שבט תש"י - ימי בראשית

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ליל ש"פ בא, אור ליו"ד שבט ה'תש"י

ב״770״ לומדים את המאמר ד״ה ״באתי לגני״ שיצא לאור ליום היא״צ של הסבתא של הרבי יו״ד שבט. א׳ הת׳ מעיר על טעות דפוס שנפל ב״פתח דבר״ – חסר יו״ד ב״שליט״א״*...

ש"פ בא, יו״ד שבט ה'תש"י

ההסתלקות

הבוקר בשעה 7:15 לערך ביקש כ״ק אדמו״ר (שליט״א) [נ״ע] שיובילו אותו לחדרו הק׳ אשר בו מקבל ל״יחידות״ ואשר בו מושב קדשו במשך כל היום, הרבי שהה שם כמה רגעים, הגביה את עיניו הק׳ וסקר במבטו הק׳ את כל החדר (כמחפש איזה דבר), ומיד הורה להחזירו לחדר משכבו.

הרבי שכב על מטתו זמן מה, לפתע, ב־ 7:40 לערך, חש ברע, מיד הזעיקו את בני המשפחה* ואת ד״ר אברהם זליגסוו. ד״ר זליגסון הגיע ברבע לשמונה ומצא את הרבי במצב קריטי, הוא הזריק שתי זריקות חזקות אך ללא הועיל, לרבי נעשה מאוד קשה לנשום, מיד הזעיקו את המשטרה וכן חברה פרטית שישלחו מכונת הנשמה מלאכותית.

תיכף עם הגיעו ל־770 הורה ד״ר זליגסון להזעיק מיד את הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א ואת זוגתו הרבנית חי’ה מושקא (שתליט״א) [נ״ע]. הת׳ שד״ב אייכהורן רץ לביתו של הרמ״ש [כ”ק אד״ש] שליט״א, וכשפתחה לו הרבנית את הדלת הבחין שהיא מאד ״צורודערט״ ונרעשת וניכר הי׳ שכבר יודעת או משערת את המצב.

הבחורים הרוסיים** נכנסו באותה שעה ל”770”ופגשו את הרה״ח ר׳ יוחנן גורדון שאומר להם בבכיות נוראות שהרבי מרגיש מאוד לא טוב, הם מיד החלו לומר תהלים*. ר׳ יוחנן יצא החוצה ונעמד ע״י הדלת הראשית של ״770״ והמתין לבואם של השוטרים עם מכונת ההנשמה כדי להפנות אותם ישר לקומה השני׳.

בעודו ממתין הגיע הת׳ אלי׳ גרוס שי׳, ר׳ יוחנן העמיד אותו במקומו לחכות למשטרה, ופנה לרוץ לביתו של ד״ר שווארץ הגר בבית הסמוך. בעודם מדברים קרבה מכונית המשטרה עם צופר מופעל ל״770״ ומתוכה יצאו במרוצה השוטרים עם מיכל חמצן והפנו אותם מיד לביתו של הרבי. תיכף אחריהם הגיעה מכונית נוספת עם שני מיכלי חמצן נוספים ואמבולנס גדול עם מכונת הנשמה גדולה ומיוחדת.

השוטרים ניסו לעשות את כל מה שביכולתם, במשך חצי שעה, אך ללא הועיל.

הת’ אלי’ גרוס שי׳ רץ לקרוא לד״ר נעס, כשחזר מצא את ר׳ אברהם פרענקל ואת הת׳ דוד רסקין שי׳ וכמה מהתמימים עומדים למטה ע״י הדלת ואומרים תהלים בבכיות.

לפתע נפתחה הדלת של המעלית ומתוכה יצאו השוטרים וכלי החמצן בידיהם. בהיותו דובר האנגלית היחידי מביו כולם, שאל את אחד מהם מה המצב? הוא הביט עליו וענה: ״גאהן”!! (=הלך), הוא הזדעזע לשמע הדברים ובשום אופן לא יכל להאמין, ושאל שוב, אך הפעם לא ענה מאומה. הת׳ הנ”ל פנה לעבר התמימים שעמדו לידו ואמר להם את הבשורה הכי מרה ששמעו אי פעם בחייהם.

בעודם המומים שומעים הם מלמעלה בכיות נוראות, והנה ר׳ יוחנן גורדון יורד מלמעלה, פונה אליהם ואומר: ״יעצט קענט איר שוין זאגן דעם אנדערען תהלים״... הם המשיכו לומר עוד מזמורים אחדים, והנה רואים את ר׳ שמואל לוויטין קורא לר׳ יוחנן שיבוא לכסות את הרבי.

ד״ר זליגסון סיפר אח״כ לא׳ הת׳ ש״הרבי קיבל התקפת לב קשה, ונסתם עורק מרכזי וחשוב, ולא היו יכולים בשום אופו להצילו. בשעת ההסתלקות היו עיני הרבי עצומות בחזקה מפני שסבל יסורים נוראים״.

הוא הוסיף, ש״לפני כחודשיים קיבל הרבי התקף לב ונסתם רק עורק קטן ודק, הוא בא והזריק שתי זריקות והועילו, אך הפעם לא הי׳ ניתן להציל״.

לדעת ד״ר זליגסון ״התקף הלב נגרם מהנפיחות שנראו על רגליו בזמן חאחרון, שעד היום לא ידוע מה הביא לזאת, וכאבים עצומים אלו גרמו להתקף לב״.

בשעת ההסתלקות* נכחו בחדר (מלבד בני המשפחה והצוות שטפלו בו וכו’) הרה״ח ר׳ שמואל הלוי לוויטין, הת׳ שלום דובער הכהן אייכהורן שי׳ וד״ר אברהם זליגסון (מישהו מעיר ששלושת אלו הם כהן לוי ישראל).

ר׳ יוחנן שי׳ גורדון גם הי׳ בחדר, אך מגודל הצער לא הי׳ מסוגל להתעכב שם, ויצא מהחדר.

כשחזר ר׳ יוחנן לחדר בשביל לכסות את הרבי, מצא כפה מונחת על המטה, ר׳ יוחנן הרים את הכיפה להניחה על ראשו הק’, אך לפליאתו הבחין שראשו הק׳ מכוסה בכיפה (אולי נהג לישון בב׳ מקיפים).

הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א הגיע מיד מביתו, והורה מיד שכולם ילכו ל״מקוה״, ושלא ירשו לגשת לומר ״תהלים״ רק לאלו שטבלו. וכן הורה לעשות סדר שיהי׳ כל הזמן ״מנין” שיאמרו תהלים למעלה גם בעת התפלה, ושיסדרו שאחרי התפלה יעלו אלו שהתפללו כבר, ויחליפו את אלו שעדיין לא התפללו*. גם הורה שישלחו שליח לכל הבתי הכנסת שבבראנזוויל וכיו״ב שאנ״ש מתפללים בהם להודיע להם ע״ד ההסתלקות. הת׳ זושא שי׳ פוזנר הלך מיד להודיע בכל בתי הכנסת*.

אח״כ הלך הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א למקוה, ואחד הת׳ שפגשו ברחוב יוניאן סט. סיפר שחבחין שעיניו היו אדומות מבכי* (וראה לקמן שברבים התאפק מלבכות במשך יום השבת־קודש עד למחרת הלוי׳).

הת׳ מרדכי שי׳ דובינסקי שלא הי׳ נוכח באותח שעה ב״770״ סיפר כי בשעח 9:30 מיהר ל״770” כי אמרו שהרבי ביקש אתמול בלילה שיעשו היום מנין למעלה, כי הוא יאמר מפטיר, מפני שהיום הוא היאצ״ט של אמו זקנתו נ״ע, ובשבוע הבא חל היארצייט של כבוד אמו נ״ע. כשהגיע לצומת של ברוקלין עוו. ואיסטערן פארקוויי קרא לו הדוור השחור והודיע לו את הבשורה הנוראה, הוא לא האמין לו, והחיש את צעדיו. כשהגיע ל”770” מצא את בית המדרש ריק, ומישהו אומר תהלים בפרוזדור, כששאל מה קרה? במקום לענות יעצו לו למהר למקוה. בדרך פגש כמה שכבר חוזרים מהמקוה, חלקם כבר יודעים ממה שקרה.

במקוה מצא את הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א, ובתחילה הסתפק באם הוא יודע ממה שקרה כי על פניו לא הי׳ ניכר כ״כ, אך מיד שמע אותו אומר ששערי המקוה ישארו פתוחים כל היום והבין שהוא יודע, ״משמע אז ער האלט זיך שטארק״*(= משמע שהוא מחזיק את עצמו חזק).

הוא חזר ל״770״ והנה הוא רואה שלמעלה בפרוזדור הקטן המוביל לחדר שבו שוכב הרבי עומדים מנין תמימים ואומרים תהלים בבכיות עצומות. לאט לאט מתחילים להגיע כל אנ״ש והת׳. הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א מרשה לגשת - לומר תהילים - רק למי שטבל במקוה.

כל אחד נדחף לפרוזדור הקטן לראות במו עיניו היכן שוכב עתה עטרת ראשינו ותפארתנו. הדלת בחדר המטות פתוחה, התמונה ברורה, על המטה העומדת באלכסון קצת, תחת סדין לבן... הלב מתכווץ, העינים דומעות, מחשבה רודפת מחשבה, מה קרה? איך קרה? איך זה יתכן? העינים רטובות אצל כולם, ממשיכים לומר תהלים.

