תשרי תשמ"א - יומן שנת הקהל

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ערב ראש השנה

נוסח המברק שהואיל הרבי לשלוח לקראת ראש השנה: "לשנה טובה שנת הקהל תכתבו ותחתמו ושבתא טבא". (החתימה)

לאחר אמירת ה"סליחות" נסע למקוה ובשעה 00:01 נכנס, מעוטר בטלית ובתפילין, לתפילת שחרית. בסיום התפילה עלו על הבימה שהרבי מתפלל עליה במשך כל חודש תשרי עשרה מזקני אנ"ש ולפניהם עשה הרבי את "סדר התרת נדרים". את נוסח הפרוזבול לא אמר (מאחר שאמר זאת בשנה שעברה, לפני שנת השמיטה). אנ"ש שהגיעו אמש, וכן אלה שלא הספיקו למסור את ה"פ"נ" שלהם בימים הקודמים, מסרו אותם לאחר התפילה, כשכ"ק אדמו"ר שליט"א עומד בפתח חדרו ומאחר לכל אחד: "לשנה טובה תכתב ותחתם". עם סיום קבלת ה"פ"נ" מסרו אנ"ש את ה"פ"נ הכללי" עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א. כ"ק אדמו"ר שליט"א קרא את ה"פ"נ" ולאחר מכן בירך את כלל ישראל והברכה הוגהה על ידו ונדפסה עוד באותו יום. בשעה 54:1 נסע ל"אוהל" וחזר בשעה 00:6ץ נכנס לבית הכנסת לתפילת מנחה ונסע לביתו.

ליל א' דראש השנה

לפני תפילת ערבית אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א תהלים כחמש דקות ולאחר מכן הורה לשיר "אבינו מלכנו", כשהוא מעודד את השירה בתנועות ידו המכה על ה"עמוד". לאחר התפילה פנה אל הקהל וכשהוא מניף את ידו בעוז בירכו בברכת "גוט יו"ט" שלש פעמים, ולאחר מכן אמר בקול רם: "לשנה טובה תכתב ותחתם". רמז לר' זוסיא וילימובסקי להתחיל ניגון ויצא כשהוא מעודד את השירה בידו.

יום א' דראש השנה

הרבי נכנס לתפילת שחרית כשבידו האחת סידורו, סידור עם דא"ח ותהלים, ובידו השניה השופרות העטופים במטפחת לבנה, ואחריו המזכירים הנושאים עמם ארבע חבילות גדולות של "פני"ם". החבילות הונחו על שולחן הסמוך למקומו של הרבי. במשך התפילות עודד הרבי בתנועות ידו כל ניגון שהחל הש"ץ לשיר. עלה למפטיר ואת ההפטרה קרא כשפניו רציניות ביותר. לאחר ההפטרה הכין עצמו לקראת התקיעות וסידר את השופרות במטפחות בסדר מיוחד. המזכירים הניחו את חבילות ה"פני"ם" על שולחן הקריאה והרבי רכן עליהן וכיסה את עצמו עם החבילות בטליתו. לאחר אמירת "למנצח" והפסוקים שלפני התקיעות בירך את הברכות, לקח בידו את אחד השופרות והחל בתקיעות. כשסיים לתקוע את ה"שורה הראשונה" (של סדר התקיעות) החליף שופר ולקראת הקטע האחרון (של סדר התקיעות) ניסה לחזור ולתקוע בשופר הראשון, אך התקשה וחזר לשופר השני. התקיעות היו חלשות קמעה, אולם ללא קשים מיוחדים. ה"תקיעה גדולה" ארוכה במיוחד. אמר את הפסוקים שלאחרי התקיעות ובשעת אמירת "אשרי" עטף את צווארו במטפחת החדשה וחזר למקומו. (הרבי פשט את המטפחת ולא הלבישה לאחר מוסף). את סיבוב "החזרת הפנים" עשה במהירות יחסית ומי שלא התבונן קרוב לודאי שלא היה מבחין בכך. מספר דקות לאחר תפילת מנחה נכנס בלויית מנין מזקני אנ"ש והמזכירים לחצר שבו קיימת הבריכה של ה"תשליך" ועשה את סדר ה"תשליך". רק לאחר שיצא נכנס כל הקהל.

ליל ב' דראש השנה

יום ב' דראש השנה הוא יום השנה לפטירת גיסתו של הרבי, הרבנית שיינע בת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ולכן אומר הרבי את הקדישים לזכרה. הרבי אומר תחילה את הקדיש ורק אחריו אומרים שאר האבלים קדיש. את ברכת "גוט יו"ט" אמר הרבי כשחיוך רחב על פניו ורמז לר"ז להתחיל ניגון.

יום ב' דראש השנה

סדר התפילות והתקיעות התנהל כביום הראשון, אולם את התקיעות תקע בשופר אחד (ה"שני"). תפילת מנחה התקיימה בבית-הכנסת הקטן בשעה 51:6 וב-05:6 נכנס להתוועדות. נטל ידיו (לפני הנטילה הביט על הציפורניים), בירך ה"מוציא" וטבל את פרוסת החלה שלוש פעמים בדבש. פרוסה נוספת טבל שלוש פעמים במלח. לאחר מכן רמז להכריז שכל המשתתפים יטלו ידיהם וביקש בנוסף לזה שיכריזו שהכל יאמרו "לחיים" לפני השקיעה מאחר שזה ערב שבת. כעבור מספר דקות שאל אם נשארו עדיין "נמושות" שלא אמרו "לחיים". הרבי חיפש את ר"מ ירוסלבסקי כדי לתת לו את החלות, אך הוא לא נמצא. אמר הרבי: "כנראה שהוא עוסק בהכנסת אורחים"... פתח בשיחה קצרה בדבר המעלה של התאספות כו"כ מישראל ובדבר הענין של "גדולה לגימה שמקרבת", וסיים באומרו שכל אחד יאמר "לחיים" ולא יעשה התבוננויות ועניוות ופרישות וכו'. כעבור מספר דקות נוספות זירז שוב באומרו שלא חשוב כל כך ה"פרסום" שבאמירת "לחיים", אלא העיקר הוא שיעשו זאת בפועל. הורה לשיר את הניגונים של כל הנשיאים, מניגון "שלוש תנועות" (של הבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). ועד לניגון "אתה בחרתנו". כשהורה לשיר ניגון של אדמו"ר הזקן החלו לשיר "אבינו מלכנו" ואמר הרבי בחיוך שבשבת אין אומרים "אבינו מלכנו". שרו, איפוא, את הניגון "לקראת שבת", בניגון "אתה בחרתנו" עודד את השירה במחיאות כפיים נמרצות. לאחר הניגונים הללו הורה לשיר את הניגון שלפני מאמר ואמר מאמר ד"ה "זה היום תחילת מעשיך" שנמשך כשעה לערך. דיבר שיחה קצרה בענין היום השני של ר"ה, בירך ברהמ"ז כשהוא מזמן ואמר שאת ה"כוס של ברכה" יחלק, בלי נדר, לאחר התוועדות שתתקים למחרת, בשב"ק, בצהריים. ההתוועדות נסתיימה ב-05:8w ומיד אחרי' התפללו קבלת שבת.

