סקירה: ניגון מיוחד לפרק הרבי

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התמים 23

ויתן בפי שיר חדש


לכבוד יום הבהיר י”א בניסן - יום הולדת מלכנו - מלחינים מידי שנה בשנה ניגון מיוחד על הפרק החדש של הרבי לפנינו סקירה מיוחדת על תולדות נוהג מרנין זה - חיבור הניגונים לכבודו של מלך מאת הבעל מנגן והמלחין המפורסם הרה”ח ר’ שלום שי’ הלוי ברוכשטאט

כל אחד אשר (אפילו) בשם חסיד (רק) יכונה, נוהג לומר בכל יום תיכף לאחר תפלת שחרית את פרק התהלים של הרבי. זאת ע”פ מנהג הבעש”ט הידוע, שכל אדם יאמר את פרק התהלים המתאים למספר שנותיו. חסידים מקדימים, אפוא, ואומרים (לפני הפרק האישי שלהם) את פרקו של הרבי - המתאים למספר שנותיו.

זהו אחד מהענינים בהם מתבטאת התקשרותם של החסידים לרבי (וראה עוד בזה וכיוצא בזה בגליון התמים שי”ל לחודש ניסן תשס”א (גליון ז)).

מנהג זה היה קיים גם בדורות הקודמים (וראה שיחת י”ב תמוז תש”י), אלא שבדורנו זה נתווסף בו חידוש מרנין... מידי שנה בשנה לקראת יום הולדתו של הרבי מלחינים יודעי שיר וזמר ניגון מיוחד על פסוק, או על כמה פסוקים, מפרקו החדש של הרבי.

הדבר כבר הפך למסורת, דבר שבשיגרה. כל שנה בהתקרב היום הבהיר נשאלת בחצר המלך השאלה: יש כבר ניגון חדש?! מי הלחין אותו?! איך הולך הניגון?!

ובליל התקדש החג בעת ההתוועדות הגדולה בבית המלך, שרים הכל את הניגון החדש. וגם באיים הרחוקים מאזינים, באמצעות המכשירים השונים, לניגון החדש, לומדים אותו הדק היטב, וכך הוא הופך לניגון השנה. הניגון של הפרק של הרבי.


רבים מהתמימים ובפרט הצעירים שבחבורה ישאלו בסקרנות: כיצד התחיל הדבר? מתי נולד הניגון הראשון? כיצד החליטו באיזה ניגון לבחור? מה היתה תגובת הרבי על “הניגון החדש”? ועוד כהנה וכהנה שאלות ותמיהות.

בהתקרב יום מלכנו - יום הבהיר י”א ניסן - פנינו ל”בעל-מנגן” המפורסם - הרה”ח ר’ שלום שי’ ברוכשטאט - אשר זכה שחלק גדול מניגוני הפרקים חוברו והולחנו על ידו, שיספר לנו את תולדות הניגונים שחוברו על הפרק של הרבי, וישתף אותנו מעט בתחושותיו בהלחנת הניגון מדי שנה בשנה:


מתי וכיצד נולד הרעיון להלחין ניגון מיוחד לכבוד י”א בניסן?

אפשר לחלק זאת לשלושה שלבים:

א. כבר בשנים הראשונות, כשהיה ניגון קיים המתאים למילות הפרק של הרבי, היו מנגנים אותו רבות בהתוועדויות של הרבי באותה שנה. לדוגמא: הניגון על המילים “ימים על ימי מלך תוסיף” שבפרק ס”א; הניגון על המילים “אך לאלוקים דומי נפשי” שבפרק ס”ב; הניגון על המילים “צמאה לך נפשי” שבפרק ס”ג, וכיו”ב.

ב. כתוצאה מכך החלו, לאחר כמה שנים, לבחור במיוחד מילים מהפרק ו”להלביש” עליהם מנגינה חבדי”ת ישנה. כלומר: לקחו מנגינה של אחד מניגוני חב”ד מדורות עברו שהיתה תמיד מושרת בלי מילים ושילבו אותה עם פסוקים מהפרק החדש. כמו למשל: “כי אלקים יושיע ציון” בפרק ס”ט; “אבוא בגבורות” בפרק ע”א; “ואלקים מלכי מקדם” בפרק ע”ד, וכיו”ב.

כך היה הסדר מפרק ס”ט עד לפרק פ’ (משנת תש”ל עד שנת תשמ”א (ועד בכלל)).