הרה״ת ר׳ זלמן שי׳ גורארי׳ מגיע ומציץ אל תוך החדר שבו שוכב חרבי, ופורץ בצעקות נוראות. הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א ניגש אליו ומבקש ממנו שישלוט ברוחו. בעודו מדבר אליו נפל ר׳ זלמן והתעלף. ד”ר זליגסון שעמד במקום טיפל בו מיד והוא התיישב בשקט לומר תהלים.

הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א מתאפק מאד מלבכות, ועומד ואומר תהלים בלחש. כך עמדו כל הזמן ואמרו תהלים.

קרוב לשעה 11:00 מתארגן למטח בחדר שני של ביהמ״ד מנין לתפילת שבת, הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א והרש״ג [ע״ה] אומרים קדיש... מקצרים בתפלה, מתפללים בלחש כבתוכחה. הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א והרש״ג [ע״ה] עולים לתורה.

אחרים הולכים לאכול סעודת ש״ק, אוי לאותה סעודה...

אחרי התפלה עולים שוב למעלה לומר תהלים ממהרים חזרה כדי להחליף את אלו שנשארו קודם. כל אנ״ש והת׳ דבראנזוויל באו.

מזמן לזמן נכנס הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א לתוך החדר שבו שוכב הרבי ושוהה שם זמן מה. וכן הוא נכנס מפעם לפעם לחדר שבו יושבים בני המשפחה*.

מכל הכיוונים זורמים אנ״ש והת׳, אומרים תהלים מתובלים בדמעות, דמעות שאין להם סוף, בכלל נדמה שבכל העולם יש רק דמעות ותהלים כי לאיזה צד שתפנה אינך רואה דבר חוץ מאלה.

אלה עולים ואלה יורדים ושוב עולים, אלה עומדים דומם ומסתכלים בתהלים, אחרים חוטפים הבטה לתוך החדר, למטה מסתובבים בפנות וזויות אבלים ודוממים.

הנה מגיע הרב ישראל דזייקאבסאן ששמע משהו, ובא מיד, הוא עומד בפרוזדור ע״י תיבת המכתבים צועק ובוכה חרישית, הרב משה לייב רודשטיין והרב שמואל זלמנוב עומדים ובוכים.

התפללו מנחה ואחר כך שוב ממשיכים לומר תהלים.

מוצש"ק פ' בא, ליל י"א שבט ה'תש"י

בצאת השבת התפללו מעריב, לפני התיבה התפלל ר׳ ישראל דזייקאבסאן שי׳ בבכיות עצומות. אחרי מעריב טלפנו מיד לזקני החסידים שלא גרים בקראון־הייטס כמו הרב משה דובער ריבקין (שהי׳ נוכח בעת הסתלקות אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע ברוסטוב ויודע את ההנהגות וכו’), הרב שלמה אהרן קזרנובסקי ועוד.

הרב ריבקין מגיע ועולה עם כמה מזקני החסידים למעלה. הם סוגרים את דלת הפרוזדור, ומשכיבים את כ״ק אדמו״ר על הקרקע בחדר ה״יחידות״. בצד דרום פותחים את הדלת ורואים סדין על הארץ, ועל כ״ק אדמו״ר עוד סדין, ועל הסדין ה״קאפאטע״ של שבת וחמשה נרות מראשותיו.

המראה של הקאפאטע השחורה מרעיד עוד יותר את כל נימי הלב, ושוב זרם דמעות ושוב תהלים.

אחד מזקני החסידים צועק שצריכים לשלוח טעלעגראם להודיע על הציון ברוסטוב. הרב מ.ל. רודשטיין מתיישב ליד הטלפון, ומטלפן בראשונה לכל מושבי אנ״ש באמריקה וקנדה שיבואו תיכף ומיד לניו יארק. למטה ב״מרכז״ מטלפנים ל״וועסטערן יוניאן״(חברה השולחת מברקים) שישלחו טלגרמות בכל העולם.

קהל רב מתחיל להגיע וביחוד אנ״ש מווילאמסבורג ומשאר השכונות בניו יארק.

הטלפון למטה אינו מפסיק לצלצל. השאלה אחידה: ״האמת״? אינם רוצים להעלות על פיהם את השאלה... עונים להם שיבואו לכאן ואל ישאלו שאלות וסוגרים את הטלפון. ושוב צלצול וחוזר חלילה. הדלת הראשית אינה נסגרת - באים ובאים.

הפרוזדור למעלה מלא מפה לפה, כולם נדחפים לפרוזדור הקטן להסתכל על המעיל השחור שמתחתיו נמצא אבינו רכב ישראל ופרשיו.

הדחיפות מתגברים מרגע לרגע עם כל גל אנשים שבא.

הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א שוב ביקש שיתירו לעלות רק לאלו שהיו במקוה.

אף אחד אינו חולם על שינה, כולם עומדים ואומרים תהלים.

הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א עומד למראשותיו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ (ליד החלון שבחדר ה״יחידות״) ופניו לעבר הקהל, ואומר תהלים*.

זקני החסידים מתאספים לדון בסדרי הלוי׳ והטהרה, ובכל בעי׳ שמתעוררת פונים אל הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א שיחווה את דעתו*. מחליטים שהלוי׳ תהי׳ מחר ב-12:00 בצהרים. הם מטילים גורל ביניהם בחלוקת עניני הטהרה וההלבשה - ״ראשו כתם פז״ נופל בחלקו של הרה״ח ר׳ יוחנן גורדון, לבישת הכיפה בחלקו של הרה״ח ר׳ מרדכי גרונר, וכו׳.

הרה״ח ר׳ מרדכי גרונר נשכב על הרצפה ומודד עם הגארטל שלו את הגוף הקדוש בשביל לדעת את המדות של הקבר, הארון וכו׳*.

למטה בביהמ״ד מארגן הרב בן ציון סקאליק מהח״ק מספר תמימים והם מפרקים את השולחנות שתלמידי התמימים לומדים עליהם ואת העמוד שעליו התפלל כ״ק אדמו״ר בחיים חיותו, ר׳ בן ציון מראה להם איך לבנות מהם את הארון (גולל ודופק וכו׳).

הפינה בזוית דרומית מזרחית ששם עומד תמיד הסטענדר של חרבי נשארת מיותמת... כל דבר קטן משפיע על הרגשות ומביא דמעות כמים...

קבוצה אחרת של תמימים וביניהם הת׳ שלום דובער גולדשמיד תופרים את התכריכים.

הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א רץ כל הזמן מלמעלה למטה לוודא שהכל מסודר. מזמן לזמן הוא ניגש אל הקבוצה שתופרת את התכריכים, ואל הקבוצה שבונה את הארון לבדוק אם הכל כשורה*.

כל הלילה ערים.

יום א', י"א שבט ה'תש"י

באור היום מתחילים להגיע במטוסים מכל רחבי ארצות הברית, משיקאגא, ממיאמי (בין הבאים: הרה״ח ר׳ אלי׳ סימפסון ששהה שם בשבועות האחרונים), ועוד ועוד. ממאנטריאל באו כל אנ״ש והת׳(לאחדים מהת׳ לא היו ויזות כי אינם אזרחיים קנדיים, אבל ה״אינספעקטאר״ הבין לרוחם והרשה להם לעבור את הגבול). השוטרים מעמידים גדר ליד הכניסה ל״770״.

הזמן עובר מהר. מתפללים שחרית חטופה.

בבוקר שלחו להודיע על קברה של אם הרבי הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה נ״ע*. בשעה 9:00 שולחים ״מנין״ מאנ״ש והת׳ וביניהם חרה״ח ר׳ יוחנן גורדון, חרה״ח ר׳ יעקב ליפסקער, ר׳ אברהם בארנעצקי, התמימים דוד רסקין, דובער יוניק, יהודה לייב פוזנר ועוד, ובראשם ר׳ בן-ציון סקאליק מהח״ק - לכרות את הקבר*.

בשעה 10:30 נכנסים זקני החסידים לחדר היחידות, לעשות את הטהרה. ע״י הדלת עומד הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א עם ספר תהלים בידו, ופונה אל הרה״ת ר׳ מיכל שי׳ פיקארסקי, שנכח במקום, ומושיט לעברו את התהלים שלו באמרו ״לאמיר זאגען צוזאמען” ואמר עמו תהלים מתוך ספר אחד*.

בפרוזדור מבחוץ עומדים ושומעים את הבכיות הנוראות המלוות את הטהרה (הר״י גורדון מספר שבשעת הטהרה היו יותר דמעות ממים).

לפני שהלבישו את גופו הטהור התעוררה שאלה מה צריכים להלביש קודם, את הכתונת או המכנסיים, ושלחו את אחד מזקני החסידים שישאל את השאלה אצל הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א שעמד בחוץ, הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א הרים את ראשו מהתהלים וענה: ״ברמב״ם כתוב, כמדומני, שאצל כהן גדול ״לובש המכנסיים תחלה . . ואחר כך לובש. הכתונת”, ואם כך כתוב לגבי כהן גדול, צריכים לנהוג כך״*.

