תשרי תשנ"ב - יומן מ"כפר חב"ד"

מתוך Yomanim

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

ערב ראש השנה ה'תשנ"ב

שני ימי ראש השנה במחיצת כ"ק אדמו"ר שליט"א היו רצף אחד ("יומא אריכתא") של חוויות קדושות ומרוממות, כפי שיתואר להלן בפרטיות. היו אלה ימים גדולים במיוחד, גם כתוצאה מהאירועים המיוחדים במינם שקדמו להם, החל ממוצאי שבת פ' תבוא – אז נאמרו הסליחות הראשונות והיתה זו הפעם הראשונה של קבלת הפ"נים – דרך שיחות הק' בימי הסליחות, ועד להתוועדות ש"ק ניצבים שהיתה, בקביעות שנה זו, יום לפני ערב ראש השנה. דומה שבשנה זו במיוחד הרבי שליט"א כאילו הכין את הציבור לקראת ראש השנה והציד את קהל החסידים דרגא אחר דרגא, יום אחר יום.

"יתקע בשופר גדול"

ואולם אנו ניגש מיד לאירועי ערב ראש השנה. במשך הלילה יצא לאור "קונטרס ר"ה תשנ"ב" – המאמר לר"ה – והוא ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'" משנת תשכ"ח.

יום ערב ראש השנה היה גדוש אירועים בזכות עצמו. וזה סידרן:

הסליחות התחילו במועד הרגיל השנה (03:8) ולפני התיבה עבר הש"ץ הקבוע הרב יוסף הלוי שי' וינברג. הן נאמרו ברוב עם ובהתעוררות ונמשכו שעה ארוכה. לפחות בחלקים מסוימים ניכר היה בבירור כי הרבי שליט"א אומר במתינות מיוחדת. אמירת הסליחות נמשכה עד קרוב לשעה עשר ואז יצא הרבי שליט"א מבית הכנסת.

אגב, השיר המלוה היום הוא "ימין ה'", שירו של אדמו"ר הצמח צדק שהיום חל יום הולדתו ו"מזלו גובר".

מעת סיום הסליחות ועד התחלת תפילת שחרית במנין של כ"ק אדמו"ר שליט"א היתה שהות ממשוכת. הקהל בבית הכנסת הלך וגדל עם האורחים שהגיעו בינתיים, תושבי המקום ואחרים שזמנם לא פנוי מיהרו להתפלל, אך הבחורים ורוב האורחים עסקו בהכנות לתפילה, בלימוד המאמר ה"טרי" לראש השנה, ואלו שהגיעו רק היום הכינו את הפ"נ שלהם. הציבור ניצל את ההפסקה גם לחתימה על הפ"נ הכללי.

בחוץ התקיימו באותה שעה עבודות אחרונות להכשיר את הכניסה והיציאה לבית הכנסת למעבר של אלפי איש, שכן, בעקבות הבניה, שונו, כידוע, מבואות ומוצאי בית הכנסת. אחרים מיהרו בינתים לסיים את התפילה ולצאת לאוהל.

התרת נדרים ושיחה מפתיעה

במשך זמן זה (בערך בשעה 11) יצא הרבי שליט"א למקוה וכאשר היו מוכנים לתפילת שחרית כבר היתה השעה 12:30. הרבי צעד בזריזות לעבר מקומו כשבידו מלבד הסידור דף מוגדל של נוסח "התרת נדרים". עם סיום התפילה עלו אל הבימה מנין של רבנים וזקני החסידים (הם הסבו על שני ספסלים. אחד פונה לזמרח ואחד פונה לצפון). הרבי ניגש אליהם ואמר את הנוסח כנהוג. כשהמניין סיים לענות "כולם יהיו מותרים לך", אמר הרבי "יישר כח", והוסיף:

"כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בתוך כלל ישראל, ובעניין העקרי – גאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש,
ובפרט שישנם כמה סימנים לכך, החל מדברי חז"ל לפני שנים רבות ש"כלו כל הקיצין" ונשיא דורנו אמר שגם ענין התשובה כבר נפעל ולא נותר אלא להיות "עמדו הכן כולכם", וגם במצב זה כבר עומדים במשך זמן..."

הרבי סיים – עוד הפעם – "כתיבה וחתימה טובה" ופנה לרדת מהבימה. הציבור כבר החל לשיר "כתיבה וחתימה טובה", אך עם רדתו בהבימה עצר כ"ק אדמו"ר שליט"א והוסיף עוד שיחה קצרה בת כמה דקות. עיקרה – שלושת המעלות של השנה: היותה שנה מלאה (החדשים חשון וכסלו הם בני ל' יום), היותה שנה מעוברת, והעובדה שחג הפסח חל בשבת וכתוצאה מזה יש שלימות מיוחד בספירת העומר "ממחרת השבת".

שלושה תורים...

לעיל ניסינו לתאר את מראה ביהכנ"ס והחצר עד תפילת שחרית. גם אחריה היה המקום הומה ושוקק חיים יהודיים. בינתיים השתרכו שלושה תורים נפרדים. מצד הכניסה הצדדית (זו שדרכה יוצא ונכנס הרבי בדרך כלל) השתרך התור למסירת הפנ"ים ע"י אלו שהגיעו אחרי יום חמישי בערבץ מול הכניסה הראשית נעמד תור הממתינים לקבלת הדולר, ומכיון החצר הסתדר תור של הנשים לקבלת הדולר. שכן, יום ראשון היום, ואין מבטלים את הנוהג הקבוע של חלוקת הדולרים.

סמוך לשעה 2 החלו התורים לנוע. ראשונים נגשו מוסרי הפ"נים ובהם הרבה מאוד רבנים ואישי ציבור שהגיעו להתברך מפה קדשו בערב יום הדין. אחרי שהתור הזה הסתיים, ניגשה המשלחת המיוחדת למסירת הפ"נ הכללי – בראשה עמדו: גבאי ביהכנ"ס הרב זאב יחזקאל הכהן שי' כ"ץ והרה"ח מזקני החסידים הרב ר' שניאור זלמן שי' גורארי' – הרבי שליט"א שעמד בפתח החדר יצא מעט, קיבל את הפ"נ ועיין בו רגע ואחר כך השיב בברכה שהייתה, למעשה, שיחת ק' מאלפת. היא נמשכה קרוב לעשרים דקות והרבי שליט"א אמר את רובה כשעיני הק' עצומות. בין הדברים – הקשר של "נפלאות בכל" עם ברכות "בכל מכל כל"ץ עניינו של יום כיום ההולדת של אדמו"ר הצמח צדק וברכות נפלאות לגאולה בקרוב.

בסוף ברכת הקודש הזו עברו עוד אי אלו "נמושות" של מוסרי הפני"ם ואחר כך חזר הרבי שליט"א לחדרו לכמחצית השעה שאחריה יצא לחלוקת הדולרים הקבועה של יום ראשון. מובן שרוב הציבור נמנע מללכת והמעמד נמשך רק כחצי שעה.

קרוב לשעה ארבע יצא הרבי לקבל פ"נים מעוד אי אלו מתאחרים לבוא ואז נסע לאוהל. לנסיעה זו הצטרפו כמידי שנה המזכירים הרב חדקוב והרב גרונר. כ"ק אדמו"ר שליט"א חזר מהאוהל הק' לעת הדלקת הנרות ואחרי דקות ספורות יצא לתפילת מנחה בביהכנ"ס הקטן למעלה.

במהלת תפילת מנחה זו היה המעבר מ"אראנו נפלאות" ל"נפלאות בכל"...

נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח אנ"ש שיהיו בכל מרחבי תבל לקראת ראש השנה תשנ"ב:

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

ליל א' דראש השנה

בית הכנסת הגדול מלא מפה לפה. הקהל העצום בלעה"ר ממתין בדריכות לכניסתו של כ"ק אדמו"ר שליט"א לתפילת ערבית של ליל ר"ה, כשבחלל בית-המדרש האוירה המיוחדת, המוכרת, של ר"ה בליובאוויטש. כשהרבי שליט"א נכנס לבית הכנסת היו בידו הסידור ותהלים בהוצאה המוגדלת. עם הגיעו למקומו, הניח את הסידור על גבי הבימה והתישב לאמירת תהלים. כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לומר מתחילת הספר. תחילה החזיק את הספר בידו ואחר כך הניחו על השולחן שעמד מימין הסטנדר. אחרי כעשרים דקות סיים הרבי שליט"א לומר תהילים ומיד החלה תפילת ערבית. לפני התיבה עבר הרה"ח ר' יוסף חיים שי' גלבשטיין. ב"קדיש" סימן הרבי בידו הק' לעידוד השירה, והקהל העצום שר את הניגון כאיש אחד בהתרגשות קודש של קבלת עול מלכות שמיים במחיצת צדיק הדור.

עם סיום התפילה היסב כ"ק אדמו"ר שליט"א את פניו הק' אל הציבור, והכריז בקול רם – כשעל פניו הק' ניכר הפעם בגלוי קו השמחה – שלוש פעמים: "גוט יום טוב", והקהל ענה אחריו. אחרי כן הכריז בקול "לשנה טובה תכתב ותחתם" והקהל ענה. ואז החלו לשיר "ושמחת בחגך" וכ"ק אדמו"ר שליט"א יצא מבית הכנסת כשבדרכו ממשיך לעודד את השירה וחוזר ואומר לרבים מהקהל "לשנה טובה תכתב ותחתם".

"עבודת התקיעות" באופן שונה מהרגיל

כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לתפילת שחרית כשבידיו הק' שלושה שופרות עטופים במטפחת משי לבנה. מאחוריו צעדו שני המזכירים, הרב גרונר החזיק מזמור ותהילם (שניהם בהוצאה המוגדלת), סידור האריז"ל וחבילה אחת. בידי הרב קליין היו 2 חבילות (כדיוע, מקובל לומר שחבילות אלו הם של פ"נים). כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א הגיע למקומו, הכניס את השופרות בתוך מגירת הסטנדר ועל הסטנדר הספרים.

הש"ץ עד "המלך" היה הרב שד"ב ליפסקער ומ"המלך" הרב לוי"צ שפירא. ב"אבינו מלכנו" שלאחר שחרית סימן הרבי שליט"א לשיר (יצויין שלפני תפילת ערבית וגם לפני תפילת שחרית לא שרו). כאשר הרבי שליט"א נקרא לעלות ל"מפטיר" לקח עמו לבימת הקריאה את השופרות ומאחוריו הביאו המזכירים את הספרים ואת חבילות הפ"נים. כ"ק אדמו"ר שליט"א הניח את השופרות על הבימה ועלה למפטיר. אמירת ההפטרה היתה במתינות ויחסית בקול.