נוסיף ונציין: בתקופה זו לא הקפידו לבחור ולהיצמד לניגון אחד בלבד, אלא קרה וחיברו כמה ניגונים לכמה פסוקים. כמו למשל בפרק ע”א, שבאותה שנה חוברו ארבעה ניגוני חב”ד ישנים על פסוקים שונים (ראה בטבלת הניגונים שבסמוך).

ג. לקראת י”א ניסן שנת תשמ”ב - אז מלאו 80 שנה להולדת הרבי - הלחין הרה”ח ר’ פייטל שי’ לוין מנגינה חדשה, על הפסוקים “הרנינו לאלוקים עוזנו גו’”; “שאו זמרה גו’”; “ויאכילהו מחלב חטה גו’”, שבפרק פ”א.

הניגון התקבל, ומאז הפך הדבר למסורת! בכל שנה בהתקרב היום הבהיר, מלחינים כמה בעלי מנגנים מוכשרים ניגונים שונים על הפרק של הרבי.

אחד מניגונים אלו - שמתקבל אצל עדת החסידים - הופך להיות הניגון של הפרק, הניגון השייך לשנה זו במיוחד. הניגון הנבחר מושר לכל לראש בהתוועדויות של הרבי וגם בפי אנ”ש והתמימים בכל העולם כולו.


באם הולחנו כמה ניגונים, איך קבעו לבסוף איזה ניגון יתקבל?

בתחילה הענין לא היה כל-כך ‘ממוסד’, ומה שהתקבל, התקבל. לא אחת היה זה בבחינת “כל דקולו אלים וחזק - גבר”. היתה זו מין תחרות סמויה (וגלויה...) בין כאלה שהעדיפו ניגון מסוג אחד, לבין אחרים שהעדיפו ניגון מסוג שונה. מה שברור שתמיד נטלו התמימים חלק בראש - בקלחת השירה, ההתלהבות והתחרות...

התחרות היתה ברורה ומובנת - כשהיא מלווה בהתרגשות לא מעטה בין המלחינים - שכן הניגון הנבחר הוא הוא זה אשר יזכה לעלות על שולחן המלך. אותו ישירו בפני כ”ק אדמו”ר שליט”א במשך כל השנה.

אך משראו “מחברי הניגונים וחבר המנגנים” שלא תמיד באים לעמק-השווה, החליטו כמה תמימים (ביניהם: הת’ יוסף יצחק גרינברג; הת’ נחום גרינוואלד; הת’ יוסף קרסיק; הת’ יוסף יצחק קפלן) להקים ועדה מיוחדת אשר בשם “ועדת הניגונים” תקרא. ועדה זו הורכבה מכמה בעלי מנגנים מוכשרים. וכך בהצבעה ע”פ רוב קולות נבחר ניגון השנה.

בין חברי הוועדה במשך השנים היו: הרה”ח ר’ צבי הירש גאנזבורג, הרה”ח ר’ מרדכי גורארי’, הרה”ח ר’ אליעזר זלמנוב, הרה”ח ר’ משה טלישבסקי, הרה”ח ר’ אלי’ ליפסקר, הרה”ח ר’ אברהם פריד, הרה”ח ר’ מענדל שניאורסאהן, הרה”ח ר’ שנ”ז בוימגארטן והת’ אברהם חריטונוב.

חשוב לציין, שחברי הועדה עצמם, לא יכלו באותה שנה להלחין ניגון על הפרק, ומסיבה מובנת - כדי שתהיה זו בחירה אובייקטיבית.


לאחר שועדת הניגונים החליטה על ניגון מסוים - התקבל הניגון כ”סוף פסוק”?

אפשר לומר שבדרך-כלל כן. אבל היו מקרים יוצאי דופן ומכמה סיבות.

זכור לי, למשל, שבניגון לפרק פ”ח (תשמ”ט) בחרתי את הפסוקים “שיר מזמור לבני קרח גו’”; “תבוא לפניך תפלתי גו’”; “ואני אליך ה’ שועתי גו’”, והלחנתי עליהם ניגון.

בפועל ועדת הניגונים בחרה ניגון אחר, אך הקהל לא היה שלם עם זה. כך נוצר מצב שחלק מהקהל שר ניגון אחד וחלק ניגון אחר.