ש"ק, ג' תשרי, שבת פ' האזינו, שבת שובה

בשעה: 03:1 החלה ההתוועדות. הרבי קידש על היין ופתח בשיחה בדבר תוכנה של "שבת שובה". הרבי הסביר שהמושגים "שבת" ו"תשובה" הם בעלי תוכן דומה של שיבת היהודי אל מהותו האמיתית. אך ההבדל ביניהם הוא בכך, ש"שבת" היא העבודה של צדיקים, ואילו "תשובה" זו עבודת בעלי-תשובה. ההוראה מהצטרפות שני הדברים (שבת-שובה) היא, שיש לאחד את שתי העבודות. הורה לשיר את הניגון "לכתחילה אריבער" ואחריו החל לחלק את ה"כוס של ברכה" מאמש. במעמד זה שרו לראשונה את הניגון "ווי וואנט משיח נרו". התור נסתיים די מהר וכשראה זאת הרבי אמר: "אם יש כאלה טפשים שרוצים לשכנע מישהו כי עושים לי טובה בכך שלא ניגשים לקבל 'כוס של ברכה' - עליהם לדעת שהם טפשים שבטפשים. ו'הרשעה כולה בעשן תכלה' בטוב הנראה והנגלה. כל אלה שעדיין לא נגשו לקבל 'כוס של ברכה' - שיבואו עכשיו ושלא יתפעלו מהטפשים. ושגם הטפשים עצמם לא יתפעלו מטפשותם שלהם ושגם הם יבואו לקבל 'כוס של ברכה'. ובאופן של 'ניצבים - כולכם'." כשנסתיים גם תור זה אמר הרבי: שאם עדיין נותרו כאלו שפוחדים מהטפשים - ש"יחטפו" מיד ויבואו לקבל, ותבוא עליהם ברכה. הרבי הוסיף ואמר: שהואיל ומנהג המדינה הוא שמרימים ידיים - שירימו, איפוא, את ידם אלה שלא קיבלו עדיין... מיד החלו לזרום אנשים נוספים וכמה מהם הרבי שאל בחיוך: "גם אתה מהטפשים?" או: "גם אתה הרשית לעצמך להשתכנע?..." כאשר גם אלה קיבלו שאל הרבי ובאם עדיין נותר מישהו שלא קיבל, וכשנסתיימה החלוקה הזכיר לקהל אודות הברכה האחרונה והחל לשיר "והריקותי לכם ברכה". הרבי התיישב כדי לומר את הברכה האחרונה, אך ניגשו אליו עוד כמה שלא קיבלו והרבי קם ומזג להם. לאחר מכן בירך את הברכה האחרונה ופנה לתפילת מנחה. חלוקת ה"כוס של ברכה" נסתיימה ב-04:6 וארכה כשעתיים.

יום א', ד' תשרי, צום גדלי' (נדחה)

כשכיסו את הס"ת לאחר קריאת התורה במנחה (שבה עלה הרבי לשלישי) נישק את הס"ת ורמז שיוליכוה חזרה לארון. זה שהחזיק את הס"ת אמר לרבי שצריכים לומר הפטרה. הרבי חייך ואמר: "יהללו". אך הלה ענה שצריך לומר את ההפטרה. בחיוך פנה הרבי חזרה לשולחן הקריאה ואמר את ההפטרה... לאחר התפילה רמז שברצונו לומר שיחה והובא לפניו המיקרופון: השיחה היתה בת 40 דקות ותוכנה, ההוראה מהקשר שבין ר"ה לצום-גדלי', אשר על יהודי לדעת שע"י עבודת התשובה ביכולתו לתקן גם דבר כזהץ כן דיבר בדבר ההוראה מיום ראשון בשבוע, שהשיר של יום הוא "לה' הארץ ומלואה". בצאתו מביהכנ"ס חייך לפתע ואמר: "מה מסתכלים? שישירו ניגון!" הקהל נבוך ולא ידע מה לעשות. התחיל הרבי לשיר את הניגון "ניעט ניעט ניעקאווא". בערב לימד הרב מענטליק את המכתב כללי מימי הסליחות והשתתף קהל רב.

יום ב', ה' תשרי

בצאתו מקריאת התורה הסיר "קופסאות" של תפילין ששכבט על תהילים. אחר הצהריים התקיים כינוס של ילדים. ציפו שהרבי יכנס לתפילת מנחה ואולי יאמר שיחה, אך הרבי התפלל מנחה כרגיל בביהכנ"ס הקטן. בתפילת ערבית עבר לפני התיבה, לרגל יום השנה לפטירת אמו נ"ע.

יום ג', ו' תשרי

הרבי עבר לפני התיבה בתפילות שחרית ומנחה. התאסף קהל רב, אך לא היתה צפיפות מיוחדת הואיל והרבי התפלל בקול די רם והכל שמעו. באמצע חזרת הש"ץ הפעיל מישהו את מערכת הגבה וקולו של הרבי נשמע ברמקולים. הרבי הנמיך את קולו עד שהדבר נפסק. תפילת ערבית התקיימה בביהכנ"ס הקטן כרבע שעה לפני ההתוועדות וב-03:9 נכנס הרבי להתוועדות. האולם הי' מלא מפה אל פה. מצלמות "וידיאו" צילמו את מהלך כל ההתוועדות והיא שודרה לראשונה בטלויזי'. (אגב, במשך כל חודש תשרי שהה במקום צוות הצילום וצילם את כל אירועי החודש). הורה לשיר את הניגון "לכתחילה אריבער", ניגון הכנה לניגון אדה"ז, ניגון הד' בבות לאדה"ז, "ניע זשוריצי". באמצע ניגון הד' בבות ביקש מהמזכיר להביא את היין וכשהובא שפך ממנו לכוסו והתחיל את הינגון "ניעט ניעט ניעקאווא". אמר עוד שיחה קצרה בדבר עבודת עשרת ימי תשובה ויוהכ"פ, התחיל שוב "ניעט ניעט", הזכיר על דבר הברכה אחרונה ויצא כשהוא מתחיל את הניגון "כי בשמחה תצאו". ההתוועדות נסתיימה בשעה 01:1 אחר חצות.

יום ו' ט' תשרי, ערב יוהכ"פ

הרבי הגיע ל-"770" בשעה 04:6w נכנס לחדרו וכעבור כחצי שעה יצא, עם תרנגול בידיו, לשחיטת כפרות שנערכה בחצר. לאחר השחיטה מסר השוחט לרבי מספר נוצות ובאמצעותן כיסה את הדם בעפר. זמן מה לאחרמכן נסע למקוה ובינתים פירסם המזכיר ר"ל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבת "לעקח", שהתור יהי' רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו. בשעה 01:01 ירד לתפילת שחרית בציבור, ולפני היכנסו למעלית חילק לילדים שעמדו שם מטבעות לצדקה ופניו האירו באור מיוחד. מיד לאחר התפילה החלה חלוקת ה"לעקח". הרבי עמד בפתח חדרו ונתן בידו של כל אחד פרוסת "לעקח" כשהוא מברכו בברכת "לשנה טובה ומתוקה". בתחילה הי' התורה ארוך מאוד, אולם הוא התקדם מהר ובשעה 00:1 לערך קיבלו האחרונים שעמדו בתור והחלוקה נפסקה, כשהמזכיר מודיע כי תמשך לאחר תפילת מנחה. הרבי נסע לביתו וחזר כעבור מספר דקות לפני תפילת מנחה שהתקיימה בשעה 51:3ץ לפני התפילה נתן צדקה בתוך כל הקופות שעמדו על השולחן. עם סיום התפילה הוגש לרבי המיקרופון ובירך את עם ישראל ב"ברכה הכללית". הברכה הוגהה, כעבור מספר ימים, ע"י הרבי ונדפסה לקראת חג הסוכות.