עם סיום ברכות ההפטרה הושלך הס ועל אלפי הנוכחים השתררה דומיה וחרדת קודש. כ"ק אדמו"ר שליט"א סידר את החבילות כך שאחת היתה מונחת ליד השניה והשלישית מעל גבי השניים ואת סידור האריז"ל הניח כך שיעמוד לידם. הרבי שליט"א הפנה מבט לעבר ספרי התורה ואז כיסה את פניו הק' בטלית. כך עמד במשך כדקה אחת ואז נשמע קולו הק' המרעיד את כל נימי הנפש – "למנצח לבני קורח מזמור" – הציבור השרוי בהתרגשות מגודל השעה והמקום אמר את הפרק שבע פעמים כנהוג בהתלהבות ובהתעוררות גדולה ביותר. כ"ק אדמו"ר שליט"א עצמו עמד בראש מורכן מעט – שבחלקו מכוסה בטלית – ואחרי כחמש דקות שוב הביט לעבר ספרי התורה ואז שוב השתרר שקט מוחט, עד אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל את אמירת הפסוקים – "מן המיצר..." כשהקהל הרוגש עונה פסוק בפסוק בקול רם.

[באמירת הפסוקים ניתן היה להבחין על דגש מיוחד במילים אלו: "כמשפטיך" שבפסוק "קולי שמעה", "ראש דברך ו"צדקיך" שבפסוק "ראש דברך", א-ל" שבפסוק "ערוב עבדך" "במצוותיך" שבפסוק "טוב טעם", ו"משפטיך" שבפסוק "נדבות פי"].

אחרי הפסוק האחרון הרכיב הרבי שליט"א את המשקפיים, אמר את ה"יהי רצון" שבמחזור והסיר אותן. מיד אחר כך פתח בברכות "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו" אותן אמר בקול רם בניגון הידוע ומיד החלו התקיעות עצמן. הפעם השתמש הרבי בשופר בצבע כעין הצהוב, ארוך משהו ופתחו מעוגל. כ"ק אדמו"ר שליט"א סימן בידו הק' לעבר "המקריא", הרה"ח ר' יוסף מנחם מענדל שי' טננבוים, וסימן לו שיורה על התקיעות בסידור והתחיל מיד לתקוע. בשנה זו היו התקיעות באופן מהיר, ובאופן קל וחלק במיוחד. גם הסדר ה"רוחני" של ה"הכנות" – שכמובן אין לנו בו שמץ של השגה ומי יבוא בסוד עבדי ה' – היה ב"קלות" ובמהירות בלתי-רגילה כלל, כאשר אפילו ל"ויתודה בלחש" שבין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ח הרבי שליט"א כמעט ולא הפסיק כלל. (רק שבין תשר"ת לתר"ח ניגב את פי השופר ע"י הטלית).

עם סיום התקיעות שכאמור היה באופן חלק ביותר ונמשכו רק מספר דקות, אמר הרבי שליט"א את ה"יהי רצון" (במשקפים) ואחר כך אמר את שלושת הפסוקים "אשרי העם" בניגון הק' שלו הידוע. לאחר מכן לבש כ"ק אדמו"ר שליט"א לצווארו את המטפחת האדומה (אומרים שהיא עוברת בירושה אצל רבותינו הק' זה כמה דורות) וסימן למקריא לקחת שופר (עבור התקיעות דמעומד). הרב טננבוים בחר כמובן בשופר בו תקע כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו. את השופרות שנתרו עטף הרבי במטפחת המשי הלבנה והלך למקומו בעקבות שני ספרי התורה. כ"ק אדמו"ר שליט"א עלה לבימה והחזיר את השופרות למקומם במגירת הסטנדר והמזכירים הניחו את החבילות ואת הספרים על השולחן הסמוך. כעת הסתובב כ"ק אדמו"ר שליט"א לעבר הציבור לסיבוב "החזרת הפנים" כנהוג (ו"כנהוג" לאותם רגעים נוצרה המולה מסויימת).

הש"ץ לתפילת מוסף היה הרה"ח ר' מרדכי שי' ברקוביץ (אגב: בהתוועדות ר"ה, בביאורים על הפסוקים שבמוסף, התבטא הרבי שליט"א כמה פעמים על פעולתו של העובר לפני התיבה בפסוקים אלו).

במשך התפילה עודד הרבי שליט"א את השירה, ובחלקים ניכרים בחזרת הש"ץ עמד הרבי שליט"א. אחרי התקיעות דסדר זכרונות ירד הרבי שליט"א מהבימה ופינה אותה לכהנים (למטה היה מוכן מבעוד מועד סטנדר נוסף). לפני ברכת כהנים הביט לעבר הכהנים וכאשר ירדו מהבימה אמר לכאו"א מהם "יישר כח" וחזר ועלה לבימה לסיום התפילה ואמירת התהלים (הרבי קרא מתוך התהילים ולא ממה שמודפס במחזור).

אחרי הקדיש האחרון היסב פניו הק' לעבר הציבור ואת הל' קולות שמע כשפניו אל התוקע, הרימ"מ שי' טננבוים, וכשהוא מלווה בשירת "ושמחת בחגך" יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מבית הכנסת.

"ויהי בישורון מלך"

כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לתפילת מנחה בערך בשעה חמש. הרבי שליט"א ניגש ישר לתפילה ולא רמז לשיר "אבינו מלכנו" לפני התפילה, אך בעת "אבינו מלכנו" שבסדר התפילה רמז הרבי שליט"א שישירו את הניגון.

כחמש דקות לאחר התפילה יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א ל"תשליך" בחצר, כשבידו דף-צילום מוגדל של סדר התשליך. החצר היתה סגורה לכלל הציבור ורק מעטים נכנסו עם הרבי פנימה. המחזה הזה של הרבי כשצעד לתשליך היה מאוד "מלכות'דיק" בצורה בלתי-רגילה... כשכ"ק אדמו"ר שליט"א צעד ל"תשליך" פרץ כל הקהל הקדוש שעמד מסביב בשירה אדירה כשכ"ק אדמו"ר שליט"א מעודד בידו הק'. לתנועת עידוד מיוחדת זכה מר אלי עטיה, האדריכל של הבניה ב"770".

עם הגיעו למקום התשליך, הסתובב הרבי שליט"א סביב ועצר כשפנו הק' למזרח (לכיוון שדרת קינגסטון. נראה היה שמחפש לראות את הדגים), אמר את סדר התשליך, קיפל את הדף והניחו בכיס הסירטוק, ניער את שולי הציצית כנהוג וחזר לחדרו כשגם בדרך חזרה מעודד את השירה.

אחרי שהרבי שליט"א עבר החל כל הציבור להיכנס לחצר ושעה ארוכה זרמו למקום המוני אנשים נשים וטף. עם זאת, עד שעת תפילת ערבית של ליל ב' דראש השנה, שנקבעה לשעה שמונה בערב, נותרה שהות ממשוכת. הציבור ניצל אותה לאמירת תהלים, כנהוג בר"הץ ללימוד במאמר החדש או בקובץ המיוחד שהופיע בערב החג (מטעם "ועד הנחות בלה"ק" ו"מערכת פאקס א שיחה") ובו מדברות הק' של הימים האחרונים. והיו גם בעלי יזמה שמיהרו להספיק עוד פעולות ב"מבצע שופר", מלבד הפעילות בבוקר בה השתתפו רבים שלא נמנעו מלצעוד מרחק רב.

יום ב' דראש השנה

להלן, השינויים והחידושים העיקריים בסדרי התפילות והתקיעות ביחס ליום הראשון של החג:

בתפילות היום אמר הרבי שליט"א "קדיש" (על גיסתו הרבנית שיינא ובעלה הרה"ח ר' מנחם מענדל הכהן הורינשטיין הי"ד). לפני תפילת ערבית (אחרי אמירת תהלים) אמר משניות פ"ז דמקוואות. לפני התפילה הורה לשיר "אבינו מלכנו". זו היתה, יש לציין, הפעם היחידה בראש השנה השתא ששרו "אבינו מלכנו" לפני התפילה. ההכנות לתפילה נמשכו, אם כן, הפעם כמחצית השעה.

(הבעל תפילה היה הרה"ח ר' ליפא שי' שפירא, בעלי התפילה דשחרית: עד "המלך" הרה"ח ר' לימא שי' מינקאוויטש ומ"המלך" הרה"ח ר' נחום שי' קפלן).

לתפילת שחרית נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א בלווית הרב גרונר והרב קליין שנשאו את הספרים ואת החבילות והפעם היה בין הספרים סדיור עם דא"ח (סדור תפילות כל השנה). לפני קריאת התורה הכריז הגבאי הרה"ח ר' זאב כץ על שמירת הסדר בעת קריה"ת, ההפטרה והתקיעות, וסיים בנוסח הידוע – "מ'זאל געדענקען וואו מען שטייט און פאר וועמען מען שטייט" – אך כנראה שבצפיפות הגדולה ליד הבימה אין זה פשוט כל כך לשמור על השקט... כאשר החזן הלך עם ספר התורה לבימת הקריאה לא היה קל לפלס לו דרך והרבי שליט"א עקב במבטו על הספר כל העת עד אחרי העליה הראשונה... גם מאוחר יותר, בסיום הקריאה, כאשר הרבי שליט"א כבר היה על הבימה, כדי לומר את הקדיש שלאחר קריה"ת, המתינו רגע לפני ההכרזה "יעמוד" למפטיר עד שהשקט והסדר חזרו...

עבודתו הק' בהכנות לתקיעות: תחילה הוציא כ"ק אדמו"ר שליט"א מתוך המטפחת הלבנה הגדולה את כל המטפחות וסידרן זו על גבי זו (על גבי המחזור שהיה מונח על חבילות הפני"ם) ואחר כך סידר את השופרות על המטפחות בכמה אופנים, היינו העמיד ושינה וחזר והעמיד וכו' ולבסוף כיסה אותם באחת המטפחות. גם אמירת "למנצח לבני קורח" היתה קצת יותר באריכות מאתמול. הטעמות מיוחדות באמירת הפסוקים: ב"שש אנכי" – הדגיש כ"ק אדמו"ר שליט"א בנעימה מיוחדת את המילים האחרונות "כמוצא שלל רב", בפסוק "טוב טעם" – הדגיש בנעימה מיוחדת את שלושת המילים הראשונות.

לקראת התקיעות עצמן הסיר כ"ק אדמו"ר שליט"א את המטפחת המכסה את השופרות והיסב את פניו הק' לימינו כמחפש את המקריא, והרב טננבוים מיד התקרב. כשהתחיל הרבי שליט"א את אמירת הברכות ואמר "לשמוע קול שופר" הביט על השופרות וב"שהחיינו" – הניח את ידו הק' על המטפחת החדשה. גם היום היו התקיעות בקלות וללא הפסקה ל"ויתודה בלחש".

כאשר הרבי חזר למקומו, לבש את המטפחת האדומה (שהיא כבר בלויה מיושן) ואת זו של "שהחיינו" ואחר כך הסתובב לאפשר לציבור להביט בפני התוקע.

הבעל-מוסף היה הרה"ח ר' יוסף הלוי ויינברג. לפני ברכת כהנים ירד הרבי מבימתו אחרי "שופרות" כאתמול, אך לא חזר ועלה עד לאחר סיום התפילה. כך שאמירת הקדיש לא היתה על גבי הבימה אלא למטה.

