה "איתא במדרש תילים". היום זה אמנם שגרתי, אולם עד הבר-מצוה שלי לא היה מאמר סטנדרטי שנהוג לאומרו בעת הבר-מצוה, אלא כל אחד היה בוחר במאמר כפי ראות עיניו. למעשה, החל מהבר-מצוה שלי נקבע המאמר "איתא במדרש תילים" להיות המאמר הסטנדרטי בכל בר-מצוה חב"דית, ומעשה שהיה כך היה:

לפני הבר-מצוה שלי, נכנס עמי אבי לרבי, ושאל איזה מאמר כדאי שאחזור בבר-מצוה, ואמר הרבי:

"איך פארשטיי ניט פארוואס דער עולם חזר'ט ניט דעם מאמר 'איתא במדרש תילים'. דאס איז א מאמר וואס דער שווער האט גע'חזר'ט, און דער רבי רש"ב האט גע'חזר'ט" [ = אינני מבין מדוע לא חוזרים על המאמר 'איתא במדרש תילים'. זהו מאמר שחותני חזר עליו, והרבי הרש"ב חזר עליו]?!...

מאז, הפך המאמר 'איתא במדרש תילים' לנחלת עולם של כל ילד בר-מצווה חב"די.

בעיצומה של סעודת הבר-מצוה, קרא הרב חדקוב לי ולאבי להיכנס ליחידות אצל הרבי. היה זה בשעה 11:30. נכנסנו, וכיון שכמה חודשים לפני כן התקיימה הבר-מצוה של חברי שלום-בער גורודצקי בה השתתף הרבי אישית - לא היה מופרך בעיני אבי להזמין את הרבי להשתתף אישית בבר-מצוה, והוא פנה אל הרבי ובקש ממנו להשתתף בבר-מצוה...

חיוך קל נראה על פניו של הרבי, והוא ענה בניגון שהיה נשמע כהתחמקות: "איך בין נאך ניט געווען אין שטוב... און נאך ניט געמאכט הבדלה..." [עדיין לא הייתי בבית... עדיין לא עשיתי הבדלה...].

אחר כך ביקש הרבי שאחזור לפניו על המאמר 'איתא במדרש תילים'. חזרתי את המאמר, ורק כמה שורות לפני סיום המאמר עצר אותי הרבי והפטיר: "גענוג צו מאטערען" [ = מספיק להתייגע]...

לאחרונה שמעתי מחברי הרה"ח ר' בערל יוניק, שלאחר ההתוועדות ביקר אצל הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא, והיא ביקשה ממנו לחזור לפניה על תוכן ההתוועדות. כאשר סיפר כי הרבי הורה לכולם להפוך את הכובעים - נטלה הרבנית את הכוס שהיה מונח על השולחן והפכה אותו...