חלוקת ה"לעקח" חודשה לאחר תפילת מנחה והיא נמשכה כחצי שעה. לאחר מכן נסע לביתו וחזר לקראת כניסת היום הקדוש. לקראת הברכה לתמימים נסגר ביהכנ"ס הקטן והוא נפתח רק דקות ספורות לפני הברכה. לחדר הקדמי, שבו עומד הרבי, נכנסו רק אלה שמעל לגיל 32 והחיתנים. לחדר השני נכנסו אלה שמעל לגיל 22 וה"קבוצה" מאה"ק. כל שאר הת' עמדו בחצר ומבעד לחללי החלונות (שהוסרו) הי' ניתן לראות את הרבי ולשמוע ע"י הרמקולים. הרבי נכנס לברכה לבוש ב"קיטל" וטלית ובדרכו ראה את הצלם לוי"צ פריידין מנסה לצלם את המעמד ורמז לו לבל יעשה זאת. עלה על הבימה שהוכנה עבורו, הביט על כל התמימים ובעיניים עצומות, ובפנים רציניות ביותר, כמעט בבכי, בירך את התמימים. את הפסוקים מ"ברכת כהנם" אמר בלחש ולאחר מכן אמר בקול את הברכה. גם אותה הגיה כעבור מספר ימים. מיד לאחר הברכה ירד הרבי לתפילת "כל נדרי, וערבית של יוהכ"פ. (במשך כל המעל"ע לובש הרבי את המטפחת האדומה של השופרות). לאחר התפילה נשאר לאמירת כל התהילים בציבור.

יום ש"ק, יוהכ"פ

תפילת שחרית החלה בשעה 00:01ץ כשהש"ץ הי' מתחיל לשיר קטעים ידועים בתפילה הי' הרבי מעודד זאת בתנועת ידו וכל הקהל הי' מצטרף. לקראת אמרית "יזכור" היו בחורים שלא יצאו והרבי הביט לעבר הדלתות זמן מה עד שהכל יצאו. ב-54:3 הוכרזה הפסקה, הרבי עלה לחדרו, וחזר לקראת תפילת מנחה, בשעה 00:5ץ עלה ל"מפטיר יונה". בתפילת "נעילה", כשסיימון לשיר את ה"כי אנו עמך", רמז להמשיך את הניגון והתנענע בכל גופו. את הניגון שלפני "אבינו מלכנו" רמז שישירו שוב ושוב, עד חמש פעמים. כשסיימו לומר את ה"אבינו מלכנו" הבחינו כי הרבי עדיין לא סיים והמתינו לו. לפתע נשמעו ממקום עמידתו קולות של בכי חנוק. הרבי בכה כדקה ומעלה והדבר הי' מפחיד ביותר. כשהחלו לשיר את ה"מארש נפוליון", בתחילה לא הסתובב הרבי לעבר הקהל, אלא רק עודד את ה"מארש" בתנועות ידו. כעבור זמן פנה אל הקהל ולאחר מכן עלה על כסאו ועודד את השירה במחיאות כפיים. הרבי הביט לכל הכיוונים והגביר את קצת מחיאות-הכפיים, כשהקהל כולו רועש וגועש. שרו את ה"מארש" כחמש-שש פעמים. לאחר ההבדלה הניף את ידו בעוז ובירך את הציבור בברכת "גוט יו"ט", כך שלוש פעמים, אך פניו היו רציניות. לאחר מכן התחיל את הניגון "כי בשמחה תצאו", ונכנס לחדרו. יצא כעבור מספר דקות ל"קידוש לבנה", חזר לחדרו, ולאחר מכן יצא ונכנס למכונית (לפני שנסע לביתו שלח את הנהג לכבות את האור שנשאר דלוק בחדרו וביתניים עודד את שירת ה"כי בשמחה" של הקהל שהתאסף בחוץ). יום א', "בשם השם", למחרת יוהכ"פ עם סיום תפילת ערבית פנה בחיוך רחב לר' זלמן יפה ורמז לו להצחיל לשיר ניגון. הלה התחיל לשיר "ושמחת בחגך" והרבי עודד את השירה בהנפות יד. התחילה ההרגשה של חג הסוכות. (בנייתצ סוכתו של הרבי נשלמה היום).

יצא לאור מכתב כללי הנושא את התאריך "בין יוהכ"פ לחג הסוכות", ותוכנו בדבר זה שאין להתפעל מהחושך המכסה ארת ושדבר זה אינו צריך לפגוע כלל בהכנות לחג הסוכות, "זמן שמחתנו". כן מדובר בו בדבר בטחון בקב"ה שהעניק לכולם כתיבה וחתימה טובה, וכן בצורך להתאחד יחדיו.

יום ב', י"ב תשרי

לאחר תפילת רמז שוב לר"ז יפה להתחיל ניגון ועודד את השירה. ב-03:9 ירד להתוועדות, לרגל י"ג תשרי. (ההתוועדות הוקדמה מפני שבליל המחרת נערכה חתונה, ויש אומרים שגם משום שברצונו של הרבי לנסוע למחרת ל"אוהל"). בתחילת ההתוועדות הורה לשיר את ניגונו של כ"ק אדמו"ר המהר"ש "לכתחילה אריבער". את אחד הקטעים הורה הרבי, בתנועת ראש, לשיר שוב ושוב, ושרו אותו כעשר פעמים. בשיחה גם סיפר שכ"ק אדמו"ר הריי"צ הי' דומה גם במראה פניו לרבי המהר"ש, וכאשר ביקר באה"ק, נכנס אליו ל"יחידות" יהודי שהכיר את המהר"ש וכאשר ראה אותו התעלף. כשהרבי סיפר זאת, חנקו דמעות את דבריו ונאלץ לעצור מידי מספר מילים. את הניגון שלאחר שיחה זו עודד הרבי במחיאות כפיים נמרצות, ואחריו הוראה לשיר את הניגון שלפני המאמר ואמר מאמר ד"ה "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'". בשיחה שלאחר המאמר עורר בדבר הגברה, ביתר שאת, של מבצע נש"ק לקראת ימי החג. כן הזכיר את ענין "קרן השנה" ואת ענין שלימות הארץ. הורה לשיר את ניגון ההכנה לניגון אדה"ז, ניגון אדה"ז, "ניע זשוריצי", ולאחר מכן החל לפתע לשיר את הניגון "צמאה לך נפשי". הזכיר על דבר הברכה האחרונה ויצא כשהוא מתחיל את השיר "ניעט ניעט ניעקאווא"". ההתוועדות היתה די קצרה ונסתיימה בשעה 54:11ץ

יום ג', י"ג תשרי

נסע ל"אוהל". לפני תפילת ערבית הכניסו לרבי אתרוגים ובחר מהם עבורו. בערב חש הרש"ג שלא בטוב ונלקח לאישפוז בבית-הרפואה.