ה"מוטו" של השנה החדשה

את ה"מוטו" של השנה החדשה, את מעלותיה וסגולותיה המיוחדות, ובעיקר את הברכה והתקוה האיתנה כי אכן תהיה שנת הגאולה, נתן הרבי שליט"א במהלך ההתוועדות היום שהחלה כנהוג בימי המועדים, לפנות ערב. בשעה שבע בערב נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הכנסת שבאותה שעה כבר היה מלא בקהל שנדחק בכל פינה (כדי למנוע הדחקות מיוחדת נסגרו הדלתות בצהרים ונפתחו רק לעת מנחה. הרבי שליט"א התפלל מנחה בביהכנ"ס הקטן למעלה כי למטה הכינו את המקום להתוועדות). כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, בצע את החלה, טבל פרוסה בדבש וטעם ממנה. לאחר טעימה נוספת של חלה בדבש, טבל פרוסה במלח. הגבאי הרב יהושע פינסון שליט"א הודיע, לפי רמז מהרבי, כי כל מי שטרם נטל ידיים לסעודה יכל לעשות זאת עד השעה 7:13, עת השקיעה.

הניגון הראשון היה הניגון הפותח את התוועדות השבת – "זאל שוין זין די גאולה". הוא הושר בהתלהבות והרבי עודד את השירה כו"כ פעמים בשתי ידיו הק'. ואחרי "הקדמה" שכזו החלו דברות הק'. שתי שיחות הכילה ההתוועדות, הראשונה של שנת הנפלאות בכל, והרי אי אלו "נקודות" מתוכן השיחה:

הרבי שליט"א פתח בנוהג להזכיר בהתוועדות ראש השנה את כל רבותינו הק' החל מהבעש"ט והפעם היה הסדר "מלמטה למעלה" באמרו שיש להתחיל במה שקרוב אלינו.

בסוף שיחה זו פנה הרבי שליט"א לה"חוזר" הגה"ח ר' יואל שי' כהן והורה לנגן את הניגונים של רבותינו הק' ולהכריז לפני כל ניגון מיהו בכל הניגון. ר' יואל התחיל להכריז והרבי שליט"א אמר לו שההכרזה תהיה בקול. הוא הגביה את עצמו, איפוא, והכריז בקול.

[הלשון המדיוק של ההוראה:

הרבי: זאגן די ניגונים פון אלע רביים מיט זיעערע נעמנען. ר' יואל: שלוש תנועות – פון דעם בעש"ט דער מגיד און דער אלטער רבי.

הרבי: קיינער האט גארניט גהערט (ובאמרו זאת הצביע על הציבור וחייך חיוך רחב). ר' יואל חזר עוד פעם על הנ"ל והרבי אמר: זייט מכריז אז דער שווער האט איינגעפירט אז מ'זאל זאגן די ניגונים פון אלע רביים און דערביי זאגן זייערע נעמען. נו, זייט מכריז, איר זייט דאך דער חוזר (ושוב חייך) הרבי גם פנה לעבר הריל"ג ואמר ער איז דאך דער חוזר! ניין? ושוב ר' יואל: "זייט מכריז דארטן" ואז ר' יואל הכריז בקול רם שזוהי תקנה של הרבי מוהריי"צ נ"ע וכו'.]

הניגונים היו: ג' תנועות להבעש"ט הה"מ ואדה"ז. "אלי אתה" לאדמו"ר הזקן, ה"קאפליע" לאדמו"ר האמצעי, ימין ה'" לאדמו"ר הצ"צ, "לכתחילה אריבער" לאדמו"ר מהר"ש, "ניגון הכנה" לאדמו"ר מהורש"ב, ניגון ה"בינוני" לאדמו"ר מהוריי"צ ו"אתה בחרתנו" לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

כמעט במשך כל העת ששרו את הניגונים ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א בעינים עצומות ובדביקות מיוחדת כשמראה פניו הק' באון שאי-אפשר לתאר, ורק לבסוף ב"אתה בחרתנו" פנה אל הציבור ואמר "לחיים" וגם עודד את השירה. הניגונים ארכו משך זמן והיו אלה דקות של דביקות והתעלות ביום מיוחד, במקום מיוחד בזמן מיוחד..

בשיחה השניה היתה התעוררות על לימוד וקיום הלכות ומנהגי כל אחד מהמועדים והרבי שליט"א שיבח את "לוח כולל חב"ד" בו מובאים הדברים הנוגעים הלכה למעשה והורה לעיין בלוחות כגון דא.

בסך הכל נמשכה ההתוועדות מעט יותר משעתיים. לפני הסיום שתה הרבי שליט"א מעט מים ואחר כך פתח את המחזור לברכת המזון. לפני התחלת הברכה הורה לרב גרונר שליט"א להודיע שיש לומר את ברכת המזון של ראש השנה ולאחר שהכריז הורה לו הרבי שליט"א להוסיף כי מי שלא נטל ידיו בר"ה לא יעשה כן ואלו שנטלו ידיהים לאחר ההבדלה, לא יאמרו "יעלה ויבוא".

"כוס של ברכה"

הרה"ח ר' דובער שי' יוניק מזג את הכוס והרבי שליט"א זימן כנהוג. החידוש הפעם היה שאת כל הקטע של "יעלה ויבוא" אמר הרבי שליט"א בקול רם שנשמע היטב בחל ביהכנ"ס. אחר התפללו ערבית, הרבי שליט"א הבדיל על הכוס (מתוך המחזור) ואז החל מעמד "כוס של ברכה המפורסם", בו אלפי אלפים עוברים לפני כ"ק אדמו"ר שליט"א וזוכים לקבל מידו הק' יין מכוס של ברכה, כאשר כל הקהל העצום עומד מסביב ומלווה את המעמד המיוחד בשירה חסידית נלהבת. במשך החלוקה עודד הרבי את השירה כמה פעמים ובעיקר כאשר החזן הרוסי מר צ'אצ'קעס שר את השירים הידועים ברוסית.

הרבי שליט"א אמר לעוברים "לחיים" או "לשנה טובה" ולכמה מהם היו גם דיבורים פרטיים שלא כאן המקום לעמוד עליהם.

המעמד נמשך עד קרוב לשעה אחת לפנות בוקר וכל הזמן זרמו יהודים מכל קצות העיר שרצו גם הם לקבל "לחיים" מהרבי שליט"א וכך שביחד עם הציבור שעשה כאן את החג היה ציבור גדול ביותר בלעה"ר. לבסוף ישב הרבי לאמירת ברכה אחרונה, אחריה חילק לכמה שהגיעו זה עתה ולבסוף התחיל את ניגון ההקפות לאביו ז"ל ובו יצא את בית המדרש...

צום גדליה – ו' תשרי

תפילת שחרית של צום גדליה התנהלה כרגיל. בתפילת מנחה עלה הרבי שליט"א למפטיר (בגלל חתן לא אמרו תחנון ואבינו מלכנו) ואחרי התפילה היתה שיחת ק' שנמשכה כארבעים דקות. היא היתה אמנם במסגרת "דברי כיבושין" שנאמרים בתעניות הציבור, אבל לא היה בה שום סממן של אמירת מוסר. ואדרבה – הרבי שליט"א עמד על שורה של מעלות וסגולות של היום כעת רצון וכו' ודיבר במעלתן ושבחן של ישראל.

אחרי השיחה היתה חלוקת שטרות לצדקה והפעם – 3 שטרות לכאו"א.

כאמור, הרבי שליט"א הדגיש בשיחה את מעלתו וסגולתו החיובית של היום ודיבר על השמחה של ר"ה וכו', כך שבעת החלוקה עמד הציבור ושר בשמחה רבה וכאשר הרבי שליט"א יצא מביהכנ"ס אחרי כארבעים דקות של חלוקה, ועדד את השירה בעוז.

מודעה מיוחדת מטעם ה"מזכירות"

ומאירועי ראש השנה, אל ההכנות ליום הכיפורים. אחד המנהגים שבבית חיינו תופסים כידוע מקום נכבד, הוא מנהג בקשת "לעקאח" (עוגת דבש) בערב יום הכיפורים, שבשני האחרונות, כאשר מספר מבקשי ומקלבי הלעקאח מהרבי שליט"א הולך וגדל בלעה"ר, פורסם המועד של הפעם הראשונה במודעה מיוחדת בזו הלשון: "הודעה חשובה. מחר ביום ה' ד' תשרי, אחרי תפילת ערבית – יחלק כ"ק אדמו"ר שליט"א לעקחא, ומבקשים מכל אלו (אנשים נשים וטף) שרוצים לקבל לעקאח לבוא אז ולא לדחות זאת לערב יוהכ"פ. בברכת חתימה וגמר חתימה טובה מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א".

כ"ק אדמו"ר שליט"א נסע למחרת לאוהל ולאחר הפירסום על חלוקת הלעקאח, הרי בשובו לעת ערב היה ביהכנ"ס מלא מפה לפה בקהל גדול. עם סיום התפילה יצא הרבי שליט"א מבית הכנסת ובפנים הסתדר התור הארוך שנמשך בשטח ניכר גם בחוץ. מצד אחד התסדר תור מיוחד לנשים ואחרי שהות קצרה החלה החלוקה כשכ"ק אדמו"ר שליט"א ניצב בפתח חדרו. פרוסת הלעקאח ניתנה בשקית ובה גם דולר – שליחות מצוה לצדקה ואת כאו"א בירך הרבי שליט"א ב"שנה טובה ומתוקה".

וכן מאז השעה תשע בערב ועד אחת לפנות בוקר (לערך) התנהל החלוקה ברציפות כשאנשים נשים וטף מכל החוגים ומכל קצות העיר נוהרים ל"770" לקבל מידו הק' של הרבי שליט"א את פרוסת עוגה והשליחות לצדקה ולהתברך מפ"ק ב"שנה טובה ומתוקה".

תפילות ו' תשרי

יום ההילולא וא"ו תשרי. יום יום ועבודתו. אמש עד שעה מאוחרת היתה חלוקת הלעקאח. היום יש להספיק את עניני היום, להכים את הדרוש לשבת, להספיק גם לפעול ב"מבצעים" ולחזור בשעה מוקדמת – לתפוס מקום היהת הכנסת לקראת תפילת קבלת שבת כאשר הרבי שליט"א יעבור לפני התיבה, לרגל יארצייט אמו הרבנית הצדקני מרת חנה נ"ע.

ואכן, כבר מהצהריים היו השורות הקרובות למזרח מלאות עד אפס מקום ולאט לאט הלך ביהכנ"ס והתמלא. בימת הרבי שליט"א, מימין העמוד, היתה מלאה וצפופה ע"י זקני החסידים ונכבדי האוחרים ומכל העברים נתפסה כל פינה אפשרית.

בשעה שבע וחצי לערך נכנס הרבי שליט"א לביהכנ"ס שבאותה שעה היה מלא, כמובן, עד אפס מקום, גם עד צדו המערבי.. ללא שהיות החל הרבי בתפילה כשהוא אומר בקול את ההתחלה "לכו נרננה" בנעימה המיוחדת לו והכל משתדלים להאיזן ככל יכולתם וגם להביט ולנסות ללמוד הנהגה בהלכות והליכות.