בשעה 11:00 בערך שומעים מבעד לדלת קולות חנוקים ״טהור טהור...”

כל אחד מזקני החסידים שהשתתף בטהרה זכה לחתיכת בד מבגדי קדשו של כ״ק אדמו״ר. הרב ישראל דזייקאבסאן זכה בכיפה הקטנה (הפנימית) של הרבי, והרב שמואל לוויטין זכה בכיפה הגדולה.

המכונית של הח״ק עם הארון הגיעה. הארון עשוי עץ לבן, בלי מסמרים, וחורים למטה. מכניסים את הארון לחדרו הק׳, ומכניסים את גופו הק׳ לארון. מעמידים את הארון על שתי כסאות ומכריזים שכל אנ״ש והתמימים יכנסו לבקש מחילה.

כל אחד משתדל במאמצים אדירים להכנס לחדר בו שוכב עתה כ״ק אדמו״ר ולבקש מחילה.

הארון פתוח ומתוכו נראים התכריכים הלבנים (שכמה מהת׳ תפרום). מסביב לארון עומדים בני המשפחה וזקני החסידים.

נכנסים בדלת שמהפרוזדור ויוצאים בדלת השני׳.

אי אפשר לתאר את אשר התרחש בחדר ברגעים אלו. לא הי׳ ילוד אשה שעמד בחדר בעינים יבשות, זה צועק ״רבי זייט מיר מוחל״ וזה סתם צועק ״רבי”, ואחר מבקש מחילה עבור כלל ישראל.

שעת הלוי׳ מתקרבת, בחוץ מתאסף קהל עצום הנאמד (ע״י המשטרה) בכ־15 20 אלף איש, מכל החוגים ומכל הזרמים, ובראשם אדמורי״ם, רבנים, ראשי ישיבות ואישי ציבור.

הלוי'

בשעה 12:30 מפנים מקום ועושים שורה, מוציאים את הארון מחדר קדשו – הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א מרמז שכולם ילכו ‘‘‘מאחורי הארון’’’ – ומשם הוא נישא לפרוזדור, למדריגות, יורדים דרגה אחר דרגה, ויוצאים מהדלת הראשית לרחוב, הארון מתגלה ועל גבו פרוש הקאפאטע השחורה של שבת.

הדחיפות ברחוב נוראות, כל אחד רוצה לפחות לנגוע בארון. הכריזו שרק אלו שהיו במקוה יגעו בארון. אחד דוחף את השני, זה נופל, זה נפצע, אחד מתעלף מקבל התקפת לב. ממש אי אפשר לזוז. הארון עומד על מקום אחד מבלי יכולת להתקדם, השוטרים מנסים להשליט סדר אך ללא הצלחה. הארון נוטה קצת לצד, הקאפאטע של שבת המונחת על הארון נוטה ליפול, משתדלים לאחוז ישר ומתקדמים שתי פסיעות קדימה וחוזרים פסיעה אחת אחורה.

בתכנית הי’ שילכו רגלי עד הבנין של הישיבה בבעדפארד עוו. אבל במצב כזה זה בלתי אפשרי, מגיעים איכשהו דרך השדרה הצדדים עד צומת איסטערן פארקוויי וברוקלין עוו. משם עוברים לשדרה המרכזית ומכניסים את הארון למכונית הח”ק.

מסביב לארון היו במכונית הח”ק ארבעה כסאות קטנים, זקני החסידים הרב שמואל לוויטין, הרב ישראל ג’ייקובסון והרב דובער ריבקין, נכנסו לשם (והניחו את ידיהם תחת הארון כדי שזה יהי’ נחשב שנושאים את הארון). וחיפשו עוד אחד מזקני החסידים שיכנס במקום הרביעי אך אף אחד לא הצליח לגשת מפני הדוחק העצום ולא ידעו מה לעשות. כשראה הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א שעמד כל הזמן ליד הדלת של המכונית את המצב הורה להת’ יהודה לייב שי’ פוזנר שיכנס למכונית במקום הרביעי*.

מאחורי הארון נוסעים (בלימוזין) הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א והרש”ג [ע”ה], אחריהם נוסעים בני המשפחה, זקני החסידים ועוד מאות רבות של אוטובוסים וכלי רכב פרטיים.

נוסעים לאט לאט עד לבעדפארד עוו. ושם פונים ימינה לבנין ישיבת תות”ל. ליד הישיבה המתינו כבר מאות אנשים, מאות עמדו על המרפסות וגגות הבתים. המכונית עם הארון נעצרת לרגעים ספורים, ומשם נוסעים היישר לבית העלמין שבספרינגפילד בוליווארד – לונג איילנד.

מגיעים לשער בית העלמין, מוציאים את הארון מהמכונית ונושאים אותו רגלי (מהלך מייל) מהשער עד מקום הקבורה. הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א אומר את התפילות שאומרים בכניסה לבית החיים – מתוך הסידור. אחרי הארון צועדים הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א והרש”ג שי’ ואחריהם כל בני המשפחה וזקני החסידים. תוך כדי הליכה מצטרף הקהל שהגיע באוטובוסים.

בשעה 2:15 מגיעים למקום הקבורה, ושם כבר מחכה קהל רב.

על יד הקבר מונחים משני צדדיו לאורך שני קרשים משולחן שהתמימים למדו עליו, ובראשו ובסופו מונחים קרשים מהסטענדער של הרבי הכ”מ, ולמראשות הקבר מונחת שקית עפר ארץ ישראל.

הרב בן ציון סקאליק והרב אלי’ נחום שקליאר הורידו את המכסה של הארון, ירדו לקבר והתחילו להוריד את הארון בחבלים לקבר. ברגע זה אמר הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א בקול רם: ‘‘“דאס איז אויף א תנאי: אז אויב מיר וועלן גיין קיין ארץ ישראל’’* [ברשימה אחרת נוסף: ‘‘אדער צו אן אנדער ארט’’] – ‘‘וועלן מיר ניט גיין אן אייך”‘‘* (הלשון אינו מדויק) (= זהו בתנאי שבאם נלך לארץ ישראל [או למקום אחר] – לא נלך בלעדיכם).

ר’ בן ציון פירק את הארון במו ידיו*, וכ”ק אדמו”ר נשאר מונח על הקרקע כשעפר א”י שטוח על הקרקע, ודוקא ברגע זה אין בוכים כל כך, החושים והכוחות והדמעות מאובנים כל כך, שא”א לבכות רק עומדים מאובנים צמודים למקום ושותקים.

מכסים את הקבר בקרשי הארון, ועל זה מכסים בעפר.

במהלך הקבורה הי’ דוחק עצום כי כולם רצו להתקרב למקום הקבורה. מגודל הלחץ התעלף האדמו”ר ר’ שמעון מאמשינוב (זצ”ל). מחמת הדחיפות היו כאלו שנעמדו על המכסה (מ”לייוינט”) של הקבר, שהי’ מונח ע”י הקבר, והורה הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א כמה פעמים במהלך הקבורה שלא יעמדו על זה*.

לאחר סתימת הגולל אמר הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א בקול את תפילת צדוק הדין מתוך הסידור, ובקושי התאפק מלבכות. לאחרי זה אמרו הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א והרש”ג [ע”ה] קדיש.

הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א קרע “קריעה” (בסירטוק המשי שנשאר לבוש בו מיום הש”ק*), וכל הקהל נהג כמוהו.

אח”כ כתבו כולם פני”ם והניחום על המקום הקדוש. א”א לתאר את ההתרגשות וההתעוררות של אלפי יהודים מכל החוגים שנדחפו ממש במס”נ בשביל להניח את הפ”נ על הציון הק’*.

בשעה 3:30 עוזבים את בית העלמין וממהרים העירה להגיע לפני השקיעה. בשעה 4:30 הגיעו ל-770 און עס איז ביטער אויפן הארץ.

מתפללים מנחה בחדר היחידות של כ”ק אדמו”ר הכ”מ, הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א והרש”ג שי’ עוברים לפני התיבה במנינים נפרדים (וכך ינהגו במשך כל השנה).

הרמ״ש [כ”ק אד”ש] שליט״א נכנס לחדרו והשאיר את דלת חדרו פתוחה קצת. כמה מהתמימים אזרו אומץ והציצו לתוך החדר וראו שיושב למשך זמן מה באבילות*. גם כל אנ”ש והתמימים ישבו ב”אבילות” ב-770 למשך זמן מה.

מארגנים מנין של תמימים שילמדו במשמרות במשך כל ה”שבעה” וה”שלושים”, יומם ולילה ברציפות, בחדרו הק’ של כ”ק אדמו”ר הכ”מ.

מטעם ועד המסדר נשלחה הודעה במברק* למרכזי אנ”ש ברחבי תבל ובה נאמר: “סידרנו שכל אנ”ש במקומותיהם שכל שבעה יתפלל אחד מאנ”ש לפני התיבה ותהלים מ”ט שחרית ומנחה. במשך השלשים לימוד ברבים בקונטרס ע”ד, ולגמור לפחות פעם אחת ברבים משניות פרקי השם בקדיש דרבנן ובכל יום לגומרם ע”י חלוקה”.