יום ד', י"ד תשרי, ערב חג הסוכות

חשובי האורחים נכנסו לחדרו של הרבי ובחרו להם ד' מינים. לכל אחד אמר: "שימשיכו את כל ההמשכות". מירושלים רצו לקחתכמה אנשים, ואמר הרבי שהואיל וירושלים היא "עיר שחוברה לה יחדיו" שיקח רק אחר. לאנשי כפר חב"ד הורה לקחת 2 אתרוגים. (אגב, בשנה זו לא הובאו לרבי אתרוגים מכפר חב"ד עקב שנת השמיטה). אחר הצהרים שלח הרבי לקרוא להרב טובי' בלוי ולהרב גליק (מאנגלי') ואמר להם שמה שלא קראו להם הוא או עקב סיבה או בטעות, או כיון ששכחו, אך בהשגחה פרטית, ושיקחו עתה. לולבים כבר לא נותרו, אמר הרבי שיקחו הדסים, 3w או 4w או 7ץ ב-01:4 נכנס הרבי לסוכתו כדי לאגוד את הלולב. בלולב היו 63 הדסים. ליל א' דחג הסוכות לפני תפילת ערבית, כשעלה הרבי על הבימה שעלי' הוא מתפלל, פנה אל הקהל ששר באותה שעה והלהיב את השירה במחיאות כפיים נמרצות. היו אלה מחיאות כפיים מהירות במיוחד. לאחר התפילה בירך את הצבירו שלוש פעמים בברכת "גוט יו"ט, מלווה בהנפת יד, ולאחר מכן, להפתעת הכל, נשען על ה"עמוד", שזה האות שברצונו לומר שיחה. ההפתעה הביאה לדחיפות שהחרישו לרגע את דברי הרבי הראשונים, אך לאחר שניות ספורות השתררה דממה. השיחה היתה קצרה ביותר (כ–7-5) דקות ותוכנה היה בדבר העובדה שבזמן הזה, כשאין בימ"ק, אין גם את ההגבלות שהיו בו, ולכן יש להתחיל בשמחת בית-השואבה כבר מהלילה הראשון של החג (למרות שבביהמ"ק היתה מתחילה השמחה רק במוצאו). הרבי הורה להתחיל מיד בשמחה ושהשמחה תקיף "אנשים, נשים וטף", כבמצות "הקהל". לאחר השיחה החל את הניגון "אתה בחרתנו", ויצא כשהוא מניף את ידו, לעידוד השירה, בכל הדרך עד צאתו. זמן רב לאחר מכן נמשכו הריקודים.

יום ה' יו"ט הראשון של סוכות

בבוקר השכם חולקו המספרים עבור התור לברכה על ד' המינים של הרבי. ב-54:7 הגיע הרבי מביתו, נכנס לחדרו, ולאחר מכן יצא עם ד' המינים ונכנס לסוכתו. כעבור מספר דקות יצא ומסר אותם לר"מ הארליג, באומרו שהוא נותן אותם ב"מתנה ע"מ להחזיר", כדי שהציבור יוכל לברך עליהם. (גם בשאר ימי החג נתן את ד' המינים שלו). לפני תפילת המנחה שוב פנה הרבי אל הציבור והלהיב את השירה במחיאות כפיים נמרצות. (כך הי' לפני כל תפילה בחג הסוכות). לאחר התפילה המשיכו השירה והריקודים עד תפילת ערבית.

ליל ב' דחג הסוכות

לאחר תפילת ערבית וברכת ה"גוט יו"ט", כרגיל, שוב בתחיל הרבי לומר שיחה, גם הפעם החרישו הדחיפות את המילים הראשונות, אך הפעם הפסיק הרבי את דבריו ורק לאחר שחזר והשתרר השקט התחיל מחדש את השיחה, ובקול רם יותר. אמר בשיחה שיש דיעה ששמחת בית-השואבה החלה רק בלילה השני, ואע"פ שאין ההלכה כמותה, אך "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ולכן בלילה השני יש להגדיל ביתר שאת את השמחה, ובאופן של באין-ערוך, עד ששמחת הלילה הראשון לא תחשב כשמחה לעומתה. הסיבה לכך היא משום שמתווספת מעלת ד' המינים.(השיחה נמשכה כ-02 דקות). החל את הניגון "ופרצת" ויצא כשהוא מעודד את השירה העצומה בתנופות יד. הריקודים הוגברו ביתר שאת לאחר שיחה זו, אך האורחים נחפזו להיכנס לסוכה, שכן בה עמד הרבי לבקר, כמנהגו לברך את האורחים בסוכה. כשנכנס לסוכה, פנה אל ר"מ ירוסלבסקי וביקש ממנו לשמש "מורה דרך". ר"מ הלך בראש ואחריו עבר הרבי לאורך כל הסוכה ובסופה ביקש דבר מה שיוכל לעמוד עליו בשעת ברכתו. כשלא הצליחו להשיג דבר, עלה על הספסל הסמוך. אמר שיחה קצרה בדבר התוספות, לכל מה שדובר בביהכנ"ס, שנותנת הסוכה הגשמית, שאז יש לזה שייכות לכל אחד. דיבר על שבעת האושפיזין, מאברהם עד דוד (ושלמה) וכן שבעת האושפיזין "שלנו", מהבעש"ט עד הרבי (מהורש"ב) נ"ע ובשמיני-עצרת - כ"ק אדמו"ר הריי"צ, שהכלי המיוחד להמשיך זאת הוא הכנסת אורחים. סיים בענין השלום - "ופרוס עלינו סוכת שלומך". לאחר השיחה אמר: "גוט יו"ט, שתאכלו את סעודת יו"ט בשמחה". לר"מ ירוסלבסקי אמר: "יישר כח על הכנסת האורחים". יום ו', עש"ק, יו"ט שני דחג הסוכות בבואו ל-"770" פגש את ר"ז יפה ושאלו את השתתף בשמחת בית-השואבה. הלה ענה בחיוב. הרבי הוסיף לשאול: "זמן ארוך?" וחייך.

לתפילת מנחה הובאו ילדים רבים ורוכזו יחד על כמה ספסלים מאחורי בימתו של הרבי. כשהרבי נכנס ופנה אל הקהל מחא כפיים והלהיב את הילדים ואת הצביור ביתר שאת מאשר בימים הקודמיםד. גם לאחר התפילה, כשהילדים שרו "אל תירא וגו', עוצו עצה וגו'", פנה אליהם והלהיבם. לאחר התפילה התחיל לשיר "ושמחת". עם סיום תפילת ערבית של שבת בירך את הציבור בברכת "גוט שבת", שלוש פעמים, ולאחר מכן שוב נשען על ה"עמוד" ואמר שיחה שארכה כ-02 דקות. לאחר השיחה החל לשיר את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. יום ש"ק, א' דחול המועד סוכות כשהגיע הרבי מביתו שאל את המלווים מדוע לא הותקן עירוב סביב סוכתו. הם לא ידעו מה להשיב והרבי הפנה את השאלה אל המזכיר ר"ל גרונר. הלה ענה שיש עירוב לכל החצר. אך הרבי לא הסתפק בתשובה זו ושאל מדוע בשנה שעברה כן הותקן עירוב? הוריד ידו בתנועת ביטול ונכנס לחדרו.

במוצש"ק, לאחר תפילת ערבית, כשהרבי עמד לומר שיחה, פנה אליו המזכיר וביקש בשם הציבור שידבר במיקרופון. הרבי לא הסכים, שכן עוד לא עשה הבדלה, ורמז לאיש אשר על המכשיר שלא יביאהו. בסיום השיחה החל לשיר "ופרצת", ויצא. יום א', ח"י תשרי, ב' דחוה"מ סוכות בבוקר נמסר רישמית מטעם המזכירות, כי לאחר תפילת ערבית יאמר הרבי שיחה, כפי שהי' בלילות האחרונים.

שיחת הרבי לאחר תפילת ערבית היתה ארוכה במיוחד, כבת שעתיים לערך, ועלו בה ענינים רבים. דיבר על כך שברוחניות פעלו השבת והחג עצמם את כל מה שנפעל בזמן הבית ע"י שמחת בית השואבה. הורה להוסיף בשמחה בלילה זה, הלילה החמישי. דיבר באריכות על אלה שרוצים להביא שלום היפך התורה והשו"ע, וכן האריך בענין האחדות, כמודגש בזה שבלילה זה ה"אושפיז" הוא אהרן הכהן. בסיום השיחה הורה שוב להוסיף בשמחה, ולפני צאתו התחיל לשיר "ושמחת". דומה ששיחה זו נתנה ביטוי לתחושת רבים כי המצב אינו שפיר וכי הרבי מורה לנו את הדרך להיטיבו ע"י השמחה. ניתן לומר כי במשך כל ימי החג הורגשה, במקביל לשמחה, איזו מתיחות סמוי' על פני הרבי. גם בשיחות הקודמות הושמעו אי-אלו ביטויים בדבר החושך הכפותל והמכופל של הגלות וכו', אך בשיחה זו היו הביטויים חריפים ומפחידים יותר. יום ב', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות בצהרים, כשעמד הרבי להכנס לסוכתו, פנו אליו שני יהודים יוצאי בוכארה וביקשו לברך על ד' המינים שלו (הם איחרו את התור בבוקר). הרבי הורה לר"מ הארליג להוציא עבורם את ד' המינים.