כשראו את הבלבול שנוצר הכריזו בשבת הגדול, ערב י”א ניסן, לפני ההתועדות של הרבי, שכדי שלא יווצר מצב של היפך הכבוד בנוכחות הרבי שליט”א, מתבקש הקהל לנגן ניגון אחד בלבד - את הניגון שהועדה בחרה!

ואכן לאחר שהרבי עשה קידוש, התחיל החזן ר’ משה טלישבסקי, ואיתו כל הקהל את הניגון שהועדה בחרה - ניגון שהתחיל במילים “תבא לפניך תפילתי”.

והנה, להפתעת הקהל, התחיל הרבי בשיחה הראשונה, לבאר בהרחבה את הפסוק הראשון בפרק החדש: “שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי”. ברור שלאחר שיחה שכזו התחיל כל הקהל לנגן את הניגון שחיברתי, שהיה היחיד מבין הניגונים שכללו את הפסוק הראשון.

הרבה התפלאו איך ידעתי לחבר ניגון על פסוק זה, שבהשקפה ראשונה מאוד מוזר לחבר שיר דוקא על מילים אלו. אך האמת ניתנת להיאמר, שפשוט זכרתי שבשנה הקודמת דיבר הרבי על פסוק זה ושיערתי שגם השנה ידגיש הרבי את הפסוק.

ואכן, כשהרבי שליט”א ביאר את הפסוק ואח”כ הניגון התקבל, הייתי בשמחה גדולה - הרגשתי שהרבי בכבודו ובעצמו היה הפעם (כביכול) העורך דין שלי....


האם לא בחרו בניגון ע”פ העידודים של הרבי?

באופן כללי היה נראה שהרבי לא מתערב בענין זה והוא מקבל כביכול את החלטת החסידים וכו’. ראו כאן במוחש את האהבת ישראל העצומה של הרבי שהוא מעודד את כל הניגונים שהולחנו לכבודו (גם את אלו שלא נבחרו לבסוף לניגון השנה).

יחד עם זה, ראו בבירור שאת “המילה האחרונה” אמר הרבי. וזה לא רק מצד אמונה, שהרבי מנהיג את החסידים כרצונו הקדוש (וממילא גם סגנון ההתוועדויות והניגונים שמנגנים אז וכו’, הם בהסכמתו ובעידודו וכו’), אלא שראו זאת גם במוחש.

[בכלל היה ידוע פעם, שניגון שהרבי מעודד בידו הק’ יש בזה מעין הסכמה. והראיה הפשוטה לכך, שהיו ניגונים שהושרו בפני הרבי והרבי לא עודד בהם (ולפעמים אף הגיב לשלילה) והחסידים כמובן הפסיקו לשיר אותם. לאחרונה גם נתפרסם שהרבי התבטא פעם שהוא בעצמו האחראי לסדר ההתוועדות (הפסקת הניגונים, תחילת אמירת השיחות וכו’)].

הראיה העיקרית היא זו שהוזכרה קודם, שלמרות שהועדה בחרה בניגון מסוים, הרי בעקבות דברי הרבי הוחלף הניגון.

בעוד הרבה הזדמנויות ראו כיצד הרבי מדגיש פסוקים מסויימים דווקא והם היו ה”מכה בפטיש” להלחנת ניגונים על פסוקים אלו (או שלפעמים הוסיפו פסוקים אלו לאחר מכן לניגון שנבחר).

כך היה גם במזמור פ”ט. חברתי ניגון שהסתיים: “ברוך ה’ לעולם אמן ואמן. משכיל לאיתן האזרחי”. משפט זה מורכב משני פסוקים, הפסוק האחרון של הפרק (”ברוך ה’”) והפסוק הראשון (”משכיל לאיתן”). וזאת משום שבאותה שנה (תש”נ) הרבי דיבר על התחלת הפרק וסיומו. ומעניין שבהתוועדות קודש בשבת פרשת צו, ביאר והזכיר את הענין של “נעוץ תחילתן בסופן, וסופן בתחילתן”...

כמו כן בניגון על פרק צ”ב, בחרתי גם את הפסוק “מזמור שיר ליום השבת”, כי בפסוק זה ראו שיש לרבי “קאך” מיוחד, שתמיד הזכיר את הקשרו “ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים” וכו’.

ניתן אם כן לומר בוודאות, שבסופו של דבר הניגון “נחתם בטבעת המלך”!


האם היה לך יחס מסוים מהרבי על הניגונים?