מודעות בסגנון דומה פורסמו בעיתונים היהודיים בניו יארק.

הבחור מר בערל שי’ גרוס (אחיו של הת’ אלי’ שי’ גרוס) הסריט חלק ממהלך הלוי’.

מחפשים בכל המקומות אם ישנה צוואה אך לא מוצאים.

במוצאי שבת טילפן המזכיר הרמ”ל רודשטיין למזכיר הר”א סימפסאן (שלא הי’ אז בניו יארק כנ”ל) ושאלו האם הרבי מסר לו פעם אוגדן מכתבים (“בריוו קייעס”) סגור, הנ”ל השיב בשלילה.

אומרים שבמאמר ד”ה “באתי לגני” שיצא לאור ליו”ד שבט יש בו רמזים.

בכל העיתונים היהודיים דווח היום בהרחבה על ההסתלקות, וכתבו אודות גדולתו של הרבי ועל עבודתו הכבירה להחזקת היהדות ברחבי תבל.

יום ב', י"ב שבט ה'תש״י

מספרים שעם הגעת הידיעה אודות ההסתלקות לאנגלי’ שלח לבית חיינו הרה”ח ר’ אברהם סענדר נעמצאוו*, מזקני החסידים בלונדון, מברק תנחומין אותו סיים במילים: “והשי”ת ינחמנו ‘‘‘במנחם’’’“, כשהוא מבטא בכך את צפייתם ותקותם של אנ”ש והתמימים שכ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א ימלא את מקומו של כ”ק אדמו”ר הכ”מ ויקבל על עצמו את עטרת הנשיאות החב”דית*.

מספרים גם, שכאשר הגיעה הידיעה לאה”ק, התאספו כל אנ”ש וזקני החסידים בראשם בביהכנ”ס חב”ד בתל-אביב, ולאחר שישבו זמן מה באבילות קם הרה”ח ר’ אברהם פריז, מגדולי החסידים, והכריז שאין ליפול בעצבות ולהתייאש ח”ו כי הרבי השאיר לנו את חתנו כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א למלאות את מקומו, אלא שהוא בענוותנותו הגדולה בודאי יסרב כי נחבא הוא אל הכלים וכו’ ולכן על כאו”א לכתוב מכתב התקשרות אל כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א להפציר בו שיואיל לקבל את כתר הנשיאות.*

בתפילת שחרית עבר כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א לפני התיבה, בחדרו של כ”ק אדמו”ר הכ”מ.

על השולחן של הרבי הכ”מ דולקים בעת התפילה חמשה נרות.

בתחילת התפילה, באמירת “מזמור שיר חנוכת גו’“ בכה כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א מאוד. הבוקר זו הפעם הראשונה, החל מהרגע הראשון של ההסתלקות שבכה ברבים, כי עד עתה התאפק מאוד מלבכות.

לאחרי התפילה פתח כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א ואמר, שצריכים להתנהג עתה בחוזק יותר כמקודם, וכל אחד שהיו לו הוראות מכ”ק מו”ח אדמו”ר צריך להתנהג בתוקף יותר בענין זה.

בעת חיים חיותו של כ”ק אדמו”ר הכ”מ, הי’ הסדר בקריה”ת שהקריאה היתה על שולחנו משמאל לכיסאו, ובעת הגבהת הס”ת היו מגביהים קצת באלכסון, כדי שאדמו”ר הכ”מ יוכל לראות, וכן נוהגים גם עכשיו, להטות את הס”ת כלפי הכסא של אדמו”ר הכ”מ*.

הערב התקיימה ב-770 אסיפה כללית של אנ”ש והתמימים.

המזכיר הרה”ח משה לייב רודשטיין עורר בדבריו להמשיך בהחזקת ה”מעמד” דבית רבי, וסיפר בבכי שביום שישי חאחרון קרא לו הרבי ושאלו בנוגע למכתב מסוים באם לכתוב את התואר ״מר״, או לכתוב את התואר ״התלמיד״ - כי ייתכן שאותו יהודי שהמכתב מופנה אליו למד פעם בישיבה ותהיה לו אי נעימות באם יכתבו לו את התואר ״מר”, וסיים שמסיפור זה רואים עד כמה היה נוגע לרבי הכ”מ כל פרט בכאו”א מבנ”י.

אחריו דיבר המשפיע הרב שמואל לוויטין.

יום ג', י"ג שבט ה'תש"י

היום “ג’ דשבעה” נסע כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א עם כל אנ”ש והתמימים אל ה”ציון” של כ”ק אדמו”ר הכ”מ, ואמרו שם מענה לשון והניחו פני”ם וכו’.

הרה”ג הרה”ח ר’ יצחק דובאוו מזקני החסידים באנגלי’, השוהה עתה בבית חיינו לרגל חתונת בנו, אזר אומץ וניגש אל כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א והפציר בו שיקבל על עצמו את הנשיאות. כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א מיאן בתוקף באמרו “דער רבי לעבט!”... אך הנ”ל לא הירפה ושאל שהרי אצל כל הרביים הי’ ענין זה (חיים שלאחרי ההסתלקות) ואעפ”כ לאחרי הסתלקותם התמנה להם “ממלא מקום”? נענה כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א ואמר בתמיהה: ‘‘“ווי טראכט איר’’ (ואמר את שמו הק’) ‘‘מ.ש. איז א רבי?!”‘‘

הרב שמואל זלמנוב סיפר שבימים אלו חלה א’ מבני משפחתו והי’ במצב מסוכן, וטילפן מיד אל כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א, והודיע לו את המצב וביקשו להתפלל עבור החולה וכ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א נענה לבקשתו*.

מנין של תמימים למדו היום – בארבעה משמרות – במשך כל המעת-לעת בחדרו הק’, משנות ואת המאמר שיצא לאור ליום היא”צ י”ג שבט*.

הרה”ת שלום דובער שי’ גורדון סיפר שאחרי הלוי’ אמר לו אביו הרה”ת ר’ יוחנן גורדון, שהוא פוחד מעין הרע מזה שזכה ב”טהרה” בפתק “ראשו כתם פז” (כידוע שאדה”ז שזכה לעשות את הטהרה בראשו הק’ של הרב המגיד נ”ע פחד מאוד מעין הרע).

ואמנם מיד לאחרי הלוי’ חלתה אמו אנושות והרופאים גילו אצלה מחלה ממארת ר”ל, אך בני המשפחה העלימו זאת מאביהם. היום פגש כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א את אביו ר’ יוחנן ושאלו: שמעתי שזוגתך אינה בקו הבריאות. ענה לו ר’ יוחנן: שאכן הרופאים רוצים לעשות ניתוח והוא לא יודע מה לעשות. אמר לו כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א: צריך לשאול את הרבי, והוא כבר ימצא דרך מי לענות...

כשר’ יוחנן סיפר לבני המשפחה את דברי כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א, נכנס בנו הנ”ל עם אחיו אל כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א וסיפרו לו שהרופאים גילו אצלה את המחלה הנ”ל, ואמר להם כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א לעשות את הניתוח ונתן את ברכתו הק’ והניתוח אכן הצליח (את סוף הסיפור ראה בהערה*).

יום ד', י"ד שבט ה'תש"י

מהנהגות כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א בעת התפילות: לתפילת שחרית עולה מחדרו מעוטר בטלית ותפילין כשהוא מביא עמו בשלשה שקיות את התפילין דר”ת, שמו”ר וראב”ד ומניחם על השולחן. אחרי התפילה מניח את הג’ זוגות. כשמחליף את השל-ראש דשמו”ר וראב”ד מוריד את הטלית על פניו הק’ ומלבישם תחת הטלית (באופן שלא יבחינו).

בכל יום מימי השבעה באו לתפלות ול”ניחום אבלים” אלפי יהודים מכל העיר והסביבה ובראשם גדולי הדור, הרבנים והאדמו”רים הידועים.

באחד הלילות נכחו בתפילת ערבית הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולבייטשיק, הגאון רבי חיים העלער וכן רבנים נוספים, וכ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א קיבל את פניהם ושוחח אתם בדברי תורה במשך זמן.

כמו כן נתקבלו מכתבי תנחומין מכל רחבי תבל.

הבוקר אחרי תפילת שחרית אמר כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א שאיתא בגמרא והובא להלכה ש”שלשה לבכי, שבעה להספד”. וסיפר, שכאשר כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ ישב “שבעה” אחרי אמו הרבנית שטערנא שרה נ”ע (בשנת תש”ב), הנה לאחרי שלשה ימים להסתלקותה סיפר הרבי כו”כ פתגמים וסיפורים אודותה, ובכך הספידה.

(כן אמר, שישנם הנוהגים להעמיד “תיקון” (יי”ש ומזונות) בבית האבל, אך לא ראה שינהגו כן בבית הרב, ותמורת זאת יספר סיפורים).

עוד סיפר שקיבל מכתב מאחד מאנ”ש ובו כותב לו שאצל חסידים לא נוהגים לומר הספדים, אך מספרים סיפורים ובזה הוא ההספד. ולכן מצרף הוא סיפור למכתבו – שפעם כתב הרבי (להנ”ל): “איך ווארף זיך ניט מיט קיין טיטול’ן”, כאשר אני כותב למאן-דהו “ידיד נפשי” או “ידידי עוז” – כן הוא הדבר.