בשעה 03:1 בצהרים החל כינוס של ילדים. בתחילה נכנסו הילדים לסוכה וקיבלו כיבוד קל. לאחר צאת הילדים נכנסו הילדות. לאחר מכן התרכזו כולם בביהכנ"ס וצפו בסרטון על פעולות חב"ד באה"ק. לפני כניסת הרבי הוקרא בפני הילדים מכתבו המיוחד של הרבי אליהם. כשנכנס הרבי הניף את ידו, כאות להגברת השירה, בכל הדרך עד שהגיעו אל מקומו, וכשעלה על בימתו פנה אל הילדים ומחא כפיים במרץ שעה די ארוכה. הילדים שרו מספר חלקים בתפילה והרבי עודד את שירתם בתנועות ידו. כששרו הילדים "עוצה עצה" מחא כפיים, וכן לאחר התילה כששרו הילדים "ופרצת". את י"ב הפסוקים אמרו, בהתאם להוראת הרבי, נציגי הילדים מכל העולם. במהלך אמרית הפסוקים חייך הרבי כמה פעמים וכן כש"ליצן" הפליא בלהטוטיו. לאחר כל זאת אמר הרבי שיחה בת ארבעה חלקים. הסביר את תפקידו של חייל ב"צבאות השם" ולימד הוראה מהנוהג הנהוג בכל צבא. הורה לקיים בימי החנוכה כינוס שיהווה "סיכום" מכל הפעולות שנעשו במשך זמן זה, והורה להדפיס מחדש את חוברת י"ב הפסוקים, על נייר מיוחד, ולהשאיר מקום לרישום שמות הילדים שהילד השפיע עליהם. סיים בבקשה מהילדים למסור את תוכן הדברים לכל הילדים שלא נכחו בכינוס, בהתאם למצוות "ואהבת לרעך כמוך". בין קטע לקטע תירגם את הדברים הרב י.י העכט. עם סיום תרגום השיחה חילק למדריכים ולמדריכות מטבעות לצדקה עבור הילדים, כדי שבכינוס יהיו כל שלושת העמודים: תורה, תפילה וצדקה, וכן חילק להם את המכתב שכתב לילדים. לפני צאתו החל לשיר "כי בשמחה תצאו".

לאחר תפילת ערבית שוב אמר שיחה כשעה וחצי. רובה של השיחה נסבה על "דברים מבהילים ומצערים" כמו ה"חוק האומלל" של "מיהו יהודי" והחזרת השטחים והנפט. הדיבורים בענין זה היו חריפים והורגש בהם כאב עמוק. דיבר גם בדבר ה"אושפיז" של לילה זה - יוסף הצדיק, אשר ענינו: "יוסף ה' לי בן אחר", כלומר, שמה"אחר" נהי' "בן", וגם זה שעומד ב"צד" ומרחוק מצטרף ונכנס בין הרוקדים. כן דיבר בענין הריקודים ברחוב ואמר, שכשיהודי הולך בשליחות הקב"ה ורוקד גם ברחוב עד שהתנועה נעצרת - הרי ע"י כך עושים מרשות-הרבים - רשות-היחיד, ל"יחידו של עולם". לאחר השיחה החל לשיר "הושיעה את עמך", אך פניו היו רציניות.

לפני נסיעתו של הרבי לביתו יצא המזכיר רל"ג ומסר, בשם הרבי, שלא יתנגדו להוראות המשטרה בשעת הריקודיםץ ענייננו הוא לשמוח ולא "להתעסק" עם המשטרה, ואם הם דורשים לנהל את הריקודים ברחוב צדדי - יש לשמוע בקולם. הוא אף הוסיף שהרבי אמר, כי אם הי' יודע מהוראת המשטרה קודם לכן הי' מזכיר זאת בשיחתו. הציבור נענה להוראה זו והריקודים התנהלו רק ברחוב צדדי ולא על הצומת של רחוב מרכזי, אך הדבר לא השפיע על מדת השמחה שנמשכה עד 00:4 לפנות בוקר. יום ג', כ' תשרי, ד' דחוה"מ סוכות בשעת קריאת התורה ניסה צלם לצלם את הרבי והוא הסתיר את פניו בידו. הצלם ניסה שנית לצלם והרבי הסתיר את פניו בטליתו עד שחדל הצלם מנסיונותיו.

לאחר תפילת ערבית של ליל הושענא-רבה דיבר הרבי שיחה בת 54 דקות. הרבי התחיל את הניגון "ושמחת" והשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה החלה. הריקודים החלו בביהכנ"ס וכעבור כמה דקות יצא הציבור והחל לרקוד על המדרכה. בינתיים הוסדר עם המשטרה שתסכים לסגור חצי מרחוב "איסטערן פארקוויי" (שהוא עורק תנועה ראשי!) והקהל עבר לרקוד על הכביש עצמו. מעגל הרוקדים השתרע כמעט על פני כל ה"בלוק". השמחה היתה ממש עצומה, האנשים יצאו מכליהם. לאחר 81 דקות שב הקהל, כהוראת הרבי, להמשך השמחה בביהכנ"ס, ולאחר מכן פנה לאמירת "משנה תורה" וכו'.

לאחר חצות ירד הרבי לאמירת התהלים בציבור. כשהגיע אל מקומו פנה אל הקהל ומחא כפיים במרץ רב. כאשר התחיל באמירת התהילים עמד מולו הצלם והסריט. הרבי העיף בו מבט, אך הוא לא הבין את משמעותו. הרבי, בחיוך רחב, פנה אל העומדים מאחוריו והורה להם לתת לצלם ספר תהלים... לפני צאתו החל לשיר "הושיעה את עמך", והורה בידו להגביר את השירה. יום ד' כ"א תשרי, הושענא-רבה את ה"הקפות" עם ד' המינים ערך הרבי, כבכל שנה, רק בלוויית מנין מזקני אנ"ש. לאחר כל "הקפה" עמד ליד ה"עמוד" שהוכן ליד דוכן הש"ץ (כדי שלא ייאלץ לעלות כל פעם על בימתו). רק לאחר שסיים הרבי את ה"הקפה" הלך כל הציבור. לפני שירת "הושיעה את עמך" המתין עד שכל הציבור יסיים את ה"הקפות". לאחר התפילה עמד בפתח סוכתו וחילוק "לעקח" לאלאה שלא קיבלו בערב יוהכ"פ. בתחילה חילק לגברים ולאחר מכן - לנשים. אחד ממפקדי המשטרה באיזור השכונה איחל לרבי שיהי' שלום בארץ ישראל. השיב לו הרבי: שיהי' שלום בברוקלין...

אחר הצהריים התפלל מנחה בביהכנ"ס הקטן ולאחר התילה החל לשיר "ושמחת". נסע לביתו, וכשחזר המשיך בחלוקת ה"לעקח" לאלה שלא קיבלו. לקראת ההקפות הוצאו רוב הספסלים והשולחנות מהאולם ובמקום שבו רוקד הרבי הותקנה במה קטנה, כדי שכל הציבור יוכל לראות.