באופן כללי, היחס היה הזכות שהניגון התקבל ועלה על שולחן המלך.

במשך שנים היה הסדר שתיכף לאחר שהרבי מקדש (מיד עם כניסתו להתוועדות) שרים את הניגון של הפרק. בעקבות השיחה הידועה מיום כ”ח ניסן תנש”א, התחילו לנגן תיכף לאחר קידוש את הניגון “זאל שוין זיין די גאולה” (שלאחר תקופה שונה למילים “עס קומט שוין די גאולה”), ואילו את הניגון של הפרק (שהיה באותה שנה על המילים “שובה ה’ עד מתי”) שרו, בדרך כלל, לאחר השיחה הראשונה.

ברור שחסיד שזוכה שהניגון שהוא הלחין, מעודד הרבי בכל שבת וגם פעמים רבות בימי החול - זה היחס הכי נעלה שיכול לקבל.

אבל אפשר לציין פרטים נוספים בהם התבטא היחס:

היו פעמים שבעת ששרו את הניגון החדש לראשונה בפני הרבי, הייתי עולה לזאל הקטן, שם היו רמקולים שהשמיעו את ההתוועדות שלמטה. מכיון ששם היו שומעים בעיקר את הרבי דרך הרמקול, ולא כל-כך את הקהל, קרה שלפעמים הייתי שומע את הרבי מפזם עם כולם את הניגון. קשה לתאר את הרגשתי אז...

בקשר לכך זכור במיוחד את הניגון שהלחנתי על הפסוק “וידעו כי אתה”. באחת הקלטות ניתן לשמוע איך שהרבי ממש מנגן קטע שלם מתוך הניגון בקול רם. כמדומני שזהו הניגון היחידי - שהולחן ע”י חסידים על הפרק של הרבי - שהרבי ניגן אותו כל כך בעצמו...

בשנת תשנ”ב, חיברתי ניגון על המילים “אורך ימים” (זה כבר היה לאחר כ”ז אד”ר). באותו זמן היו עוד בעלי מנגנים שחיברו ניגונים אחרים, וא’ מהם גילה את אזני שהכניס קלטת עם הניגון שלו לרבי והרבי שמע את הניגון ובשעת מעשה עודד ברגלו הק’. מששמעתי זאת הכנסתי גם אני קלטת אל הקודש פנימה. ואכן באותה שנה התקבל לבסוף הניגון שהלחנתי.

וכפי שראו כשניגנו זאת לפני הרבי, כאשר הרבי יצא לפתח הראשי של 770 לקבל את פני החוזרים מהתהלוכה בחג השבועות אותה שנה.


איך בעצם מלחינים ניגון?

דבר ראשון צריך להיות קצת חוש, כפי שהרבי עצמו אמר פעם “מתחדשים ניגונים ע”י אלה המסוגלים לחבר ניגון טוב” (וראה מסגרת). שנית, צריכה להיות השראה מסויימת ומצב רוח טוב. לפעמים מצב רוחו של המלחין קובע את אופי הניגון.

אני כשלעצמי, לפני שאני בוחר פסוקים, נוהג לעיין במפרשים ובשיחות שנאמרו על הפרק, ואז פונה להלחנת הניגון. כשהשם עוזר רואים הצלחה מיוחדת והניגון נבחר ועולה על שולחן המלך.

אולם, גם אם לא זכיתי שהניגון בסופו של דבר יתקבל, הרי שאני, חברי ובני משפחתי נהנים ממנו. לא מכבר נפגשתי עם אחד התמימים שהזכיר לי את אחד הניגונים שלא התקבלו, ואמר לי שהוא וחבריו שרים אותו עד היום...


ישנם עוד שני ניגונים שהלחנתי לכבודו של הרבי בקשר למאורעות אחרים (לא בקשר עם י”א ניסן). והם התקבלו בהתלהבות ע”י הקהל והושרו בפעמים רבות בפני הרבי:

האחד הוא - מארש “דידן נצח” [מלבד הניגון “דידן נצח” המפורסם, שהוא בעצם ניגון ישן עם המילים “דידן נצח”], הלחנתי “מארש” מיוחד בקשר למאורעות דאז, שבו גם שולבו המילים “דידן נצח”.