ואמר, שאף שמצד מקבל המכתב יתכן שבינתיים אין זה כך, אולם סופו להיות כן.

כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א סיים שבהתאם לזה “וואס מיר קוועטשט דער שבעה להספד” – יספר סיפורים מהרבי.

כ”ק הרמ”ש [כ”ק אד”ש] שליט”א נשאר לעמוד ע”י השולחן (העומד במקום שבו עשו את הטהרה והמשיך לספר סיפורים ששמע מהרבי הכ”מ, וביניהם סיפורים ששמע מהרבי בהיותם בריגא. וכך נהג גם בשאר ימי השבעה (ביום חמישי ושישי) לאחרי התפילה).

סיפורים שסיפר כ"ק אד"ש על אדמו"ר נ"ע

הסיפורים שזוכרים יבואו להלן, אך אין זוכרים את סדר אמירתם:

בשנת תרנ״ז הי׳ כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע חולה מאד, ונסע למאסקווא להתרפאות. הרופאים שם אמרו לו שנשארו לו חודשים ספורים לחיות. כשאדמו״ר נ״ע שמע זאת החליט לנסוע לארץ ישראל, וסיפר על כך להרבנית (שטערנא שרה) נ״ע. אמרה לו הרבנית: ומה תעשה עם החסידים שלך ועם ה״חסידות״? ענה לה האדמו״ר נ״ע: הרי אני משאיר אותו (- את כ״ק מו״ח אדמו״ר).

- כ״ק מו״ח אדמו״ר הי׳ אז בן שבע עשרה שנה בלבד!

כאשר כ״ק מו״ח אדמו״ר הי׳ ילד קטן (בשנת תרמ״ד), הי׳ אביו כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע דר בדירה בת שני חדרים. חדר אחד הי׳ חדר המיטות, ובחדר השני הי׳ אביו יושב עם הר״ר יעקב מרדכי בעזפאלאוו ולומד. בחדר זה עמדה גם עריסתו של הרבי. הרבי הי׳ ילד מאוד יפה ופניו היו מאירות.

פעם באמצע הלימוד בשעה מאוחרת בלילה הביט ר׳ יעקב מרדכי על הרבי שישן בחדר, והחל לשוחח עם כ"ק אדמו״ר נ"ע על כך שמראה וזיו הפנים מורים על טהרת המחשבה וכו׳.

בעודם מדברים התעורר אצל כ״ק אדמו״ר נ״ע רצון חזק לנשק את הרבי, אך באותו רגע חלף במחשבתו הרעיון שלבית המקדש היו מביאים בנוסף לקרבנות גם זהב וכסף וכו׳ לבדק הבית ולכן החליט להמיר את ה״נשיקה״ בחסידות ואז כתב את המאמר ד״ה ״מה רבו מעשיך״.

בשנת תרנ״ב נתן את הכתב במתנה לרבי באומרו: זוהי ״נשיקה חסידית״ ועם הזמן אספר לך את פרטי הדברים.

בשנת תרנ״ו סיפר כ״ק אדמו״ר נ״ע לרבי את כל הסיפור.

בהיות כ״ק מו״ח אדמו״ר בן שש שנים (בערך), קרא לו פעם אביו כ״ק אדמו״ר נ״ע וציוה עליו לברך על הציצית. אמר לו הרבי שכבר בירך על הציצית היום. ענה לו אביו: בכל זאת, תעשה ברכה. אך הרבי מיאן לעשות זאת. סטר לו אביו קלות (- היתה זאת הפעם היחידה שהוא נתן לו סטירה) ואמר: כאשר אני מצוה עליך אתה צריך לציית.

הרבי פרץ בבכי באמרו: אם צריך לברך בשביל הקב״ה - כבר עשיתי, רק אם צריך לעשות ברכה מפני שאתה מצוה... ענה לו על זה אביו: ברכה יש לעשות מפני שהקב״ה מצוה, אבל כל אבא הוא המשגיח על הילדים שלו, וצריך לציית לו.

בשנים הראשונות, כאשר האדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע הי׳ נוסע מביתו, לא הי׳ נותן לרבי את המפתח לארונות של ה״כתבים״, אך בשנים שלאחרי זה הי׳ נוהג להשאיר לרבי את המפתח.

פעם נכנס הרבי לחדר ה״כתבים״, וראה שמונחים שם כמה דפים מסוג הנייר שהרבי מהר״ש הי׳ משתמש בו. הרבי, שכבר זמן מה קודם לכן למד לחקות את כתב ידו של הרבי מהר״ש, לקח עט נובע (הרבי מהר״ש הי׳ נוהג לעיתים קרובות לכתוב בעט נובע), וכתב על הנייר של הרבי מהר״ש ביאור על ענין בחסידות (על המאמר ״וילך איש מבית לוי״), בצורת הכתב־יד של הרבי מהר״ש.

״דער רבי האט זיך פארקוקט אין די ״כתבים״״, ותוך כדי שהוא מתבונן בהם, יצא את החדר, והשאיר את הביאור אשר כתב עם יתר ה״כתבים״.

כאשר חזר כ״ק אדמו״ר נ״ע לביתו מחו״ל, נכנס לחדר ה״כתבים״, ומצא את ה״כתב״ הנ״ל, ואמר לרבי ״יום שמחה הוא לי היום! מצאתי מאמר של אבא שלא ידעתיו מעולם״! הרבי שתק ולא ענה מאומה.

כעבור שבועות אחדים דיבר עמו כ״ק אדמו״ר נ״ע שוב אודות ה״כתב״ הזה. אז התבונן הרבי במה שעשה, ואיך יוכל לתקן זאת, והחליט להכנס עבור זה ל״יחידות״. כשנכנס ל״יחידות״ פרץ הרבי בבכי, לבו התכווץ בקרבו ולא יכל להוציא הגה.

לשאלת כ״ק אדמו״ר נ״ע מדוע הוא בוכה? ענה הרבי, שהוא עשה כזה דבר, שאינו יודע איך יכול להיות ״תיקון״ על זה. וסיפר לאביו את כל הסיפור.

אמר לו אביו אדמו״ר נ״ע: ״לא כל־כך נורא״...

היו זמנים, שכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע ציוה על הרבי להכנס לחדרו ולהתבונן בהנהגותיו.

כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע הוצרך פעם לכתוב מכתבים ארוכים להרבה רבנים, ולכולם בכתב ידו, כך שהדבר גזל ממנו זמן רב. פנה האדמו״ר נ״ע לרבי וביקש ממנו שיתלמד לחקות את כתב ידו, כדי שיוכל לכתוב את המכתבים במקומו והוא כ״ק אדמו״ר נ״ע - יחתום עליהם.

הרבי ענה שהוא מסכים, בתנאי שכ״ק אדמו״ר נ״ע ילמד עמו שיעור נוסף בחסידות. ואדמו״ר נ״ע הסכים לתנאי.

הרבי אכן התלמד במשך זמן קצר, לחקות את הכתב יד של אביו, והי׳ כותב את המכתבים עבורו.

כאשר התקינו טלפון (פנימי) בין חדרו של אדמו״ר נ״ע לחדרו של הרבי, הי׳ קורה לעיתים קרובות, אשר אדמו״ר נ״ע הי׳ מצלצל לרבי ומודיע לו ״אתה יכול להכנס, אני רוצה לעשן״. הרבי הי׳ נכנס, מצית גפרור, ומדליק את הסיגרי׳, והאדמו״ר נ״ע הי׳ מעשן. ובהזדמנויות אלו, נוהג הי׳ כ״ק אדמו״ר נ״ע לדבר עם הרבי בענין שכ״ק אדמו״ר נ״ע עסק בו, או שהי׳ שואלו ״מה יש לך לספר״ - ואז הי׳ הרבי מציע את עניניו.

האדמו״ר נ״ע והרבי היו פעם בפראג, וביקרו בביהכנ״ס של המהר״ל. הרבי רצה לעלות לעלי׳ שה״גולם״ מונח בה, שיחד את השמש, לקח סולם, ועלה. - כשהרבי סיפר זאת שאלתיו מה ראה שם, ולא ענה לי.

כשנודע על כך לאדמו״ר נ״ע הוכיחו קשות, ולאחרי משך זמן, אמר לרבי ״הי׳ לי כמה חודשים מה לעשות״... (כנראה לתקן שלא יזיק - המספר).

בשנת האבילות ל״ע - אחרי אמו (הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה נ״ע) כשהרבי הי׳ מסיים את המשנה ״רבי חנניא בן עקשיא כו׳״, לפני קדיש דרבנן הי׳ נוהג להשען על ידו ולומר משהו בלחישה. אח״כ סיפר הרבי שהוא אומר אז שורות אחדות מספר התניא.

כ"ק מו״ח אדמו״ר אמר שבתפלות שאין אומרים בהם תחנון, לא מכים על החזה באמירת ״סלח לנו״.

כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע הי׳ פעם בביקור בחו״ל, ונפגש עם הרבה אדמו״רים. בבואו לביתו הביא לרבי מתנה מקל עם ראש של כסף. על מתנה זו הוציא כ״ק אדמו״ר נ״ע את מעותיו vאחרונות. שאלה אותו הרבנית, וכי עבור זה היית צריך להוציא את הפרוטות האחרונות? ענה לה האדמו״ר נ״ע: ״רק עתח נוכחתי לדעת מי הוא ( - הרבי).

כידוע, בשביל להניח ד׳ זוגות תפילין דרוש גוף נקי ביותר. כי בנוגע להנחת תפילין דרש״י ור״ת, הרי מכיון שהתורה חייבה בזה את כולם - ולא נתנה תורה למלאכי השרת - הרי התורה לוקחת את האחריות על עצמה. משא״כ בתפילין דשמו״ר וראב״ד שהתורה לא חייבה את כולם בזה ורק מיעוט אנשים מניחים אותם, מובן שהאחריות העצמית בזה גדולה במאד.

ובנוסף לזה: גם מצד ענינם דהתפילין דשמו״ר וראב״ד - צריכים הם לגוף נקי ביותר.

מצאתי נדפס שהרה״ח וכו׳ ר׳ הלל מפאריטש הי׳ נוהג להניח ד׳ זוגות תפילין, והמחבר (של הס׳ הנ״ל) מוסיף שהעידו לפניו שבני ה״צמח צדק״ היו מניחים ד׳ זוגות.

היו חסידים גם בדורינו שהניחו ד׳ זוגות תפילין, כמו ר׳ יצחק מתמיד, ר׳ צבי הירש גורארי׳ ועוד.

אני פחדתי להניח ד׳ זוגות, עד שהרבי אמר לי שאניח ד׳ זוגות, ומאז התחלתי להניח ד׳ זוגות ״ווארום עס איז דאך אויף דעם רבינ׳ס פלייצעס״. הרבי אמר לי אז שאת התפילין הוא יזמין בעצמו, כדי שזה יהי׳ בחשאי. כאשר הדפיסו את ״היום יום״ הסכים חרבי לגלות את הסדר של הנחת ד׳ זוגות תפילין, ולכן הדפיסו זאת ב״היום יום״.

בפסוק ״שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום״ מרומזים כל הד׳ זוגות: תפילין דר״ת - ״(שמר) תם״, תפילין דרש״י - ״(וראה) ישר״, תפילין דשמושא רבא - ״לאיש שלום״, ר׳ שר שלום בעל שמושא רבא.

התפילין דשמו״ר ובפרט דראב״ד הם נעלים יותר מהתפילין דרש״י ור״ת, ולכן אין אף דעה האומרת שיש לעשות עליהם ברכה. תפילין דרש״י הם - מוחין דאימא, דר״ת הם - מוחין דאבא, דשמו״ר וראב״ד הם - כתר, ולכן הם למעלה מענין ההמשכה ע״י ברכה.

[בקשר לסיפורים הנ״ל סיפר הרה"ג ר׳ יצחק דובאוו שבימים אלו התבונן בהנהגותיו הק׳ של כ״ק הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א, והבחין בשלושה הנהגות בלתי רגילות: א) אינו מכה על החזה באמירת ״סלח לנו״. ב) מפסיק בין המשנה ״רבי חנניא בן עקשיא״ הנאמרת אחר המשניות דאבל, - לאמירת קדיש דרבנן. ג) מניח ד׳ זוגות תפילין.

לתדהמתו הגדולה ביאר כ״ק הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א, בשיחה הנ״ל, את שלשת ההנהגות הנ״ל.

ר׳ יצחק סיים בהתפעלות, שהוא רואה בתשובות אלו ״רוח הקודש״ גלוי׳!]

אנ״ש, בהיותם בגרמני׳, שאלו באם אפשר לעשות ציצית במכונה, ושאלתי על זה את הרבי - מפני שה״צאנז׳ער״ הרי מחמיר בזה - סיפר לי הרבי שכאשר הגיעו הפליטים לרוסיא (בשנת תרע״ה) לא הי׳ להם טליתות וציצית, ושאלו את האדמו״ר נ״ע על זה. שלח האדמו״ר נ״ע שליח למפעל של גנזבורג ועשו שם ציצית במכונה, ואחר כך הורה שאפשר לעשות על זה ברכה.

לא שמעתי מהרבי שידייק לומר את התואר ״הקדוש״ על האור החיים או על השל"ה. כאשר הרבי סיפר שהאדמו״ר הזקן הי' ״א של״ה איד״ (= יהודי של השל״ה), שהתפלל בסידור של השל״ה, עם כוונות השל״ה - לא הוסיף הרבי את התואר ״הקדוש״.

הרבי סיפר שבהיות הרוזשינער ילד ולמד חומש עם מלמד, הי׳ שואל אצל המלמד את כל הקושיות שרש״י מדייק. כאשר למד את חפסוק ״ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳ עולים ויורדים גו׳״, שאלו המלמד: נו, מדוע אינך שואל מאומה (ואמר לו את קושית רש״י) שצריך הי׳ להיות כתוב ״יורדים ועולים״? ענה לו הרוזשינער ״אויף א חלום איז קיין קושיא ניט...״.

בעת הברית־מילה בכה הרבי, כדרך התינוקות, נענה הרבי מהר״ש ואמר: מה אתה בוכה, לכשתגדל תהי׳... ותדבר חסידות בשפה ברורה. בלשון זה נרשם ברשימת המאסר של הרבי (שלאחרי התיבה ״תהי׳״ ישנו מקום חלק). מחסידים שמעתי שהרבי מהר״ש אמר ״תהי׳ רבי״. ולפי זה מובן מדוע ברשימותיו של הרבי יש מקום חלק, במקום תיבה זו.

יום ה' ט"ו בשבט ה'תש"י

הרה”ג הרה״ח ר׳ יצחק דובאוו חזר היום ללונדון, וכשהגיע סר מיד לביתו של הרה״ח ר׳ בן־ציון שם־טוב ושוחח עמו ארוכות בקשר לענין קבלת הנשיאות (בהמשך למה שפעל בזה בהיותו בבית חיינו (ראה לעיל בי״ג שבט תש״י)), ובחמשך לכך כתב מיד הרב״צ שם־טוב מכתב התקשרות לכ״ק הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א ובראשו כתב את התואר ״כ״ק אדמו״ר שליט״א״.

[מספרים שכשהגיע המכתב לכ”ק אדמו״ר שליט״א הראה אותו להרב חדקוב ושאלו מה דעתכם על מכתב מוזר שכזה? אך הרב חדקוב ענה ברצינות שבעיניו זה לא מוזר כלל].

עוד באותו יום החלו בעריכת ״כתב התקשרות״ דאנ״ש באנגלי׳ שנשלח אל כ״ק אדמו״ר שליט״א לקראת סיום ה״שלושים״ (ראה לקמן בב׳ אדר תש״י).

יום ו', עש"ק פ' בשלח ט"ז שבט ה'תש"י

במשך ה״שבעה״ התקיימו בכל לילה אסיפות של אנ”ש.

במשך השבוע הופיעו בכל יום בעיתונות היהודית כתבות וסקירות על הרבי הכ״מ ובמיוחד על עבודתו הגדולה במשך עשרת השנים שהי׳ כאן מיום בואו לארה”ב.

מספרים שכ״ק אדמו”ר שליט״א התבטא במשך השבעה אודות כ״ק אדמו״ר הכ״מ: “העכער פון שווער איז בא מיר ניטא”.

ש״פ בשלח, י״ז שבט ה׳תש״י

השבת התפללו בחדרו של הרבי הכ״מ, וכך ינהגו במשך כל השנה. לשם כך הכניסו לחדר ס״ת והעמידו אותו בקרן מזרחית צפונית.

הכסא והשלחן הק׳ עומדים במקומם כפי שהי’ בחיים חיותו של כ״ק אדמו”ר הכ״מ. על השלחן של הרבי הכ״מ עומדים שתי נרות.

במקום עשיית הטהרה עומד שולחן כדי שלא ידרכו על מקום זה.

החדר הק׳ מלא בארונות ספרים העומדים מסביב לכל הכתלים.

בקריה״ת עלה כ״ק אדמו״ר שליט״א ל״שישי״, כפי שנהג עד עתה בחיים חיותו של הרבי הכ״מ בעלמא דין״.


יום א', ח״י שבט ה'תש״י

במשך כל ימי ה״שבעה״ הלך כ״ק אדמו״ר שליט״א עם ה״סירטוק״ שעשה בו את ה״קריעה״ (וכן עם הכובע השחור של שבת וחג). לפני ש״ק פשט את ה״סירטוק״ עם ה״קריעה״, והחל מהיום התחיל ללבוש את ה”סירטוק״ של שבת גם בימות החול (וראה להלן שזה הי׳ רק עד סיום ה״שלושים״).

היום נסע כ״ק אדמו״ר שליט׳׳א ל״אהל״ (כתחליף ל״ז׳ דשבעה״ שחל בש״ק) וכל אנ״ש והת׳ שי׳ נסעו עמו.