בתפילת ערבית של ליל שמיני-עצרת הי' הקהל מועט יחסית, מאחר שרבים התפזרו לבית-כנסת בעיר במטרה לשמח את המתפללים. בהכנסו לתפילה מחה הרבי מחיאות כפיים נמרצות והלהיב את השירה. לאחר התפילה התחיל לשיר את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. שעת ה"הקפות" נקבעה ל-00:9ץ בשעה זו ירד הרבי כשהוא מניף בדרכו את ידו במרץ. גם לאחר עלייתו על בימתו פנה אל הקהל ומחה כפיים. הרבי עמד קרוב לפינה השמאלית של הבימה וליד הקיר עמדו זקני אנ"ש. כאשר כיבדו את הרבי באמירת הפסוק הראשון של "אתה הראת", עדיין לא נסתיימה הסדרת הסדר בביהכנ"ס. הרבי סימן בידו לסיים את העבודה ורק לאחר מכן אמר את הפסוק. בלילה הראשון אמר הרבי את כל פסוקי "אתה הראת" הראשון, וב"אתה הראת" השני והשלישי אמר רק את הפסוק הראשון והאחרון. לאחר סיום אמירת הפסוקים של הפעם הראשונה התחיל את הניגון "הושיעה את עמך"ץ לאחר סיום הפעם השני' התחיל לשיר "ופרצת"ץ ולאחר סיום הפעם השלישית אמר את הפסוק "הנני מביא אותם מארץ צפון וגו'" (כבכל שנת "הקהל") ולאחר מכן התחיל א ניגון ההקפות לאביו נ"ע. (בפסוק של הרש"ג נתכבד הרש"ג ואמרו אותו ראשי-הישיבות, הרמי"ם, המשפיעים והתמימים). הקפה א' להקפה הראשונה קיבל הרבי את ספר-התורה הקטן והלך אחרי הש"ץ למקום ההקפות. אחריו הלכו הרב חודוקוב ועוד כמה מזקני נש". הזקנים הסתדרו בצורת "ח" ובתווך נשאר מקום לריקודו של הרבי. הואיל והרש"ג לא השתתף, רקד הרבי לבדו (כשהוא רוקד במעגל). גם הניגון של הקפה זו לא הי' כבכל שנה. הרבי התחיל את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. בידו האחת אחז את ספר-התורה ובידו השני' (שהיתה מוגבהת מעל ראשו) עודד את השירה. במהלך ההקפה חש ר"ז גורארי' ברע ונפל על השולחן כשהס"ת בידו. נוצרה המולה סביבו. פני הרבי הרצינו ושאל: "מה נדחפים"? ניסו והוציא מרז"ג את סה"ת, אך הוא אחז בו בחוזקה וניסו להוציאה מידיו בכח. הרבי גער בהם באומרו: "האדם חשוב יותר!" הקימו אותו והשאירו בידיו את סה"ת. הרבי המשיך בהקפה, אך כעבור מספר דקות ראה שאין רז"ג חש בטוב והפסיק ארת ההקפה. ההקפה היתה בת כחמש דקות. בדרכו חזרה ביקשו כמה אנשים ברכות מהרבים והוא ברכם. את כל מי שנישק את סה"ת שבידו בירך שיזכה לשנה טובה. כשעלה הרבי על בימתו הורה לד"ר ווייס לבדוק את רז"ג, ולר"י קרינסקי הורה להביא כיסא עסורו. לאחר שהתיישב רז"ג והד"ר סיים את הבדיקה פנה אל הרבי ומסר לו על מצבו. הרבי קרא לד"ר פלדמן והורה לו לקבל את רז"ג תחת אחריותו ואת ד"ר ווייס שלח לבין הקהל לרקוד. הקפה ב' בהקפה השני' עמד הרבי בצד ה"עמוד" ונשען עליו בידו האחת. מידי פעם מחה פכיים, אך פניו היו רציניות. במהלך ההקפה קם רז"ג והתחיל למחוא כפיים. הרבי רמז לו לשבת. בסיום ההקפה התישב הרבי על כסאו. (מספרים שכשד"ר ווייס ראה שהרבי התיישב פנה אליו ושאל אם הכל כשורה. הרבי השיב לו שהוא צובר כוחות להקפה השביעית). הקפה ה' לקראת ההקפה החמישית קרא הרבי למזכיר רי"ל גרונר ומסר לו הודעה. המזכיר נחפז אל הגבאי והלה הכריז כי הרבי הורה לכבד בהקפה זו את הילדים, "צבאות השם", אלו שלומדים את אותיות התורה, "בן חמש למקרא" ו"בן עשר למשנה", ושהמלמדים יקיפו יחד עמם והם יחזיקו את סה"ת. לשמע הודעה מפתיעה זו נוצרה המולה לא תתואר. ילדים מכל פינות האולם הובאו מעל ראשי האנשים לעבר מקום הקפות, ילדים מהגיל הרך ועד לבני י"ג. כולם הגיעו בשלום ורק היו כאלה שלא הבינו את המתרחש ופרצו בבכי... המלמדים קיבלו את סה"ת וגם הרבי קיבל את סה"ת הקטן יחד עם הילדים. בדרכו אל מקום ההקפות שאל כמה אנשים אם הם מלמדים של ילדים מתחת לגיל בר-מצוה ולאלה שהשיבו בשלילה הורה לפנות את המקום עבור הילדים. גם כשהגיע למקום ההקפות ראה שעומדים שם "זרים" והורה להם לצאת ממקום ההקפות. לכמה הורים שביקשו להשאר עם ילדיהם הפעוטים הרשה הרבי להשאר. את אחד הת' שעדיין נשאר שם שאל: "אתה מהילדים?! רתה מהוועד המסדר?!" והורה לו לצאת. כשהתחילו לשיר הורה הרבי לשיר את הניגון "עוצה עצה" ושרו ניגון זה. הרבי רקד במעגל בין קהל הילדים הצפוף ולא פעם נדחף על ידם. היתה שם צפיפות נוראה. בידו האחת החזיק הרבי את סה"ת ובידו השניה שהיתה מוגבהת הלהיב את השירה. ההקפה ערכה כ-01 דקות. בדרכו חזרה, עם סיום ההקפה, הורה הרבי להעלות את סה"ת של משיח אל עזרת הנשים כדי שהילדות יוכלו לנשק את הספר. הגבאי שאל את מי לשלוח, והרבי הורה לשלוח אדם בעל-כ. את סה"ת של משיח העלו לעזרת הנשים ואת שאר סה"ת הכניסו לארון הקודש. הרבי התיישב על מקומו והורה לא להמשיך את ההפקות עד שובו של סה"ת של משיח. על בימתו התרכזו עתה עשרות ילדים והרבי התחיל לשיר "עוצו עצה" ומחא כפיים אל הילדים. כעבור זמן התחיל לשיר "ושמחת" ושוב הלהיב את שירת הילדים. היו ילדים שהרבי רמז להם לשיר והיו כאלה שרמז על להם לשבת וכו'. בין השירים קרא למזכיר רל"ג ושוחח עמו זמן מה. בין הדברים הורה לו להביא את סה"ת של משיח גם אל עזרת-הנשים השני'. לאחר שהס"ת הובא גם לשם, החוזר אל ביהכנ"ס וכאשר ראה אותו הרבי קם ומחא כפיים במרץ. הקפה ו' בהקפה השישית שרו "חיילי אדוננו" ובפעם הראשוה שר גם הרבי. בשעת ניגון זה הביתה הנפת ידו שונה במקצת מהתנועה הרגילה (היתה זו תנועה סיבובית בגובה הראש כשהאצבע זוקרה). ילד פעוט שעמד מול הרבי עשה גם הוא בידו תנועה זו וכמה פעמים פנה אליו הרבי בחיוך והניף ידו לעברו בצורה הנ"ל. הקפה ז' סדר ההקפה השביעית הי' כמו הראשונה וגם הניגון הי' ניגון ההקפות לאביו נ"ע. הרבי רקד במרץ רב. מידי פעם הי' מניף את סה"ת לעבר הקהל. באמצע ההקפה רמז לזקנים שעמדו בצד האחורי לזוז לצדדים ועבר לרקוד בחלק האחרוי. ההקפה נמשכה כ-01 דקות. לאחר ההפקות עלה למקומו. בסיום התפילה בירך את הקהל שלו\ש פעמים באמירת "גוט יו"ט" בקול רם, מלווה בהנפת יד, והחל לשיר "ןשמחת". בדרכו החוצה הניף ידו בחוזקה להגברת השירה. ההקפות נסתיימו ב-03:11ץ כעבור מספר דקות יצא הרבי מנחדרו ופנה לבנין הספרי' אשר בו אכל את סעודות החג. ליד בנין הספרי' המתינו לרבי ילדים בשירה והרבי מחא כפיים אליהם. יום ה', כ"ב תשרי, שמיני-עצרת בבואו של הרבי ל-"770" שוחח עם ד"ר ווייס. סביבם התאסף קהל רב. הרבי לא הי' מרוצה מכך ואמר: "לא כולם חייבים לשמוע את מה שמדברים!". נכנס לתוך "770" ואת הדלת הראשית סגרו. ד"ר ווייס סיפר שהרבי התעניין בשלומו של ר"ז גורארי'.