השני הוא - ניגון שהלחנתי לקראת י’ שבט תש”נ, לרגל מלאות 40 שנות נשיאות לרבי שליט”א. הניגון היה על המילים “ויתן בפי שיר חדש” (שבפרק מ’); “נתן ה’ לכם לב לדעת גו’” (שבפ’ כי תבוא); “ברוך השם אלקי ישראל” (שבפרק מ”א).


הנני מקווה ומצפה לשיר תיכף ומיד ממש עם כלל ישראל שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשינו ומלכנו בראשנו.


מזמן לזמן מתחדשים ניגונים

מזמן לזמן מתחדשים ניגונים חסידיים חדשים ע”י אלה המסוגלים לחבר ניגון טוב (”די וועלכע זיינען מסוגלים צו מאכן א גוטן ניגון”), וכאשר זה מתקבל ע”י הציבור ושרים אותו בציבור, נעשה הניגון חלק מהניגונים החסידיים!

משיחת ש”פ וישב תשנ”ב, סה”ש תשנ”ב ע’ 184


הניגון שחיברו הבחורים

כ”ק אדמו”ר שליט”א: מי חיבר לזה ניגון?

חב”ה: הבחורים.

כ”ק אדמו”ר שליט”א: מכאן?

חב”ה: כן.

כ”ק אדמו”ר שליט”א: מילים נכונות מאוד.

ר’ חיים גוטניק: כיון שניגון זה היו מנגנים מקודם על פיוט “דיינו” - הנני לבקש ב”עת רצון” זה שיהי’ כבר “דיינו” לכל הצרות!

כ”ק אדמו”ר שליט”א: אמן, כן יהי רצון!


מדברי כ”ק אד”ש בעת הסעודה ביום ב’ דחגה”ש תש”ל. בהתוועדות שהתקיימה (לאח”ז) באותו יום מיד בתחלתה (לאחרי שצוה לנגן “אנא עבדא”) צוה לנגן “כי אלקים יושיע ציון”.



רשימת הניגונים שהתקבלו במשך השנים ושמות המלחינים:

שנת תש”ל - פרק סט: כי אלוקים יושיע ציון - הותאם ע”י התמימים שניאור זלמן ווילשאנסקי ושניאור זלמן חאנין.

שנת תשל”א - פרק ע: ישישו וישמחו.

שנת תשל”ב - פרק עא: (1) בך ה’ חסיתי - הותאם ע”י ר’ משה טלישבסקי1. (2) כמופת הייתי לרבים - הותאם ע”י הת’ שניאור זלמן ווילשאנסקי. (3) אבוא בגבורות - הותאם ע”י הת’ יעקב לייב אלטיין. (4) תרננה שפתי - הותאם ע”י רשב”צ אלטהויז ע”ה.

שנת תשל”ג - פרק עב: יפרח בימיו צדיק - הותאם ע”י ר’ שלמה קונין.

שנת תשל”ד - פרק עג: כלה שארי - הותאם ע”י ר’ שלמה קונין2.

שנת תשל”ה - פרק עד: ואלקים מלכי מקדם.

שנת תשל”ו - פרק עה: וכל קרני רשעים אגדע.

שנת תשל”ז - פרק עו: נודע ביהודה אלקים.

שנת תשל”ח - פרק עז: אתה הא-ל עושה פלא.

שנת תשל”ט - פרק עח: (1) וינחם לבטח. (2) ויבחר בדוד.

שנת תש”מ - פרק עט: ואנחנו עמך וצאן מרעיתך.

שנת תשמ”א - פרק פ: רועה ישראל האזינה.



שנת תשמ”ב - פרק פא: הרנינו לאלקים עוזנו - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשמ”ג - פרק פב: אני אמרתי אלקים אתם - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשד”מ - פרק פג: וידעו כי אתה - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת ה’תשמ”ה - פרק פד: ילכו מחיל אל חיל - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשמ”ו - פרק פה: רצית ה’ - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשמ”ז - פרק פו: אודך ה’ - הולחן ע”י ר’ יוסף יצחק ליפסקר ע”ה.

שנת תשמ”ח - פרק פז: אוהב ה’ - הולחן ע”י ר’ אהרן הכהן בולוסובסקי.

שנת תשמ”ט - פרק פח: שיר מזמור - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תש”נ - פרק פט: כרתי ברית - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תנש”א - פרק צ: שובה ה’ - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשנ”ב - פרק צא: אורך ימים - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ג - פרק צב: מזמור שיר - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ד - פרק צג: ה’ מלך גאות לבש - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ה - פרק צד: א-ל נקמות - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ו - פרק צה: לכו נרננה - הולחן ע”י ר’ יוסף יצחק סילברמן.