אי אלו פרטים מיוחדים: בדרך כלל הרבי שליט"א הגביה קולו גם בהתחלת כל קטע וגם בסיומו. בכמה קטעים המתין לסיים בקול עד שכל הציבור סיים ונהיה שקט. כשכ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לשחרית, היו בידו מלבד הסידור גם חומש ותהלים כבכל ש"ק וכשהגיע אל העמוד הניח את החומש והתהלים על שולחן קטן שהוכן שם מראש. לפני קריה"ת אמר "קדוש ונורא שמו". קריאת התורה התקיימה לא באמצע ביהכנ"ס אלא קרוב יותר למזרח (כבימות החול). הרבי עמד כל משך קריה"ת למרות שכסאו הוכן ליד העמוד. בקדושת כתר במוסף כאשר הרבי חזר על "שמע ישראל . . הוא אלוקינו", סימן בידו הק' שישירו (כי כולם היו בשקט כדי לשמוע את הרבי שר) אבל כאשר סיימו את הניגון היה אפשר לשמוע בבירור את המילים האחרונות.

כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות ו' תשרי, לפני שיחת הק' הראשונה שרו, כרגיל לאחרונה, "זאל שוין זיין די גאולה" והתחלת השיחה היתה כהמשך לשיר זה כשהרבי שליט"א פותח ואומר כי ענין זה, הגאולה, קשור במיוחד בראש השנה כמפורש בהפטרה – "וירם קרן משיחו" וזה היה הנושא העיקרי בהמשך השיחה.

השיחה הבאה היתה בענין האמור בכתבי האריז"ל כי כל יום מימי השבוע שבין ר"ה ויוהכ"פ הוא יום כללי על כל השנה, כך ששבת זו קשורה לכל שבתות השנה ולכל לראש ל"יום שכולו שבת..." וכאן היו דברים נפלאים על הציפיה לגאולה והרבי סיים בתפילה שתיכף ומיד יבנה בית המקדש שיירד בנוי ומשוכלל מהשמים ("מלמעלה למטה") והשערים שטובעו בארץ יתגלו ויעלו ("מלמטה למעלה") וכל זה יהיה "לעיני כל ישראל".

בסוף שיחה זו הרבה הרבי שליט"א לעודד את השירהב וכן הורה לש"ץ לשיר "יה"ר . . שיבנה".כן היו מספר מילים על חלוקת המשקה והרבי שליט"א סיים בברכה כי העליה (של הלוקחים את המשקה) מלמטה למעלה תזרז את עליית כל בני ישראל לארץ הקודש תיכף ומיד ממש.

אחרי החלוקה התחיל את ניגון ההקפות לאביו ז"ל. התועדות זו נמשכה כשעתיים וכאמור – היו ביטויים נפלאים על כך שהגאולה קרובה ומוחשית. דברים על מעלתן וסגולתן של ימי התשובה ועל סגולת השנה.

מיד עם סיום ההתוועדות החלה התכונה לתפילת מנחה. הרבי שליט"א עבר לפני התיבה על גבי בימת ההתוועדות (במקום בו הוא מתפלל ערבית במוצאי המועדים) והפעם, גם אם לא הכל היו יכולים לשמוע, מובן שהעובדה שהרבי ניצב על הבימה איפשרה לכולם לראות וזה היה מחזה מיוחד, "מלכות'דיק".

תפילת ערבית של מוצאי השבת היתה, כמו זו של שבת שלפני ערב ר"ה, בבית הכנסת הגדול למטה ברוב עם.

ז' תשרי – ערב יוהכ"פ

תם שבוע גדוש אירועים וחויות קדושות ובימים אלו, במקום זה, כשאתה אומר "המבדיל בין קודש לחול", אינך יכול שלא לתמוה היכן כאן החול... רק הבדילו וכבר החלו להכין את ביהכנ"ס לאירוע הבא. מחר, יום ראשון ז' תשרי, עתידה להתקיים קבלת ה"יחידות" שנערכת פעמיים בשנה לנדיבים חברי הקרן המיוחדת לפיתוח שע"י מחנה ישראל והחל מהלילה הכינו את ביהכנ"ס לקראת המעמד. אפילו בעת תפילת שחרית היה רק חלק מבית הכנסת פתוח לציבור ומנינים רבים נערכו בחצר. וככל יום ראשון – עבודת הק' של חלוקת השטרות לצדקה התקיימה במתכונת הקבועה. אלו היו, אם כן, אירועי היום:

תפילת שחרית נערכה במועד הקבוע. רק חלקו המזרחי של בית הכנסת היה פתוח לציבור ומובןשהתפילה היתה בבחינת "עומדים צפופים". ב"אבינו מלכנו" עודד הרבי שליט"א את השירה.

חלוקת השטרות נמשכה למעלה משלוש שעות (כנראה שרבים מהאורחים נמנעו ללכת בידעם כי היום צפויה היחידות הנ"ל) ובסיומה נודע הסדר של הערב – תפילת מנחה תיערך לפנות ערב ומיד לאחריה תפילת ערבית. התפילות תהיינה בביהכנ"ס הקטן למעלה ואחר כך תתחיל היחידות לחברי הקרן. בינתיים נערכה עבור הנדיבים חברי הקרן ביחד עם שהולחים שהביאו אותם מסיבה מיוחדת באולם "אהלי תורה" ובערך בשעה שנקבעה לתפילה הם החלו לבוא לביהכנ"ס ולהכנס לביהמ"ד הגדול.

כאשר נשלמו ההכנות, נכנס הרבי לבית הכנסת. היה זה בשמונה בערב לערך. בפנים נכחו הנדיבים (חלקם – עם בני משפחותיהם) וכמה עשרות מהשלוחים שי'. הרבי שליט"א פתח בשיחת ק' מיוחדת בה דיבר אל חברי הקרן במושגים מעולם העסקים (את חלקם אמר הרבי שליט"א באנגלית) והנקודה היתה התעוררות לנצל כדבעי את הכוחות והאפשרויות שניתנו להם ולהוסיף במעשי הצדקה כהנה וכהנה. בין הדברים הרבי אפילו אמר כי יש לפזר לצדקה במידה כזו שהמזכיר יהיה רשאי לכתוב בעצמו צ'קים לצדקה מכספו של בעל הבית ובמקרה של ספק בגובה הסכום יתן את המקסימום. בחלקה השני של השיחה דיבר הרבי על נפלאות השנה שחלפה כשהוא מציין את היציאה מרוסיה וקרא לנדיבים לסייע בקליטת היוצאים הן אלו שלו לארץ ישראל והן אלו שהיגרו לארה"ב. לבסוף היו ברכות נפלאות ובהם – ברכות לשנה החדשה על סדר כל האל"ף בי"ת, עד שנה תמימה (בקשר לכך ששנה זו היא שנה מעוברת).

עם סיום השיחה החלו הנוכחים לעבור ליד הרבי. הציבור התחלק לכמאה וחמישים קבוצות. כלומר, שכל כמה אנשים בודדים (הנדיב ובני משפחתו והשליח "שלו) ניגשו לחוד. זה נמשך כשלוש וחצי שעות כשהרבי שליט"א נותן לכאו"א פיסת לעקאח ושטר של דולר לצדקה ועונה בקצרה על שאלות ומשאלות פרטיות.

כאשר האחרון קיבל, לקח הרבי שליט"א את חבילת המכתבים, קם ממקומו והתחיל את ניגון ההקפות לאביו ז"ל כשעןשה בידו הק' תנועה נמרצת לעידוד השירה והיה ניכר שהרבי שליט"א שר ביחד עם השלוחים ועד עלה לחדרו.

השעה היתה קרוב לאחת לפנות בוקר וכמעט כל השלוחים הם מנהיגי קהילות שצריכים להיות עם עדתם ביום הכיפורים, כך שרבים מיהרו לשדות התעופה... אבל כל מי שיכול היה נשאר בביהכנ"ס. תחילה לריקוד שמח לאור העבודה שהרבי שליט"א יצא את ביהכנ"ס בניגון ההקפות ומהריקוד היסבו להתוועדות שנמשכה ונמשכה... ככל שהזמן התיר.

יום שני ח' תשרי

בצהרים נסע הרבי שליט"א לאוהל (בצאתו למקוה וכן לאוהל נתן מטבעות לצדקה לנוכחים) ובשובו התפללו מנחה וערבית. ואחרי התפילה עמד הרבי שליט"א בפתח חדרו והמשיך בחלוקת לעקאח עבור אלו שלא קיבלו ביום חמישי החלוקה נמשכה כחצי שעה.

יום הכיפורים של "נפלאות בכל"

את תיאור אירועי הימים הבאים היה עלינו לכתוב, כמובן, במוצאי יום הכיפורים. ובכן, אחרי טעימה קלה פתחנו את מעבד התמלילים והתחלנו "לשבור את הראש" מה עושים. בדרך כלל תיאור כזה אמור להוות חתימה של הימים הנוראים ןהתחלת המעבר ל"זמן שמחתנו", אבל הרי מדובר על שנת "נפלאות בכל" ו"נפלאות בו" והרבי שליט"א אמר שהכוונה היתה שהנפלאות יהיו בכל יום. ואכן כך התחילה השנה, והפעם המעבר לימים של שמחה הקדים לבוא.

מי זוכר עוד שנה שלאחר הברכה הכללית בערב יום הכיפורים התחיל הרבי שליט"א את ניגון ההקפות? ומי זוכר עוד שנה שעד מוצאי יוהכ"פ כ"ק אדמו"ר שליט"א כבר התחיל את הניגון ארבעה פעמים (אחרי כוש"ב במוצאי ר"ה, אחרי היחידות לחברי הקרן דמחנה שיראל ביום א' ז' תשרי, אחרי הברכה בערב יוהכ"פ ואחרי הבדלה במוצאי יוהכ"פ?) מצד שני – איך תיאור העובדות יהיה כזה שלא "יפספס" את האוירה המיוחדת ואת ההתעלות המרוממת של היום הקדוש במחיצת נשיא הדור?

אלא שת"ל, בעוד אנו מתלבטים, בא לידינו בהפתעה מכתב אוטנתי של א' מהת' שמיועד לחבריו שמעבר לים והרי הוא לפניכם:

"בריקוד הכי גדול"...

"ב"ה. מוצאי יום הכיפורים תשנ"ב. "770"

מפני תשישות הכחות וכו' כותב אני בקיצור:

בערב יום הכיפורים בשעה 04:8 יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א לשחיטת העוף דכפרות בדלת הראשית ד-770.

בבוקר היו שמועות שברכת התמימים תהיה בזאל הגדול למטה כי החום גדול מאוד, יותר מ-90 מעלות, אבל ת"ל שהיה כרגיל בזאל למעלה.

בשעה 10 לערך נסע למקווה ואח"כ אמרו שכ"ק אדמו"ר שליט"א נוסע היום לאוהל. 12:20 לערך – שחרית. בשעה 1:10 לערך – חלוקת לעקאח שנמשכה כשעה. רוב אנ"ש והת' כבר הלכו בפעמים הקודמות וחלוקה זו היתה בעיקר לרבנים ואישי ציבור הבאים בכל שנה ושנה.