לפני תפילת שחרית ומנחה מחא כפיים במרץ. בכל פעם שהתחיל הש"ץ לשיר קטעים מהתפילה הורה בידו לקהל לצטרף אליו. לאחר התפילות התחיל ניגונים שונים. לפני תפילת מנחה התעניין הרבי בשלומו של הרש"ג, שכן בבוקר הלכו בחורים לבקרו.

בשעה 00:9 נכנס להתוועדות. פתח בשיחה קצרה בדבר המעלה של קידוש ברבים, והסביר שהואיל וההתוועדות נערכה בשעה מאחורת לכן אינו מקדש ברבים, כי אם הי' עושה כן יתכן שהיו מנסים לחקות זאת ואז הי' חסר בשמחת החג אצלםץ אך למרות זאת, אם יש מישהו שעדיין לא קידש - שיקדש ברבים (כדי להוציא י"ח את אלה שלא קידשו עדיין). אחד מאנ"ש קידש ולאחר הקידוש החל הרבי לשיר את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. הורה לשיר את ניגון ההכנה לניגון אדה"ז, ניגון אדה"ז, "נייע זשוריצי". (בין הניגונים פנה הרבי לאחד הרבנים שישב "ישיבה עייפה", כשידו האחת על לחיו. הרבי חיקה את צורת ישיבתו והורה לו "להתעורר" ולשמוח). לאחר מכן חילק למספר זקני אנ"ש בקבוקי משקה כדי לחלק לקהל (לר"מ פוטערפאס אמר שיחלק ליוצאי רוסי'). הורה לשיר ניגון שקשור ב"יציאת מצרים" ושרו "על הסלע הך הך". כשסיימו הנ"ל לחלק אמר: זו רק התחלה וההמשך יתקיים מחר, כך שאלו שלא קיימו יקבלו מחר, ולכן אין מה להדחףץ עתה יש להפסיק כדי להתכונן להקפות. הורה להזכיר על אמירת הברכה האחרונה וכן להכריז על הסדר של ההקפות, ולפני צאתו החל את ניגון ההקפות לאביו נ"ע. ההתוועדות נסתיימה קרוב לחצות.

להקפות של ליל שמח"ת ירד הרבי ב-04:21ץ הרבי נתכבד באמירת הפסוק הראשון והאחרון של ג' ה"אתה הראת". בתחילה רצו לכבדו גם באמירת הפסוק של הרש"ג אולם הרבי לאט הסכים והורה שפסוק זה יאמרו הרמי"ם, המשפיעים וכו'. בשאר הפסוקים כובדו קבוצות (ולא אנשים בודדים) כגון התמימים וכו'.

ההקפה הראשונה היתה כבלילה הקודם, ובאמצעה הורה לזקנים לפנות את החלק האחרוי של מקום ההקפות ועבר לרקוד שם.

ההקפה השלישית נועדה עבור אנשי השגרירות הישראלית והשיר הי' "וכל קרני רשעים אגדע".

לפני ההקפה הרביעית דיבר הרבי עם המזכיר רל"ג לגבי ההקפה של הילדים ובתחילה אצה שהיא תהי' ההקפה הרביעית. לבסוף החילט שהילדים יקיפו בהקפה חמישית, כבליל אמש.

כשהודיעו על ההקפה של הילדים נוצר אי-סדר איום. בלילה זה הביאו ההורים את ילדיהם, כך שקהל הילדים הי' עצום. מקום ההקפות הי' דחוס עד אפס מקום והילדים שזרמו עוד ועוד ישבו על השולחנות שסביב מקום ההקפות וכן גם מעבר לשולחנות, בין הקהל. המתינו כ-02 דקות בתקוה שיצליחו להשליט שם סדר, אך לשוא. הרבי לקח את סה"ת והלך למקום ההקפות. לפני הכניסה למקום ההקפות נאלץ הרבי לעצור הואיל והדרך היתה חסומה לחלוטין. המזכיר רל"ג ניסה לפלס דרך - לשוא. כשראה זאת הרבי, החל בעצמו להשליט סדר. הורה לכל המלמדים לצאת ממקום ההקפות ולאלה מהם שהחזיקו ס"ת הורה לעמוד על בימת הקריאה. לילדים שנעמדו על השולחנות הורה לרדת ולהצטרף להקפה. למרות זאצ היתה הצפיפות נוראה. ילדים נפלו על הריצפה ואחרים נדחפו על הרבי וכו'. הרבי הורה לכל הקהל שעמד מעבר לשולחן שבצד דרום לפנות את המקום. במקום כזה מתרכזים באופן טבעי אנשים רבים והצפיפות שם גדולה מאד. אך אאשר הרבי הורה לפנות את המקום לא עבר זמן רב ולא נשאר שם איש. לשם הועברו הילדים שלא נמצא להם מקום במקום ההקפות. את מלאכת הסדר עשה הרבי בעצמו והורה אישית לאנשים לצאת החוצה. לאחד האנשים אמר: "במחילה מכבודכם, אינכם שייכים לכאן"... גם את השטח שמעבר לשולחן המערבי פינה הרבי ואז התרחקו גם אלה שעמדו מעבר לשולחן הצפוני, וסביב השולחנות הועמדו הילדים. למרות זאת היתה הצפיפות ב"ריבוע" ההקפות גדולה, אך הרבי התחיל את ההקפה. הרבי התחיל לשיר "עוצו עצה" וקהל הילדים וכל הציבור הצטרפו לשירה שהיתה אדירה. בידו האחת החזיק הרבי את סה"ת ובידו השני' הורה להגביר את השמחה. מידי פעם קירב הרבי את סה"ת אל הילדים כדי שיוכלו לנשקו. הרבי רקד במעגל, סמוך לשולחנות, כשהוא מורה מידי פעם בידו לילדים לתת לו מעבר. ההקפה ארכה כ-01 דקות ולאחרי' הורה, כבליל אמש, להעלות את סה"ת של משיח לעזרת הנשים, עבור הילדות. לאחר ההקפה התיישב הרבי והתחיל לשיר "ושמחת". לכמה ילדים אמר מספר מילים ולכמה מהם נתן יד ל"גוט יו"ט". לאחדים אף נתן יין לאמירת "לחיים".