טרם נסיעתו ל״אהל״ אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א: ‘‘היות שישנו ״סדר״ שצריך לומר על קברי צדיקים זהר, תהלים וכו׳ (כנדפס ב״מענה לשון״) ומכיון שעדיין לא יצא לאור ה״מענה לשון״ ולכן אני אומר את ה״זהר״ ואתם תאמרו את התהלים...’’ ואכן בהיותו על ה״ציון״ אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א את ה״זהר״ בעל פה.

לפני זמן רב נקבע ה״דינר״ השנתי של הישיבה להיום אך לאחר ההסתלקות הסתפקו האם לקיים אותו במועד המתוכנן. לבסוף, הוחלט שלא לדחותו כיון שביום חמישי האחרון כתב הרבי הכ״מ מכתב עבור ה״דינר״ והרי הישיבה היא מוסד של הרבי וה”דינר״ הוא מקור חשוב להחזקתה במשך השנה.

אמנם, ה״דינר״ נערך, כמובן, ללא תזמורת וכו’.

ב״דינער״ השתתף קהל גדול מאוד וגם תלמידי הישיבה נכחו שם. הרב שלמה זלמן העכט הוזמן לדבר בתור בוגר הישיבה והוא נאם בעברית ובאנגלית ואחריו נאם הרב מינץ. הנאומים עשו רושם חזק על הקהל, שנענה ביד רחבה למעלה מהרגיל, גם בגלל המצב המיוחד דעתה.

היום יצאה לאור שיחת כ״ק אדמו״ר הכ״מ מי״ט־כ״ף כסלו ה׳תש״י - ליקוט לא (בסידרת ״לקוטי דיבורים״).

ב״פתח דבר״ זה פונה כ״ק אדמו״ר שליט״א, בפעם הראשונה לאחר ההסתלקות, בדברי התעוררות והתחזקות לאנ״ש והת׳ שיחיו בכל רחבי תבל. כ״ק אדמו״ר שליט״א כותב שבי״ט־כ כסלו, שנה זו, התוועד כ״ק אדמו״ר הכ״מ בפעם האחרונה - לפני הסתלקותו - ברבים, ולכן יש לשיחות שנאמרו אז חשיבות מיוחדת עבור כאו״א מאתנו. מטעם זה מו״ל חוברת זו בראשונה לאחרי ההסתלקות. לחוברת צורף גם מכתב כ״ק אדמו״ר הכ״מ אל התמימים שנדפס בקונטרס ליו״ד שבט - יום ההסתלקות.

כ״ק אדמו״ר שליט״א מוסיף לכתוב אשר באחד ממכתביו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ אודות הסתלקות אביו כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע כותב הוא שצדיקים אפילו לאחרי הסתלקותם ״לא זה בלבד שלא יפרדו מעל צאן מרעיתם הנה עוד זאת מתרפסים .. לפני הוד א־ל רם ונשא להגן על עם ישורון״. וכל זה הוא נכון - מוסיף כ״ק אדמו״ר שליט״א - גם לגבי כ״ק אדמו״ר הכ״מ. אמנם מצדנו עלינו להמשיך ולחזק את ההתקשרות אליו ביתר שאת וביתר עוז, בכך, ש(על ידי הלימוד במאמרים שיחות ומכתבים וההתבוננות בההוראות שבהם ובההוראות הפרטיות שקבלו) נלך ״בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד״.

יום ג', כ"ף שבט ה׳תש״י

הת׳ עזריאל שי׳ חייקין סיפר שזמן מה לפני הסתלקות כ״ק אדמו״ר הכ״מ שאל אביו הרה״ח מאיר חיים חייקין, מזקני החסידים, את הרבי הכ״מ באם לעזוב את העיר שטאקהאלם (שמכהן בה כרב) כי מפחדים שתהי׳ שם מלחמה בקשר עם המצב במדינת קוריאה וכו׳, בנתיים היתה ההסתלקות ולא זכה לקבל מענה. בימים האחרונים הוא קיבל מכתב מאביו שיפנה אל אחד ממזכיריו של כ”ק אדמו״ר הכ״מ, ויבקש בחזרה את המכתב ששלח אל הרבי הכ״מ ויכנס עמו אל כ״ק אדמו״ר שליט״א ויבקש ממנו מענה על השאלה.


הת׳ הנ״ל עשה כפי הוראת אביו ונכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר שאביו שלח מכתב אל הרבי הכ״מ ובו השאלה הנ״ל. כ״ק אדמו״ר שליט״א הגיב: נו, ואמר הת׳ הנ״ל שאביו ביקשו למסור את המכתב ל”רבי” שליט״א. וענה כ״ק אדמו״ר שליט״א: ‘‘״עס זעט זיך ניט קיין מלחמה״!’’

המדפיס הרה״ת ר׳ מרדכי שי׳ שוסטרמן סיפר שזמן מה לפני יו״ד שבט תש״י מסר לו כ״ק אדמו״ר שליט״א להדפיס את העשרים פרקים של ההמשך באתי לגני מבלי ה״פאספארטים״ - ההתחלות והסיומים, וזמן קצר ביותר לפני יו״ד שבט נתן לו להדפיס את ההתחלה והקיצורים של המאמרים ד״ה ״באתי לגני״ ו״היושבת בגנים״. ואכן ביום שישי ט׳ שבט הספיק להביא לכ״ק אדמו״ר שליט״א 20 עותקים מהקונטרס עד (שקיפלם בעצמו) כדי שיוכלו להכניסם לכ״ק אדמו״ר הכ״מ עוד לפני שבת, וגם כדי שיוכלו ללמוד את המאמר ב״770״ בשבת, ובתכנית הי׳ שלקראת פורים וב׳ ניסן ידפיסו את שני החלקים האחרונים של ההמשך הנ״ל.

בשבת היתה ההסתלקות, וביום א׳ לפני הלוי’, עמד למטה בפרוזדור ליד המדריגות, ואמר תהלים. כ״ק אדמו״ר שליט״א שרץ כל הזמן מלמעלה למטה לסדר את כל עניני הלוי׳ וכו׳, הבחין בו לפתע, ופנה אליו ואמר לו שלא ידפיס את החלקים האחרונים של ההמשך מאחר שכ״ק אדמו״ר הכ״מ לא מסר את ההתחלות והסיומים עבורם.

אולם בימים אלו קרא לו כ״ק אדמו״ר שליט״א ואמר לו שהיות ורצונו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ הוא בודאי שימשיכו בהדפסת דא״ח ובהפצת המעיינות חוצה וכו׳, לכן יש להדפיס את החלקים האחרונים של ההמשך לפורים ולב׳ ניסן כמו שהם, בלי ההתחלות וסיומים.

ש"פ יתרו, מבה"ח אדר, כ"ד שבט ה'תש"י

התוועדות

אחרי התפלה התקיימה התוועדות דכ״ק אדמו״ר שליט״א.

התוועדות זו היא ההתוועדות הראשונה של כ״ק אדמו״ר שליט״א אחרי הסתלקות כ״ק אדמו״ר הכ”מ.

כ״ק אדמו״ר שליט״א ישב במקומו הקבוע, כמו בהתוועדויותיו בחיים חיותו של כ״ק אדמו״ר הכ״מ - בראש השולחן העומד בכותל המערבי של ביהמ״ד (ליד החלונות האחרונים״).

להלן, נקודות אחדות מהמעט שזוכרים מהתוועדות זו:

  • כ״ק אדמו״ר שליט״א סיפר, בשם כ״ק אדמו״ר הכ״מ, שהרה״צ ר׳ לוי יצחק מבארדיטשוב הנודע כסניגורם של ישראל אמר לפני הסתלקותו: היו צדיקים שלפני הסתלקותם אמרו שלא יכנסו לג״ע עד שיביאו את המשיח. אך לבסוף רימו אותם ״און מ׳האט זיי אפגעקויפט מיט א צוקער לעקאח״. אני - סיים הרה״צ מבארדיטשוב - לא אתן שירמו אותי. ואמר כ״ק מו”ח אדמו״ר - בהיותו בריגא - שלבסוף רימו גם אותו, ע״י שאמרו ״קדושה״ בג״ע ומיד קפץ הרלוי״צ מבארדיטשוב לג״ע.

וסיים כ״ק אדמו״ר שליט״א, אבל, כ״ק מו״ח אדמו״ר, הנה מכיון שידע מזה ״און האט דאס באווארנט״ - הנה הוא בודאי יביא את המשיח.

  • במשך כל ההתוועדות, בכל פעם שהזכיר כ״ק אדמו״ר שליט״א את הרבי הכ״מ בכה בבכיות נוראות.
  • בהמשך ההתוועדות ביאר באריכות את ההכרח לכך שכ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ בודאי יביא את המשיח, כי עבודתו היתה בדוגמת אברהם אבינו, וכמבואר בחסידות ההפרש בין המס״נ דר״ע והמס״נ דאברהם אבינו ע״ה, דרבי עקיבא חיפש מס״נ וכמ״ש ״מתי יבוא לידי ואקיימנה״, ואילו אאע״ה לא חיפש מס״נ אלא הי׳ מסור ונתון לגמרי לפרסם אלקות בעולם, אלא שאם לשם כך דרושה מס״נ הרי ג״ז לא הי׳ חסר אצלו, שזוהי מס״נ אמיתית.