בשעה 2:50 נודע שכ"ק אדמו"ר שליט"א לא נוסע לאוהל ומנחה תהיה כרגיל ב-3:15. אני כבר הייתי אז קרוב ל'מזרח', כי בלאו הכי רציתי להיות בעת הברכה קרוב ככל האפשר.

מנחה היתה בזמן הנ"ל. הייתי ממש בהתחלה אבל ראיתי איך בית הכנסת מלא ממש מקצה לקצה. אחרי התפילה היתה הברכה הקדושה והיא למעשה שיחה מופלאה עם ריבוי ענינים (ואי"ה מחר אשלח לך את הרשימה) והיו מורא'דיקע ווערטער על הגאולה ובין הדברים איחל שימשיכו את הסעודה עד ליום העשירי יום הכיפורים כפי שהיה בעת חנוכת ביהמ"ק הראשון ובסעודה זו יאכלו שור הבר ולויתן וישתו יין המשומר ובכלל כנהוג בסעודה חסידית ובחסידישע פארבריינגען שכאשר מתחילם ביום ממשיכים בלילה וכן היו עוד ווערטער שלא משענום מעולם בערב יום הכיפורים וסיים: "בניגון הכי שמח ובריקוד הכי גדול" והתחיל תכף את ניגון ההקפות לאביו ז"ל... ואחרי זה עוד חילק דולר'ס.

התמימים מיהרו לעלות למעלה לתפוס מקומות לברכה, ואכלו סעודה המפסקת על המדרגות ובמעבר.. וכמובן, אחרי שיחה כזו, הגיע מאי-שם יין ואמרו "לחיים" וענו "לחיים ולברכה"... וד"ל.

לברכת התמימים נכנס בשעה 04:6ץ אמר "יברכך..." ואח"כ ברכה-שיחה שנמשכה כעשרים דקות. הנקודות: תו"ת, תורה תמימה, נגלה וחסידות תורה אחת, אחת בשנה יום הכיפורים,אחת במקום – קדש הקדשים, עם אחד – בנ"יץ כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מנהל פועל מאז התייסדות הישיבה ועד היום הזה ועד לנצח נצחים ועוד.

תיכף לאח"ז ירד ל"כל נדרי" ואחרי ערבית נשאר לאמירת תהילים שנמשכה זמן רב ויצא מביהכנ"ס אחרי 11ץ "כנראה שיש עוד מה לסדר"...

כשעלה למעלה פנה לזאל הקטן ושאל: איפוא הנרות (נשמה) והמזכיר הרבי בנימין קלין ענה: למטה (הנרות היו ליד הכיורים) וחזר ושאל: איפוא?! והרב קליין ענה: למטה, ליד המים. ושאל (אמר) בתמיה: ליד המים?! ואח"כ נכנס לחדרו.

שחרית, קריה"ת ומוסף כרגיל. ההפסקה לערך שעתיים, משלוש וחצי עד חמש וחצי לערך. בעת מפטיר יונה היה שקט מוחלט וכ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בקול רם שכמעט על בית הכנסת שמעו ויהי לפלא. מנחה הי' בזריזות לפי ערך וכן בנעילה לא האריכו יותר מדאי ובשעה 7:45 החל המארש.

בתחילה עודד בידו הק' ע"ג הסטנדר זמן די ארוך (שמעתי מישהו לידי אומר לחבירו – "כנראה שיש עוד מה לסדר...") אח"כ עלה ע"ג המדריגות ועשה בידיו הק' תנועות חזקות לעידוד השירה. בתחילה היו התנועות ביד אחת ואח"כ בשתי ידיים רצופות וכמובן שממש כל הביהכנ"ס רקד אז... אח"כ היתה התקיעה ושלא כבכל שנה לא ירד מהמדריגות אלא בעודו עומד הרים מעט את הטלית שבמשך כל השיר היתה מעל פניו הק' והביט לעבר התוקע. אחרי התקיעה אמר ביחד עם כולם בקול "לשנה הבאה בירושלים" (כנ"ל כעת פניו הק' כבר לא היו מכוסים בטלית) ואח"כ סימן בידו הק' שימשיכו את הניגון ומיד המשיכו את המארש וכשירד ועמד ליד הסטנדר המשיך לסמן שישירו. זה כאמרו חידוש של השנה והוא פלא.

אח"כ גמרו הקדיש, אין כאלוקינו, עלינו, תהלים. אח"ז הלביש הכובע והתפללו מעריב. עשו הבדלה ואחרי ברכה אחרונה אמר ג"פ "גוט יום וטוב" והתחיל ניגון ההקפות לאביו נ"ע ויצא מבית הכנסת בשמחה רבה.

לא קידשו את הלבנה כי היה מעונן וכולם יצאו שמחים וטובי לב וישר כח לר' נחום מרקוביץ שאירגן לציבור הענק בלעה"ר במה להשיב הנפש...

למחרת יום-הכיפורים – "בשם השם"

ימי ההכנה ל"זמן שמחתנו", מאז מוצאי יום הכיפורים – שלא לדבר על ימי החג עצמם – בתשרי של "נפלאות בכל" בבית חיינוף היו שרשרשת אחת של אירועים מפתיעים, מיוחדים במינם. גם מי שכבר שהה במועדים אלו בבית חיינו בשנים שעברו, עמד נדהם, משתומם ומתרגש למראה עיניו ולמשמע אוזניו, ואין ספק שכל אחד לפי דרכו התרומם בימים אלו לעולם אחר.

תפילת שחרית נערכה במועד הרגיל, ובטרם חלף זמן רב אחריה, נוגע על ההוראה המפתיעה. כ"ק אדמו"ר שליט"א עמד לצאת למקוה בטרם הנסיעה לאוהל ולפני צאתו מ"770" והודיע – להפתעת הכל – כי עם שובו תתקיים חלוקת שטרות לצדקה והפעם היא מיועדת אך ורק לילדים וילדות עד גיל בר ובת מצוה. כפי שנודע, הרבי שליט"א אף ביקש במפורש כי המבוגרים אפילו לא יבקשו דולר לעצמם והיה ביטוי שלא יעשו "קונצים" בענין זה.

המזכיר הרב גרונר שליט"א הכריז על כך בבית הכנסת, הבשורה הופצה מיד במוסדות החינוך ובבתים הפרטיים ברחבי השכונה, ובמבצע בזק התארגנו הסעות ל"770" מכל האיזור וגם מחוצה לו.

פעוטות מכורבלים בגשם השוטף...

הרבי יצא למקוה (בצאתו נתן מטבעות לצדקה לעומדים שם ובירך את השליח הרב שלמה קונין החוזר לרוסיה להמשך השליחות בנושא הספרים) והמוני ילדים הלו לזרום לכיוון "770"q ברחוב ירד אותה שעה גשם קל והיה זה מראה מיוחד לראות את הפעוטות המכורבלים בידי הוריהם נחפזים לבית המדרש הגדול, לדווא שגם התינוק שלהם ימנה על אלו שיזכו לקבל דולר מידו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א, במקום קדוש ולמחרת היום הקדוש...

בערך בשעה שתיים נעו התורים שהסתדרו בינתיים מכל העברים והחלוקה התחילה (במקום הקבוע לחלוקת הדולרים בימי ראשון). היא נמשכה כשעתיים שבמהלכו הספיקו אלפים רבים של ילדים וילדות לעבור בזריזות ולקבל את השליחות-מצוה המיוחדת, כשכ"ק אדמו"ר שליט"א מברך כל ילד בשנה טובה ("א גוט יאר"). זה היה השלב הראשון של החלוקה. בתוך כך, הגיעו עוד המוני ילדים מרחבי העיר וכולם נאספו בחות לקראת צאת הרבי לאוהל. כיון שכך, הובא הסטנדר החוצה וכאשר הדלת נפתחה והרבי שליט"א יצא כדי לנסוע לאוהל, התחדש החלוקה. הפעם – לכעשר דקות נפסות. הלוקה בחוץ היתה מראה שגרתי והיה נראה כאילו הרחוב כולו (ה"חוצה") הפך למוקד של מצוה וצדקה...

אחרי כן נכנס הרבי למכונית ונסע לאוהל ובשובו, אחרי מספר שעות, התפללו מנחה וערבית ושוב היתה חלוקת שטרות לצדקה. הפעם, כמו תמיד, לכל דכפין, אנשים נשים וטף, והחלוקה היתה של 2 שטרות – "כפליים לתושיה".

אחרי התפילה בחר הרבי אתרוגים שהובאו לפניו, כמידי שנה, ע"י הרה"ג ר' מרדכי אלטיין שליט"א שבידו "חזקה" זו מחותנו החסיד הנודע ר' ישראל דזייקובסון ז"ל.

גם למחרת, יום שישי י"ב תשרי, נסע הרבי שליט"א לאוהל. תפילת מנחה התקיימה בבית הכנסת הקטן, למעלה, לעת הדלקת הנרות.

יום ההילולא – ש"ק, י"ג תשרי

מיום ליום גודל מספר האורחים העצום כ"י ולקראת השבת היה הקהל גדול יותר מזה שבימים הנוראים. השבת חל יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וזה היה הנושא המרכזי בהתוועדות (ובעצם, הורגש עוד לפניה, כאשר השיר המלווה את כניסתו ויציאתו של הרבי שליט"א היה "לכתחילה אריבער").

בשיחה הראשונה היה ביאור נרחב בענייני היום ובמיוחד בכך שיום ההילולא חל בשבת.

בין השיחות שרו את הניגון "מלכתחילה אריבער" והרבי חזר ועודד את השירה פעם אחר פעם.

שיחת הק' הבאה, השניה, היתה רצופה הוראות למעשה. הרבי, בעצם, סיכם את ענייני עבודת היום, יום ההילולא, והצביע על ההכנות הדרושות לחג הסוכות "זמן שמחתנו" הבעל"ט. וסיים את שיחה זו כי תיכף ומיד נזכה כולנו לבוא לארץ ישראל ולקודש הקדשים מתוך ניגון שמח – "ודוקא ניגון של הקפות" ו... הרבי התחיל לשיר בעצמו את ניגון ההפקות לאביו ז"ל. כל הציבור הצטרף בהתלהבות ואחרי שירה במשך זמן הורה הרבי לר' יואל שי' כהן להתחיל את הניגון "לכתחילה אריבער". בעת הניגון עודד את השירה פעמים רבות ובתנועה הידועה סימן בתנועות ראשו הק' לשוב ולשיר אותה כמה וכמה פעמים.

לבסוף היו דברים על חלוקת המשקה ואז עלו מארגני אירועים שונים בימים אלו. ביניהם – הרב דוד ראסקין שלקח בקבוק עבור ה"ועידה העולמית של צעירי אגודת חב"ד".

[אגב, במזיגת המשקה היה הפעם שינוי מסויים: בעוד שתמיד מוזג הרבי שליט"א מעט "משקה" אל הגביע שלו ומשם למי שמקבל את הבקבוק, הפעם מזג תחילה לכוס זכוכוית וממנה לגביע שלו. שינוי נוסף: לכל הלוקחים מזג הרבי מהגביע שלו (ולא כרגיל מהבקבוק)].