בכלל, בין ההקפות ישב הרבי וגם שוחח עם מספר אנשים, לעורך ה"אלגעמיינער", ר' גרשון בער יעקובסון, איחל שיזכה לבשר השנה בכותרות הראשיות על ביאת המשיח. הלה שאל אם הכוונה ל"אלגעמיינער", והרבי השיב שלאו דוקא, אלא בכל העיתונים!

לכמה אנשים הורה לומר "לחיים". כשר' גרשון יעקובסון אמר "לחיים" שאלו הרבי אם זה "משקה" והשיב בחיוב. הרבי המשיך ושאל: "כמה אחוזים"? והלה השיב: 68ץ כעבור זמן מה שאלו הרבי אם הוא יודע איזו גימטריא היא 68ץ הוא ענה בשלילה והרבי אמר שזו הגימטריא של של שם אלקים. כעבור מספר דקות הובא "משקה" של 69 אחוזים. פנה ר' ב. אלטהויז לרבי ואמר לו שבוודאי גם על זה יש גימטריא. הרבי החזיק אז ס"ת ועמד ללכת להקפה, ולא ענה לו. כשחזר מההקפה קרא לר' ג"ב יעקובסון ואמר לו למסור לאלטהויז שזו הגימטריא של א-ל א-ד-נ-י, והוסיף שהעיקר הוא שהנ"ל יהי' מרוצה מכך שגם על זה נמצאה גימטריא...

באחת הפעמים שחזר הרבי מהקפה פנה אליו ר' חיים ברוך הלברשטם ובירך את כל אלה שעוסקים בעניני הרבי בהצלחה בגשמיות וברוחניות גם יחד. אחד מהצד העיר שהמברך הוא נכדו של הרבי מצאנז. הרבי ענה אמן על ברכתו והוסיף שברכה שמברך נכדו של הרבי מצאנז, שהי' הכד אדה"ז, ודאי תקויים.

ההקפה השביעית היתה כבליל אמש, ללא שינויים מיוחדים. לקראת "עלינו" הורה הרבי לר"א שמטוב להדריך את הילדים כמו ב"גן ישראל". הוא עשה זאת והילדים שרו "עוצו עצה", צעקו במקהלה "ווי וואנט משיח נאו", שרו "חיילי אדוננו", והרבי עודד אותם בתנועות ידו. לפני צאתו הניף את שתי זרועותיו כלפי הקהל ובירכו שלוש פעמים בברכת "גוט יו"ט" בקול רם. ההקפות נסתיימו בסביבות השעה 00:3 אחר חצות. יום ו' עש"ק, כ"ג תשרי, שמח"ת ב"אתה הראת" של הקפות יום שמח"ת נתכבד הרבי באמירת כל ה"אתה הראת" הראשון ופסוק הראשוןד והאחרון של השני והשלישי. לאחר שאמר את הפסוק האחרון של ה"אתה הראת" השלישי הוסיף ואמר גם את הפסוק "הנני מביא אותם מארץ צפון וגו'". לפני שהתחיל להקיף המתין עד שכל המקיפים יכנסו ב"מעגל". ד"ר ווייס נשאר לעמוד ב"שביל" והרבי רמז לו להיכנס. לאחר שהקיפו עד לכניסה למקום ההקפות הורה הרבי לש"ץ להתחיל את ההקפה השני'. אחד האנשים טען שההקפה החלה קצת הלאה, אך הרבי לא קיבל א דבריו. בינתיים הצטרף ר"ז גורארי' לשיחה ואמר ל"טוען" שישמע בקול הרבי, והרבי חייך... כשסיימו להקיף את השלוש וחצי הקפות התחיל הרבי את ניגון ההקפוטת לאביו נ"ע ורקד כ-01 דקות. הרבי עלה ל"חתן בראשית" ונשאר לעמוד על הבימה עד לאחר הגבהת סה"ת של מפטיר. בעלותו על בימתו נפלה כיפה מראשו של ילד והרבי הרימה. לאחר התפילה שרו הילדים "עוצו עצה" וכו' והרבי עודד את שירתם. בירך את הקהל בברכת "גוט יו"ט" ונכנס לחדרו. כעבור מספר דקות נכנס לספרי' ובדרך מחא כפיים במרץ לקהל שהמתין בחוץ.

גם לתפילת מנחה התקבצו ילדים רבים ושוב חזר על עצמו המחזה איך שהרבי מעודד את שירתם וכו'.

ב-51:6 נכנס להתוועדות. נטל ידיים לסעודה, ואמר, שהואיל ובהתוועדות של אמש לא הכל קיבלו "משקה" - יחלק עתה, ומאחר שעד השקיעה נותר זמן קצר בלבד, שיאמרו מיד "לחיים". קרא לחברי הכולל ונתן, בשתי ידיו, לכל אחד שני בקבוקי "משקה". במהלך החלוקה הורה שרק אלה שלומדים בכולל המקומי יבואו, ולאלה שקיבלו כבר הורה לחלק מיד לקהל. (באמצע החלוקה נגמרו הבקבוקים ושלח את המזכיר רל"ג להביא עוד, וחילק עד שנגמר גם ארגז זה). הורה לשיר את הניגון שלפני מאמר ואמר מאמר ד"ה "ביום השמיני שילח את העם וגו'". בשיחה שלאחר המאמר הסביר את פירושו של הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" ואת תוספת השמחה שהוא מביא לגבי הפסוק "אתה הראת לדעת". הסביר, באופן שילד יכול להבין, כי עבור יהודי גם מים פשוטים הם "נפלאות גדולות", וזה שלא רואים זאת הוא משום שזה "לבדו". ואם כן, מה התועלת מכך? על זה נאמר "כי לעולם חסדו" - שתהי' תועלת ליהודי ואפילו ל"עולם". בתוך כך הסביר, שכשילד יהודי צמא, והוא נתקל במכונית של שתי' וקונה בקבוק לרוות את צמאונו - אין זה "מקרה", אלא בהשגחה פרטית, ולשם כך התעורר בעל המכונית בשעה הנכונה ויצא עם מכוניתו לאותו מקום שבו ימצא את הילד כדי שירווה את צמאונו. הרבי אמר שילד מבין זאת, שכן ספירו לו את הסיפור מהבעש"ט בענין זה, והרבי הוסיף שדוקא סיפורים כאלה יש לספר לילדים ולא "סיפורי סבתא", והמשיך לדבר בענין החינוך הנכון שיש לתת לילדים. הורה לשיר "ופרצת", ניגוןו ההכנה לניגון אדה"ז, ניגון אדה"ז, "ניע זשוריצי". לאחר מכן אמר שחייבים להספיק כדי לאכול סעודת שבת וכו' - ולכן יתקיים המשך ההתוועדות למחרת, ועורר לנצל את הרגעים האחרונים של שמח"ת כראוי. בירך ברכת-המזון, כשהוא מזמן, ולאחר מכן נתן את החלות לר"מ ירוסלבסקי, עבור ה"הכנסת אורחים". ההתוועדות ארכה כשעתיים. בדרכו למקומו לתפילת ערבית מחא כפיים במרץ והאוירה היתה מרוממת. גם הש"ץw ר' ברלה זלצמן, הושפע מאוירה זו ואת ה"לכה דודי" ועוד קטעים רבים בתפילה אמר בשירה, והרבי הורה בידו לקהל להצטרף אל השירה. את ה"קדיש יתום" וכו' אמר הרבי. מאחוריו עמוד ילדים רבים והם שרו "עוצו עצה" וכו'. לאחר התפילה בירך את הציבור שלוש פעמים בברכת "גוט יו"ט", כדרכו, בהנפת יד, ויצא, כשהוא מעודד בידו את השירה כל הדרך. תם ונשלם החודש השביעי, המושבע בכל טוב, דשנת "הקהל" אשרי עין ראתה כל אלה!