שנת תשנ”ז - פרק צו: שירו לה’ - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ח - פרק צז: ה’ מלך - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ”ט - פרק צח: זכר חסדו - הולחן ע”י ר’ שלום ברוכשטאט.

שנת תש”ס - פרק צט: יודו שמך - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשס”א - פרק ק: מזמור לתודה - הולחן ע”י ר’ זאב פיזם.

שנת תשס”ב - פרק קא: לדוד מזמור - הולחן ע”י ר’ דוד כהנוב.


הרשימה מבוססת על קובץ “ניגוני רבותינו נשיאינו” שבעריכת הת’ יצחק נפרסטק.



על נגינה וחזנות

הניגון “שיבנה בית המקדש” - בפעם הראשונה

כולם מכירים בודאי את הניגון המפורסם “שיבנה בית המקדש”, כולם גם יודעים שהניגון הושר במאות התוועדויות קודש של הרבי מלך המשיח, אך רבים אינם יודעים את השתלשלות הענינים שהעלו את הניגון לעולם הנגינה החב”די.

מספר הרב משה שי’ טלישבסקי- “דעם רבינ’ס חזן”, ויו”ר אגודת ניחו”ח (ניגוני חסידי חב”ד):

היה סיום ספר תורה שהתקיים בל”ג בעומר בשנת תשמ”ב ובמהלכו שר החזן הרב בוימגרטן את הניגון “שיבנה”. לאחר מכן, הכניסו לרבי קלטת וידאו מהאירוע, ואז ב’ראלי’ המסורתי לילדים שנערך באותו יום, ביקש הרבי שישירו את הניגון “שיבנה ביהמ”ק”. בין היתר הרבי אמר:

“מאחר שתוכן תפלה זו קשור עם השמחה הכי גדולה - “שמחת עולם על ראשם” שתהי’ בגאולה העתידה - לכן תאמר תפלה זו באופן של ניגון - בניגון הידוע ומורגל אצל רבים מבנ”י, כי נוסף על זה שתיבות הנ”ל שיייכים לכאו”א מישראל, הרי סוף כל סוף שייך גם ניגון זה לכאו”א מישראל”.

הייתי אז רחוב א’ ליד 770, וא’ הבחורים רץ להזעיק אותי מיד כדי שאשיר. אכן הגעתי ושרתי - זו היתה הפעם הראשונה!

מאוחר יותר בהתוועדות בשבת, שוב ביקש ממני הרבי לשיר. מאז הייתי קביעות שר את ה”שיבנה” בהתוועדויות (בימי החול עמד לרשותי אפילו מיקרפון מיוחד, כפי שאפשר להבחין בוידאו). בהתחלה הרבי הי’ קורא בשמי שאשיר, וכעבור זמן רק הביט לכיווני וסימן בראשו לצד שמאל.

הניגון במקורו חובר ע”י יהודי בשם ישראל שאר, חזן ומוזיקלי נודע, יש לציין שישנם כמה גירסאות בהתחזנות של ה”שיבנה”, ואני מנגן את הגירסא של החזן המפורסם יוסלה רוזנבלט, ויש עוד גירסא (יותר ארוכה ומסובכת) של החזן משה קוסביצקי.

פעם אחת לא הייתי בהתוועדות, אך בעל מנגן מסויים מארה”ק הי’ אז. מכיון שכך, כיבדו אותו לשיר את ה”יהי רצון”. הוא ניגן את ה”יהי רצון” כפי הגירסא של החזן משה קוסביצקי. היתה זו חזנות ארוכה כשכל קטע נכפל פעמיים (זו גם הסיבה שבחרתי אני בגירסא השניה, הקצרה יותר). תוך כדי התחזנות אמר הרבי בבת צחוק: “עד שהוא יגמור משיח כבר יבוא...

הסדר הי’ בדרך כלל שאת ה”שיבנה” שרו בסיום ההתוועדות. פעם א’ בתחילת ההתועדות הרבי שאל: למה לחכות עם ה”שיבנה” עד לסוף, ואז באמת שרתי גם בהתחלה וגם בסוף...

יש לציין שזהו ניגון החזנות היחיד שהושר כל כך הרבה, ובקביעות, בפני הרבי והיתה לו קורת רוח מיוחדת ממנו.