הרבי מביא להתוועדות ספר חדש

אחרי החלוקה התחיל הרבי שליט"א בעצמו – בפעם השניה בהתוועדות זו – את ניגון ההקפות וכך הסתיימה ההתוועדות של "לכתחילה אריבער".

כאן המקום לציין כי בהתוועדות הביא הרבי שליט"א ספר חדש מתורת הרבי מהר"ש, בעל ההילולא, שהופיע בימים אלו (שער שלשים וארבעה בסידרת "לקוטי תורה תורת שמואל") – כרך שני מאמרי אדמו"ר מהר"ש בשנת תרל"ה.

במוצאי השבת, לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת הגדול, כנהוג בחודש תשרי יצא הרבי שליט"א לקידוש לבנה ברוב עם (במוצאי יוהכ"פ היה מעונן).

ערב סוכות – ליל חג הסוכות

אמרנו כי התוועדות השבת היתה במובן מסויים התוועדות הכנה לחג הסוכות אבל האירועים הגדולים בכיוון זה היו למחרת, יום ראשון, ערב החג, שהיה יום גדוש אירועים בזכות עצמו.

ואלו היו אירועי היום לפי הסדר:

תפילת שחרית היתה במועד הרגיל ואחריה נודע בדר היום: אחרי שהות מסויימת יחלק כ"ק אדמו"ר שליט"א ארבעת המינים לנציגי המדינות השונות ועם סיום החלוקה תהיה חלוקת שטרות לצדקה כמידי יום ראשון בשבוע.

בדרך כלל, מיד אחרי תפילת שחרית ממהרים הכל לכיוון ה"מזרח". לתפוס מקומות לקריאת שיחת הק' של הלילה (כידוע שמאז שנת ה'תשמ"א הרבי שליט"א משמיע שיחת ק' בכל לילה מלילות חג הסוכות). ובעוד רבים מתאמצים "לקנות שביתה" סמוך ככל האפשר לבימה עליה הרבי שליט"א מתפלל, החלה להתפשט ידיעה, בינתיים כשמועה בלבד, כי בשנה זו יחול שינוי במקום אמירת השיחה. טרם היה ברור היכן בדיוק יתפלל הרבי, איך בדיוק יסודר בית הכנסת לקראת השיחה וכו' וכתוצאה מאי הבהירות נוצרה המולה מסויימת, שכן הציבור גדול בלעה"ר והכל חפצים שלא לאבד אף מילה משיחת הק'.

כנזכר, נודע שחלוקת הדלרים תתקיים כמדי יום ראשון ובתוך כך הלו להשתרך התורים המיוחדים. בתוך בית הכנסת היה התור לאנשיםץ בחצר, מצד הסוכה, היה התור לנשים, והשביך שמהמדרגות עד הפתח הראשי היה מלא באלו שזוכים לקבל מכ"ק אדמו"ר שליט"א ד' מינים.

הרבי שליט"א בוחר לולבים

כשעה לאחר סיום תפילת שחרית יצא הרבי שליט"א מחדרו ל"גן עדן התחתון", שם היו מסודרים ארבעת המינים. על הסטנדרים המיוחדים לחלוקת הדולרים, העשויים כעין שולחן, מוחנים היו חבילות של לולבין ולידם האירה מנורה (זו שמשתמשים בה ב"קידוש לבנה" בחוץ). כ"ק אדמו"ר שליט"א ניגש אל הלולבים והחל לבדוק אותם אחד אחד מול המנורה. בעיקר הביט הרבי שליט"א על הקצה העליון (ה"שפיץ"). הרבי הניח חלק מהלולבים לימינו וחלק לשמאלו. כנראה שבצד ימין היו המובחרים יותר. כשסיים לבחור ספר כמה לולבים טובים נבחרו והורה למזכיר הרב גרונר להכניס ארבעה מהם אל תוך חדרו הק' – "פאר מיר".

בחירת הלולבים נמשכה כחצי שעה (עד 21 לערך) וכ"ק אדמו"ר שליט"א חזר לחדרו הק'. המזכיר הרב גרונר שליט"א סידר את הד' מינים ב"גן עדן התחתון" ואחרי כמה דקות יצא הרבי שליט"א מחדרו. תחילה הודיע הריל"ג בשם הרבי כי השנה יקבלו מספר כפול של הדסים (כפי שהרבי הזכיר בהתוועדות בשבת כי לפי מנהג חב"ד יש להוסיף על שלשת ההדסים לפחות עוד שלשה) ואז החלה החלוקה. (לא כאן המקום למנות את כל אלו שזכו לקבל ד' מינם מהרבי).

ברכה מיוחדת לנציגי כפר חב"ד

לאחר שכולם קיבלו, ניגשו אנשי כפר חב"ד ומסרו את האתרוגים, כנהוג. נציגי הכפר הניחו את האתרוגים ואז כ"ק אדמו"ר שליט"א התקרב לשולחן (כשפניו הק' לדרום) הניח עליו את שתי ידיו הק' ובעיניים עצומות השמיע את הברכה.

תוכן הברכה היה בענין המשכת ה"המשכות" שע"י ד' מינים על כל השנה כולה והרבי איחל שהדבר יבוא לידי ביטוי בכל יום ויום בכל ימות השנה. כ"ק אדמו"ר שליט"א הדגיש בברכתו הק' שהשנה היא "שנת נפלאות בכל מכל כל" ושבקרוב יקויים בפועל "קבץ" (בגימטריא "בכל מכל כל") של כל בני ישראל לארץ ישראל.

בסיום ברכת-הקודש איחל כ"ק אדמו"ר שליט"א שכל-אחד-ואחד יסע, למקומו ובזמנו, "געזונטערהייט", ויהיו בשורות טובות עד הנסיעה, אחרי הנסיעה והעיקר – "הלוך והוסיף ואור ושמחה".

זמן מה אחרי תום החלוקה נכנס אל כ"ק אדמו"ר שליט"א הרב דוד ראסקין שליט"א – שבשנים האחרונות זוכה לאגוד את לולבו של הרבי – הרבי נתן לו שני לולבים ושתי חבילות של הדסים והורה לו: "פעמיים ח"י. 63 הדסים על כל לולב. ומהנותרים – תיקח לעצמך לפי הצורך, ואת מה שישאר – להחזיר].

הרב ראסקין מיהר לסוכה הגדולה לאגוד את הלולבים ועמו כמה מהת' שסייעו בידו. כאשר החזיר את הלולבים הודה לו הרבי ב"יישר כח".

מקימים "גשר" מיוחד

בינתיים, לערך בשעה 1 בצהריים, נודע מטעם המזכירות כיצד תהיה השיחה בלילה: בתפילת ערבית יהיה הרבי שליט"א במקומו הקבוע ואחרי התפילה יגש למקומו בעת ההתוועדות ומשם ישמיע את שיחת הק'. הבשורה התקבלה בשמחה רבה, שכן, מובן כי בצורה זו יכולים לראות ולשמוע עוד רבים מאוד יותר מאשר בצורה שהיתה נהוגה כל השנים כשהשיחה היתה מעל הבימה עליה הרבי מתפלל. מיד הוקם מעין "גשר" מבימת התפילה עד לבימת ההתוועדות והספלים בבית הכנסת סודרו כמו להתוועדות.

למי ששכח, יום ראשון היום, ומעבודת הק' של חלוקת הדולרים שליחות מצוה לצדקה, לא נגרע. היא רק היתה קצרה יותר ונמשכה "רק" קרוב לשעה. את כל אחד מהעובדים בירך הרבי שליט"א – "מועדים לשמחה".

חלוקת הדולרים הסתיימה ב-2:30 לערך ואחרי כשעה התקיימה תפילת מנחה ברוב עם בבית הכנסת הגדול. כאשר הרבי שליט"א יצא מהתפילה הביט בשימת לב על שלט ענק שנתלה על הקיר המערבי (מעל הפירמידה) שהכריז על סיום הרמב"ם העולמי ביום א' כ"ח תשרי ב"מרכז יעבץ" בניו יורק. כשהביט על השלט ניכר היה שביעות רצון על ניו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכח מרחבי תבל לקראת חג הסוכות, זמן שמחתנו ה'תשנ"ב הבע"ל

ערב חה"ס ה'תשנ"ב.
יום טוב שמח וזמן שמחתנו וישמח ישראל בעושיו וישמח השם במעשיו ולהמשיכם בכל השנה תמימה (מעוברת) זו.
(מקום החתימה)

מחזה שכולו "מלכות'דיק"...

כאשר כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לתפילת ערבית, כבר היה בת הכנסת נראה בדיוק כמו רגע לפני ההתוועדת כאשר כל המקומות תפוסים ובית הכנסת מלא וגדוש עד אפס מקום, ורק מעטים נדחפו לעבר ה"מזרח" להיות קרוב יותר לבימת התפילה ואילו רוב הקהל התפלל במקום הנשמר לשחה.

התפילה נערכה בשילוב ניגוני שמחה ובסיומה צעד הרבי על ה"גשר" המיוחד היישר למקומו. באותה שעה שרר בבית הכנסת שקט מוחלט והכל ציפו לבואו של הרבי למקומו. בהגיע הביט על השולחן (שהיה מכוסה המפה צחורה כבעת ההתוועדות) וכשהוא פונה אל המזכיר הרב גרונר שאל היכן הסטענדר, הריל"ג הצביע על הכסא שהוצב מראש (כי "ועד המסדר" סבור היה שהרבי ישב), אך הרבי סירב לשבת אלא התקרב לשולחןף הניח את הסידור וכשהוא נשען קלות בשתי ידיו הק' על השולחן החלה שיחת הק'. ה"ציור" של הרבי שליט"א עומד מלוא קומתו על בימת ההתוועדויות ומשמיע דברותיו הק' הוא מחזה נדיר בבית חיינו וזה היה מראה מאוד "מלכות'דיק".

הרבי שליט"א הכריז בקול רם: "פותחים בברכה – א גוט יום טוב" והציבור ענה אחריו "גוט יום טוב" ולאחר מכן חזר עוד פעמיים "גוט יום טוב" והציבור ענה בקול גדול פעם אחר פעם... ואז פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א בשיחה עצמה.

בתחילה אמר כי דווקא היום מתאים לפתוח בברכה ("גוט יו"ט") 3 פעמים שהרי בתורה נאמר על חג הסוכות 3 פעמים לשון שמחה ומכאן עבר לביאור ענין "חג האסיף". הנושאים הבאים: עניינה ומעלתה של "אבן השתיה" שבקודש הקדשיםץ ה"אושפיזים" בכלל (המושג של אורח ביחס ל"בעל הבית האמיתי", הקב"ה) בעבודת ה' והמיוחד ביום זה – אברהם אבינו והבעש"ט.

עם סוף השיחה חזר הרבי והכריז "גוט יום טוב" שלשה פעמים ולאחר מכן התחיל בעצמו את ניגון ההקפות לאביו (אנחנו מפסיקים לספור כמה פעמים זה כבר היה ויהיה בשנת הנפלאות בכל...).