וכך גם כ״ק מו״ח אדמו״ר שהי׳ בדוגמת אברהם אבינו ע״ה כי הי׳ מסור כל כולו, לגמרי עבור עם ישראל בלי שום מציאות לעצמו - ״וועט מען אים מיט גילויים ניט אפקויפן און ער וועט געוויס בריינגען משיח״.

וגם עכשיו לאחרי ההסתלקות - הוסיף כ״ק אדמו״ר שליט״א - כאשר הרבי נמצא במצב נעלה ביותר הרי בודאי שאיכפת לו מה שקורה כאן למטה, ואדרבא, וכמבואר באגה״ק ש״צדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין״, כולל העולם הזה, "יתיר מבחיוהי" ״און מ׳וועט אים ניט נעמען מיט קיינע ענינים״ והוא בודאי יביא את המשיח!

  • כ״ק אדמו״ר שליט״א הדגיש שהכוונה לגאולה בגשמיות כפשוטה ולא רק ברוחניות, ואמר, שכשם שלאחרונה ראו אצל הרבי הכ״מ ריבוי ברכות ומענות על ענינים גשמיים, כך אנו צריכים לגאולה שתהי' בגשמיות כפשוטה.
  • בין הדברים אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א שבמאמר האחרון ד״ה באתי לגני שכ״ק מו״ח אדמו״ר נתן להו״ל ליום יו״ד שבט ישנם הרבה דברים מופלאים, שבהשקפה ראשונה נראה כאילו שאין להם כל שייכות, אולם עכשיו כבר מבינים את השייכות...
  • כ״ק אדמו״ר שליט״א סיים את דבריו בברכה שנזכה לקיום היעוד ״הקיצו ורננו שוכני עפר״ והרבי הכ״מ בתוכם ובראשם.

במשך כל ההתוועדות הי׳ כ״ק אדמו״ר שליט״א שרוי במרירות עצומה ובשברון לב.

במשך השבוע האחרון נקראו שבעה ילדים ״יוסף יצחק״ על שמו הק׳ של כ״ק אדמו״ר הכ״מ.

יום ד', כ״ח שבט ה׳תש"י

מספרים שבאחד מהימים האחרונים היתה קבוצה מהת׳ במקוה ברח׳ יוניאן (פנת אלבאני), ולפתע נודע שכ״ק אדמו״ר שליט״א הגיע למקוה, הם ברחו מיד לחדר השני, ומשם ניסו להקשיב לטבילות של כ״ק אדמו״ר שליט״א כדי לדעת מהו מספר הטבילות שנוהג לטבול, כשיצא כ״ק אדמו״ר שליט״א מהמקוה פגש אותם בחוץ ופנה לאחד מהם ואמר לו (בחיוך): ‘‘״איך האב בכוונה מבלבל געווען דעם מספר״!... (= בלבלתי בכוונה את מספר הטבילות).’’

יום ה', כ״ט שבט ה'תש"י

אנ״ש והתמימים שיחיו החלו להכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א לשאול בעצתו הק’ והוא עונה על כל דבר, ובמיוחד להתמימים.

מספרים, שלאלו ששאלו בענינים גשמיים (כגון עניני רפואה, פרנסה וכיו״ב) ענה בתחילה ‘‘״איך ווייס גלייך מיט אייך״... (= אני יודע בדיוק כמוכם...)’’ אולם לאחר שהתעקשו ושאלו שוב ושוב נתן לבסוף את עצתו הק׳ אך הדגיש שזה ״לא בתור רבי״, וכשבאו לאחר זמן לספר לו בשמחה שהם קיימו את דבריו הק׳ והצליחו במאוד, אמר ‘‘״איצטער איז פון מיר. שוין אראפ די אחריות״’’.

הרה״ת מנחם זאב שי׳ גרינגלאס סיפר שלפני זמן מה, כאשר בא ממאנטריאל, נכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א לשאול בעצתו הק׳, ואמר לו כ״ק אדמו״ר שליט״א (בחיוך): ‘‘לך לא אתן ״שלום עליכם״ כי אני יודע שלא תחזיר לי...’’

הרה״ת שלום דובער שי׳ גורדון מספר שבתקופה זו נכנס פעם אל כ״ק אדמו״ר שליט״א עם אחד מילדיו, וחרבי שליט״א הושיט לילד את היד, הילד התבייש ולא הושיט את ידו, אמר לו הרבי: ‘‘״אוי געוואלד, ער וויל מיר שוין די האנט אויך ניט געבען״... (= אוי ואבוי! הוא כבר גם לא רוצה לתת לי את היד)’’.

הרה״ת דובער בוימגארטן סיפר שלאחרונה הציעו לו להשתתף בעיסקה מסובכת והסתפק אם לקבל את ההצעה. הוא נכנס אל כ״ק אדמו״ר שליט״א לשאול בעצתו הק׳, אמר לו כ״ק אדמו״ר שליט״א שילך ל״אהל״ לשאול אצל כ״ק אדמו״ר הכ״מ (״פרעגן ביים שווער״)... ר׳ בערל ענה לו שלא כולם יכולים לראות את כ״ק אדמו״ר הכ״מ, והוא רוצה ״רבי״ חי... ענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א, שילך ל״אהל״ וישטח שם את בקשותיו, וינהג בהתאם למחשבה הראשונה שתפול במוחו, ר׳ בערל טען שוב שאינו מסוגל לעשות זאת, הפטיר כ״ק אדמו״ר שליט״א שהוא ילך לשאול אצל ה״שווער״, כ״ק אדמו״ר הכ״מ, עבורו. מיד לאחר שר׳ בערל יצא מחדר היחידות טלפן כ״ק אדמו״ר שליט״א אל הרב חדקוב ואמר לו למסור לר׳ בערל שבשום אופן לא יקבל את ההצעה.

כ״ק אדמו״ר שליט״א מחבב מאוד את התמימים, ועוקב אחרי אלו המתפללים באריכות מתוך שביעות רצון.

מסיפורי חסידים אודות ההסתלקות

להלן כמה סיפורים שמספרים אודות ההסתלקות:

  • הרה״ת ר׳ מרדכי שי׳ שוסטרמן סיפר שלאחרי ה״שבעה״ סיפר לו הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א שזמן מה לפני ההסתלקות אמר לו כ״ק אדמו״ר הכ״מ: ״מ׳דארף מאכען א נייעם סידור״. ושאל הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א מה הכוונה בזה ולא ענה לו הרבי. ושאל הנ״ל את הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א מה אכן הכוונה בזה? וענה לו שכ״ק אדמו״ר התכוון לרמז בזה שעכשיו מתחיל ״א נייע סדר״.
  • ביום רביעי, ז׳ שבט תש״י, אמר הרבי הכ״מ לבתו הרבנית חי׳ מוסיא (שתליט״א) [נ״ע זי״ע] ״עס איז שוין צייט אפגעבען די כלל ארבעט״ [נ״א: ״מ׳דארף שוין אויפהערן די עסקנות מ׳דארף זיך אפרוען״]. מספרים שהיא היתה מאוד מרוצה מדבריו כי חשבה שכ״ק אדמו״ר הכ״מ ינוח קצת...
  • ביום שישי, ט׳ שבט תש״י, שאל א׳ מבני המשפחה את הרבי למצב בריאותו, ענה הרבי הכ״מ: ״ניט איך קען דיר זאגען, ניט איך וויל דיר זאגען"...
  • בערב שבת, שאלו את הרבי הכ״מ מה יהי’ הסדר מחר (בקשר עם היא״צ של זקנתו הרבנית נ״ע) בתפלה, קרה״ת ואמירת ההפטרה (למי ירשו לעלות ולהכנס וכו׳ כי הבחורים שבאו ז״ע מפאריז ביקשו להכנס), נענה הרבי הכ״מ ואמר: ״מ׳וועט ארויפגיין״! סתם ולא פירש...
  • בשבוע שלפני ההסתלקות אמר לאחד מזקני החסידים: ״אז מ׳איז אין א אנדער אויר און מ׳גייט ארויס - נעמט מען מיט זיך דעם אויר״.
  • אחד מהמשמשים בבית הרב רצה לנסוע לפני ש״פ בא יו״ד שבט תש״י למקום מסויים למשך השבת. כשנודע לרבי הכ״מ מזה ביקש מאוד מהמקורבים אליו שינסו לשכנעו, להמנע מהנסיעה ולהשאר בשבת זו בבית חיינו. הדבר הי׳ לפלא בעיניהם. לאחר השבת הבינו שהיו דברים בגו...
  • הרה״ג ר׳ יצחק הוטנער (ראש ישיבת ר׳ חיים ברלין) סיפר להרב זלמן שי׳ גורארי׳ שבשבת פ׳ בא, יו״ד שבט תש״י בעת לימודו הקבוע עם הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א (כמנהגו בכל שבתי) סיפר לו הרמ״ש [כ״ק אד״ש] שליט״א שפעם הי׳ אחד מנכדי הצמח־צדק שלא הסכים בשום אופן לקבל ע״ע את נזר הנשיאות ולהנהיג עדה וכו׳ והכריחו אותו החסידים עד שהסכים להיות רבי... הר״י הוטנער סיים שעתה [לאחרי ההסתלקות] הוא מבין למה ירמזו דבריו...