זוכרני פעם אחת שעליתי לפני התיבה, וכמנהגי בקודש (בעידוד הרבי) הוספתי ניגונים שמחים ומעוררים כיד ה’ הטובה עלי בשילוב מזמורי התפילה. כשהגעתי לקטע במוסף “ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו” עלה בדעתי הרעיון לנגנו במנגינה הידועה של “שיבנה”, ואכן זכורה לי עד היום הקורת רוח הרבה שראו על כ”ק אד”ש.

[במאמר המוסגר נזכרתי בעוד סיפור מעין זה שהי’ בשמח”ת כשהרבי לימד אז את “האדרת והאמונה”. כשנגשתי לאחמ”כ לעמוד, והגעתי עם הספר-תורה ל”גדלו לה’ איתי ונרוממה שמו יחדיו”, עשיתי זאת בתנועה הראשונה של “האדרת והאמונה”. הרבי שליט”א חייך אז חיוך רחב, ממש באופן מיוחד].


ניגונים מהקהילה הבוכרית

אם כבר עסקינן בניגונים חדשים שהגיעו לליובאויטש בדורנו, רציתי להעיר על עוד שני ניגונים שקיבלתי הוראה מהרבי שליט”א ללומדם, לשירם בהתוועדות, ולהכניסם לקלטות ניחו”ח:

מדובר בשני ניגונים שמגיעים מהקהילה ה”בוכרית”. בזמן ההוא שהו בבית חיינו בביקור כמה רבנים חשובים מהעדה הבוכרית והרבי ביקש שאלמד שני ניגונים מהם. האחד “אדון הסליחות”, והשני “אתם שלום”. בהתוועדות כשהם ישבו בבימת הכבוד עם שאר ה”זקנים” והרבנים, הרבי צווה עלי לעלות לבימה, ולשיר את שני הניגונים הנ”ל. מובן שעשיתי זאת, ולאחר מכן הרבי אף ביקש ממני (מכיון שהייתי ממונה (בהוראת הרבי) לאחרי פטירת ר’ שמואל זלמנוב ליו”ר ניחו”ח, והוצאתי עוד 7 תקליטים לאחר פטירתו) להכניס את שני הניגונים לתקליטים. ואכן בקלטת ניחו”ח מספר 11 ניגונים מס’ 3 ו4 הם שני הניגונים הנ”ל.


אנעים זמירות

דבר מרנין שחדשתי ממש בשנים האחרונות בקשר לניגונים ונגינה על הפרק החדש של י”א ניסן, הוא, שבשעת כינוס או סתם אירוע בו נוהגים לומר ביחד כל החסידים את הפרק של הרבי, ומזמינים אותי כחזן להיות המקריא, אין אני קורא כתמיד את הפסוקים במנגינת החזנות המקובלת, כי אם מנגן את הפרק עם ניגוני חב”ד מתאימים. לדוגמא: ביו”ד שבט ניגנתי את הפרק עם תנועות מהבינוני ועוד, ובכ”ד טבת עם ניגוני אדמו”ר הזקן וכן הלאה. ב”ה רואים שהענין מתקבל יפה, ואנשים ממש נהנים לזמר את הפסוקים יחד. אגב, לקראת י”א ניסן השתא, הקרב ובא, הכנתי את הפרק החדש - פרק ק”ג, משולב בניגונים שהרבי מלך המשיח לימד במשך השנים.

תפלתי שאזכה כבר, בתוככי שאר אחיי החסידים והתמימים לנגן ולזמר עם הלווים והכוהנים בבית המקדש השלישי “שיר חדש” בקרוב ממש, בהגלות נגלות עלינו מלכנו משיחנו!



“תשואות חן על הניגון”

ות”ח על הניגון וכו’ ויעבוד ה’ בשמחה וט”ל [=וטוב לבב].



יפרח בימינו צדיק

באותה שנה כשהרבי הלך לראות את ה’סדר’ של תלמידי הישיבה (כנהוג באותן שנים). התלווה אליו גם הרב כץ משיקאגו. בדרך שוחח עם הרבי ושאל: מדוע כתוב “יפרח בימיו צדיק” ולא “יפרח בימינו”?!

על שאלתו הגיב הרבי: אל תגיד זאת לבחורים, הם עוד מסוגלים להדפיס את התהלים מחדש...