הרבי נכנס עם סידור לסוכת האורחים

כל הקהל העצום שבמשך השיחה נתעלה אל אוירת החג, קדושתו ושמחתו, הצטרף לשירה בהתלהבות, וכשהוא מורה בידו הק' להגביר את השירה יצא הרבי את בית המדרש. כעת החל הגוש הגדול של הקהל לנוע. פה ושם נצרו חבורות ל"חזרה" על שיחת הק'. אחרים מיהרו להתחיל את השמחה ולצאת בריקוד ואילו המוני האורחים החלו למהר לעבר הסוכה הגדולה שבחצר, לקראת המעמד המיוח מידי שנה בלילה זה: הברכה לאורחים. ואכן, כמה דקות אחרי השיחה הק' בבית הכנסת (שמונה וחצי לערך) כבר נראה הרבי שליט"א יוצא לערב הסוכה. הרבי יצא מהפתח הראשי של "770" כשבידו הסידור (עוד חידוש של השנה...) בתוך הסוכה עלה על מדריגות מיוחדות שהוכנס לשם כך ולידו עמדו חברי הודע של הכנסת אורחים – הרב כתריאל קסטל, הרב צבי הירש קרינסקי והרב שלום הורביץ (שמונו מאחר שמהרב משה ירוסלבסקי שליט"א נבצר להגיע בשנה זו).

הפתיחה היתה כבבית הכנסת – "פותחין בברכה, א גוט יום טוב". הרבי הוסיף דברים בעניין "חג האסיף", הזכיר את מעלת האושפיזין של הלילה, את מעלת השנה "נפלאות" בכל מכל כל", והקשר בין השניים: האושפיזין נותנים כוח ש"נפלאות" לא יהיו עוד פלא אלא "בעל-שם'סקע" הנהגה קבועה, עם בוא הגאולה השלימה. (את סיום השיחה, אעמר הרבי בעיניים עצומות).

כאשר הרבי ירד מהמדריגות לכיוון היציאה, פנה לעבר המזכיר הרב בנימין קליין שליט"א ושאל היכן האברכים הנ"ל חברי הוועד (באמרו: "וואו סיינען די דריי יונגעלייט"?). בדוחק הגדול ששרר שם באותם דקות לא היה קל להם לפלס דרך והרבי עמד רגע ארוך והמתין להם, כשהגיעו ליד הרבי, חייך לעברם והורה להם ללכת לפניו בתור מכניסי האורחים...

בסוכה החלו להתארגן לסעודת יום טוב, בבית הכנסת המשיכו החזרות והריקודים ולאט לאט התפזר הקהל לסעודת החג ואחריה נאסף שוב ("חג האסיף") בפינת הרחובות קינגסטון ומונטגומרי לשמחת בית השואבה. הריקודים נמשכו ברציפות כל הלילה, רק הקהל מתחלף כי מפעם לפעם פונים לסוכה הגדולה לאמירת "לחיים" או לסוכות אחרת ברחבי השכונה "לחטוף" בין ריקוד לריקוד התוועדות עם זקני החסידים, עם השלוחים ועם המשפיעים, מתושבי המקום או מבין האורחים. כך או כך – "לא טעמנו טעם שינה בעינינו"...

בוקר יום ראשון של חג

בשעות שהלילה הולך ונמוג והשחר הולך ומפציע, מתחילים לנוע לכיוון "770"q לאט לאט משתרך תור ארוך. הפעם – לקבל מספרים לתור של הברכה על ארבעת המינים של הרבי. צופים שבשעה 8 בבוקר לערך יברך הרבי בעצמו ואחר כך ימסור את הלולב ואת האתרוג לציבור, וכדי שהציבור לא יצטרך לעמוד בתור שעות ארוכות מכינים מספרים ובעל המספר יכול לשוב מאוחר יותר, כאשר יגיע תורו, יציג את המספר ויכנס בשורה. חיש מהר חולקו אלפיים מספרים (בהערכה שזה מספר האנשים שיספיק לברך עד שהלולב יוחזר אל הרבי ל"הלל") והכל מצפים ללולב של הרבי.

בשמונה בבוקר יצא הרבי מהפתח הראשי של "770" כשבידו הלולב והאתרוג ונכנס לסוכתו (זו שבחצר) לברכת הלולב. ליד הסוכה נעמד הרב מאיר הארליג המחזיק בזכות זו, לקבל את ארבעת המינים מהרבי שליט"א ולהחזיק אותן עבור הציבור.

עד כאן, דברים שבעיקרם חוזרים על עצמם ביום הראשון של חג הזוכות מדי שנה בשנה. וכעת באה ההפתעה הגדולה, אחרי כעשר דקות נפתחה דלת הסוכה וכאן היה החידוש הראשון. בדרך כלל מונחים הלולב והאתרוג על השולחן והרב הארליג לוקח אותם, ואילו הפעם עמד הרבי כשהוא אוחז אותם בידיו הק'. הרב הארליג כבר התכונן לקחת את ארבעת המינים מידי הרבי והנה הרבי שואל: "היכן המקום של הציבור?". מיד הבינו שמשהו עומד להתרחש והמזכיר הרב גרונר נחפז לסוכה של הרבי וכאן הודיע הרבי את החידוש הגדול המפתיע והמיוחד במינו: "וואו בענטש דער עולם? איך וויל זען דער עולם בענטש דעם ערשטן טאג" [=היכן מברך הציבור? ברצוני לראות כיצד הציבור מברך ביום הראשון]... הרב גרונר פנה להראות את המקום בו הציבור מברך והרבי שליט"א צועד לשם כשבידו הלולב והאתרוג. חיש מהר פונתה הדרך לאורך הסוכה הגדולה עד הסוכה הקטנה המיוחדת לברכהץ הרבי נכנס לתוכה, הביט על השולחן ושאל האם לידו מברכים ומשנענה בחיוב הניח שם את ארבעת המינים. ואז החל התור לזרום... תחילה לקחו את ארבעת המינים מהשולחן או מסרו איש לרעהו אך כעבור כמה דקות תפס הרב הארליג את מקומו ואחז את הלולב והאתרוג כמידי שנה...

"יחידות" פרטית...

ננסה להלשים את תיאור המראה הגדול הזה:

מאז הורחב בנין הספריה והבנינים "770" ו"877" התחברו באמצעות גשר, גדל שטח החצר והסוכה נהייתה גדולה יותר. בקצה שלה הקרוב למקום התשליך (ליד חצר ה"כולל") הוקמה מעין סוכה (קטנה) בתוך סוכה (גדולה) שיש לה שני פתחים (לא מקבילים) והדבר מסייע לתור הגדול לזרום כדבעי. באים מחצר הכולל (כשהכניסה היא מרחוב יוניון), נכנסים אל הסוכה הקטנה מהפתח שבצד זה, מברכים, ומסתובבים לפתח השני (שכלפי בנין "770") ויוצאים. כך, מדי שנה. והפעם – הרבי עמד בפינת הסוכה הקטנה כשפניו לעבר בנין הספריה, כך שהנכנס לסוכה ונוטל את הלולב עמד למעשה מול הרבי(!!)...

על כל אחד ואחד הביט הרבי שליט"א בהתענינות ובשימת לב וענה על הברכות "על נטילת לולב" ו"שהחיינו" – "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמן". וכל זה, חשוב לחזור ולהזכיר, בסוכה הקטנה שמידותיה כנראה דל"ת על דל"ת... ממש כעין "יחידות" פרטית...

אלו שעברו ראשונים בתור, התקשו לעכל את המראה. אחדים מהם סיפרו אחר כך שהיו כל כך מרוגשים ונבהלים שפשוט לא הצליחו לומר את הברכות כראוי. מישהו אפילו שכח לברך "שהחיינו" והרבי הזכיר לו, מישהו אחר לקח את האתרוג הפוך והרבי העיר לו כל עך... ואולם, בהמשך התורה כבר נודע על כך שהרבי עומד בסוכה ומביט על כל אחד וכל אחד השתדל להכין את עצמו מעט. כולם היו אחרי טבילת טהרה וברכות שהחר וכעת ניסו "לחטוף" כמה מזמורי תהלים, עיון במאמר חסידות וכד', דברים שבעלי המספרים המאוחרים והספיקו לעשות במשך זמן רב.

מובן שהחידוש וההפתעה המדהימים נודעו מיד בכל רחבי השכונה וגם מי שהיה בדעתו לברך מאוחר יותר מיהר ל"770" ונסחף באוירה המיוחדת ששלטה בשעות אלו בבית חיינו. אלו שכבר בירכו התגודדו בסוכה. טעמו מיני מזונות וקפה ש"ועד סעודת שלמה" הכין והגיש ללא הרף ושחו איש לרעהו בתיאור החויה הקדושה והמרוממת שעברה עליהם זה עתה. פלוני התרגש ממה שנראה בעיניו הקדושה והמרוממת שעברה עליהם זה עתה. פלוני התרגש ממה שנראה בעיניו הקדושה והמרוממת שעברה עליהם זה עתה. פלוני התרגש ממה שנראה עיניו הקירוב הגדול שהרבי גילה לכל אחד קטן וגדול בבחינת "בוא ונגלגל אני ואתה" אלמוני נרעש ונפחד וכולו מלא אימה ופחד מהרגע של העמידה מול המבט החודר ואחרים משתוממים מבלי מילים... כך, כל אחד לפי עניינו... אלו שטרם בירכו ממתינים לשעתו של התורה שלהם (ומאוחר יותר כבר חדלו לספור, כי מספר המברכים עלה בהרבה על אלפיים הכרטיסים, כמובן) ומתוכננים מעין ההכנות ליחידותף אחרים רצים במעלה ומורד שדרת קינגסטון כממהרים לתפוס מקום בתור או להודיע לחבריהם על המתרחש...

ובל נשכח: כמידי שנה בשנה אורכן טרם החג (מטעם צא"ח ו"תפארת זקנים לוי יצחק") "מבצע ד' מינים" ברחבי העיר. ובמיוחד הלכו לבתי מרפא ומושבי זקנים, לפי כתובות ומפה שנתלו על כתלי ביהמ"ד בערב החג.

[ובנתיים, המובגרים שזכו להיות בבית חיינו בשנים עברו מספרים על השנים שעד שת תשכ"ד כאשר הרבי בעצמו היה נוכח כשבירכו על הלולב שלו, הלולב היה על השולחן, הרבי היה יושב כשלפניו ספר דא"ח (בדרך כלל – מכתבי אדמו"ר מהר"ש נ"ע) ומביט בספר ובמברכים חליפות... ]

"ברצוני לעמוד עד שכולם יברכו"...

התור הארוך נע והזמן חולף. אחרי כשעה שאל המזכיר ריל"ג את הרבי מתי תיערך תפילת שחרית והרבי אמר במפורש כי ברצונו לעמוד עד שכולם יברכו... מכך הבינו שהתפילה בודאי לא תההי בשעה עשר... כך חולפות השעות. לאט לאט זוכה כל הציבור לזכות הנפלאה של ברכות על הלולב של הרבי ואל מול פני הקודש ומחוגי השעון נעים. כאשר האחרון בירך היתה השעה שתיים וחצי אחה"צ וזה אומר שהרבי שליט"א עמד בסוכה להביט בכאו"א מהמברכים כמעט שש וחצי שעות(!!). רק אחרי שהאחרון סיים לקח הרבי את הלולב והאתרוג, יצא מהסוכה הקטנה וצעד לאורך הסוכה הגדולה בחזרה לחדרו (בכניסה שאל את הרב מ.ק. לשלום אביו שי'). תיארנו, כמובן, רק את מה שהתרחש מסביב למעמד המיוחד, ואת הרגע של הברכה מול הרבי – הרי מי שראה והרגיש ראה... נוסיף רק אי אלו פרטים על שעות מיוחדות אלו:

  • מישהו שכח לומר "שהחיינו" והרבי הזכיר לו.
  • מישהו הרים את האתרוג הפוך הרבי סימן לו להפוך.
  • אחר לקח תחילה א האתרוג והרבי העיר לו כי קודם יש לקחת את הלולב.
  • אחד האורחים, "מתקרב" שעדין קשה לו לקרוא אמר את הברכות לאט והרבי סייע לו כשאומר אתו מילה במילה מהסידור.
  • כמה "מתקרבים" שאמירת הברכה היתה בשבילם מאמץ גדול, חייך הרבי כאשר סיימו ובירכם "גוט יום טוב". כן אמר "גוט יום טוב" לכמה מזקני החסידים והיו חיוכים מיוחדים לעבר ר' זלמן יפה ממנשסתר, ר' גרשון יעקובסאן עורך ה"אלגעמיינער", הד"ר פלדמן ועוד.
  • ר' שמשון סטאק הציע שהרבי ישב אך הרבי ענה בשלילה ובירכו "גוט יום טוב".

אגב, במשך הזמן שהתורה עבר מול הרבי היו דקות שבהם ירד גשם, אך מובן שאף אחד לא התייחס לעובדה זו יתר על המידה...

ואחרי כל אלה, כאשר הרבי נכנס לבית הכנסת היתה השעה 3 אחה"צ ונודע שהתפילות שחרית, מוסף ומנחה יתקיימו בזו אחר זו ללא הפסק...

יו"ט ראשון ושני של סוכות

כאמור, כמה דקות לאחר השעה 3 אחה"צ, נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א לבית הכנסת כשבידו הלולב והאתרוג (שלא כרגיל שהם נשארים עבור הציבור עד "הלל" שהרי הפעם כולם כבר בירכו), עלה למקומו והניחם על גבי הסטנדר והמזכיר הריל"ג הניח את הסדור והתהלים.

בתפילה היו ניגונים והרבי עודד (ב"שים שלום" שבחזרת הש"ץ של שחרית, סימן בידו הק' עוד בטרם החל החזן לשיר).

עם סיום חזרת הש"ץw לקראת "הלל", לקח הרבי את הלולב והחל לסדר את שלשת הכריכות האוגדות את ההדסיפ וההערבות. הרבי הפך וסידר אותן מצד לצד, ועבוה"ק של ההכנה הזו נמשכה יותר מעשר דקות. ויהי לפלא (בתוך שאר עניני התשרי המופלא...)

אחר כך הוציא הרבי את האתרוג מהקופסא, הניחו ליד הסידור והחלו באמירת ההלל. ב"הללו את ה' כל גויים" הרבה כ"ק אדמו"ר שליט"א לרמוז שיגבירו את השירה. לנענועים ב"הודו" לקח את האתרוג ומיד אחריהם הניחו ליד הסידור וחזר והגביהו לנענועים ד"אנא ה'".

ועוד שינוי של השנה: בשני ימי החג ובימי חול המועד היתה קריאת התורה על הבימה הנמוכה שעמדה סמוך לארון הקודש (כמו בשני וחמישי בכל ימות השנה) ובימה זו הקיף כ"ק אדמו"ר שליט"א ל"הושענות" כשאחריו צועדין רק כעשרים איש מזקני החסידים והציבור הגדול בלעה"ר הקיף בבימה הגבוהה באמצע ביהכנ"ס כרגיל וגם לשם הובא ספר תורה. כאשר הרבי סיים את ההקפה חזר ועלה לבימתו ובמשך דקות ארוכות עמד והביט בעיניו הק' במבט מיוחד בציבור שהקיף את הבימה. רק אחרי שכל הציבור גמר הסתובב הרבי שליט"א בחזרה כשפניו לכותל ואז רמז להתחיל לשיר "הושיעה את עמך".

כאמור, קריאת התורה היתה על הבימה שליד ארון הקודש. כ"ק אדמו"ר שליט"א עלה למפטיר, כנהוג, והפעם היתה אמירת ההפטרה בקול רם יחסית.

האם יש עוד מי שלא בירך?...

בסוף תפילת מוסף ירד הרבי שליט"א מבימו ובידו הסידור והתהלים ועמד ליד הסטנדר השני (כבר"ה ויוהכ"פ). על בימת הרבי עלו הכהנים ואחרי הברכה עברו מול הרבי שאמר לכל-אחד-ואחד "יישר כח כהן". אחרי מוסף התפללו מנחה כשהרבי וכמוהו כל הציבור לבושים בטליתות וגם היא נערכה כשכ"ק אדמו"ר שליט"א מרמז בחוזק להגביר את השמחה והניגונים וכו'.

כאשר הרבי שליט"א יצא מבית הכנסת אחרי שחרית-מוסף-מנחה היתה השעה כמעט שש בערב. וכמה מפליא: לפני שנכנס לחדרו שאל את הרב מאיר הארליג אם יש עוד מישהו שלא בירך על האתרוג...

רק עכשיו, אחרי יום שלם בעולם אחר, פנה הקהל הגדול בלעה"ר לסעודת יום טוב. אלא שלא ניתןהיה להאריך בה הרבה. עד מעט תגיע עת תפילת ערבית ויש להזדרז לתפוס מקום לשיחת הק' הבאה...

הגענו, איפוא, לליל ב' דחג הסוכות. תפילת ערבית היתה מאוחר יותר מאתמול. כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס לביהכנ"ס בשעה שמונה. מקום התפילה ושיחת הק' היה כבליל אמש. רק שהיום כבר הוכן סטענדר והרבי נסמך עליו כרגיל בעת אמירת השיחות.

לפרסם הנפלאות לאומות העולם

הלילה ארכה השיחה יותר מאתמול ובין הדברים ניתנה ההוראה: לפרסם את ניסי ונפלאות "אראנו נפלאות" ו"נפלאות בכל" גם בין אומות העולם. ובסיום השיחה, טרם צאתו מבית הכנסת... החל הרבי שליט"א את ניגון ההקפות של אביו ז"ל...

אחרי אירועי ערב חג הסוכות, האירועים המופלאים של היום ושתי שיחות הק', מובן שהתעוררות ועמה השמחה הולכת וגדלה וההתוועדויות בסוכות והשמחה והריקודים ברוב עם בלילה הזה, היו ביתר שאת...

כל לילה ושמחתו, אך כל יום ועבודתו. בבוקר יש להשכים לברכת הלולב. שוב חילוק מספרים בשעה מקודמת ובשמונה בערך יצא הרבי שליט"א מהפתח הראשי לסוכתו ואחרי כמה דקות נתן את ארבעת המינים להרב מאיר הארליג. יצויין שהרבי אמר לו "מתנה על מנת להחזיר".

הרבי מבקש את הלולב השני

התור התקדם כרגיל עד שהמנין של הרבי שליט"א התקרב ל"הלל". בסיום חזרת הש"ץ של שחרית הובאו ארבעת המינים אל הרבי שהגביהם והחל להביט בהם ולהיטיב את הכריכות וכו', כעבור רגע פנה אל הריל"ג והורה לו להביא את הלולב השני (היה זה אולי מפני שאחת הכריכות נקרעה במקצת). הוא מיהר כמובן לעשות כמצות הרבי, הביא את הלולב השני ואז התחילו באמירת הלל.

מקום קריאת התורה וההושענות היה כאתמול. בסיום שרו "הושיעה את עמך" והפעם חזרו על הניגון 3 פעמים. אחרי כן הניח הרבי את ד' המינים מידו כך ששני הלולבים היו מונחים זה לצד זה ורימז לריל"ג לקחת אותם והוא הוציאם מבית הכנסת והחזירם לחדרו של הרבי.

לעת ערב, שוב התמלא "770" בקהל גדול. תפילת מנחה היתה בניגונים וב"אתה בחרתנו" ו"שים שלום" הרבי שליט"א עודד להגביר את השירה. בניגון "שים שלום" נמשך הדבר משך זמן, כאשר לפי רמיזתו של הרבי שליט"א חזרו על הניגון מספר פעמים לקול שירת "ושמחת" יצא כ"ק אדמו"ר שליט"א מבת הכנסת ומיד החלו ההכנות לשיחה שאחרי ערבית. גם היום היא עתידה להיות ממקום ההתוועדות כמו בשני הלילות הקודמים, אך למרות שבפרהסיא אין רמקול, הרי עורכים הבדלה מתוך סוכה שצמודה לחלון בית הכנסת ויש מקרופון זעיר שבאמצעותו הדברים משודרים החוצה וגם לכל קצוי תבל. בנוסף לכך, בחצר ניתן לראות את מה שקורה בתוך ביהכנ"ס על גבי מסך ב"מעגל סגור". בגלל כל אלו, הלחץ בשורות הקדמיות קטן יותר. מי שרוצה לתפוס שם עמדה טובה יותר, יכול להצליח בכך לאידך מי שרוצה לשמוע היטב ומוכן לוותר על השהיה בתוך ביהכנ"ס – הברירה בידו.

והשיחה עצמה – בעוד שבלילות הקודמים החל הרבי לשיר בסיום השיחה, הפעם השיר היה בהתחלה. בעודו עומד על בימת התפילה החל הרבי "ושמחת" ובשעה שהרבי עשה את דרכו משם ועד בימת ההתוועדות שר כל הציבור בהתלהבות. הרבי שליט"א צעד כשהסידור בידו ועם הגיעו למקומו הניחו על הסטענדר והמשיך לעודד את השירה לרגע ממשוך ורק אחר כך החלה השיחה שנמשכה כחצי שעה.

בפתח הדברים אמר הרבי כי התוספת בשמחת בית השואבה בלילה זה, צריכה להיות גדולה במיוחד שהרי היא באה לאחר שמחה של "כפליים לתושיה", והמשיך לעורר על שמחה מוגברת "למעלה ממדידה והגבלה". כן היו בשיחה זו ברכות לפי אותיות האל"ף בי"ת וברכות מיוחדות לגאולה.

התמימים מרוסיה והגשם הסוחף

מאוחר יותר יתברר שהלילה אכן צריך היה כוחות מיוחדים לערוך את השמחה כהלכתה. זאת אף משום שבמשך הערב ירד גשם שכמעט ולא פסק. אמנם החל מהלילה ישנה, כמובן, תזמורת שמסייעת לשמחה אבל לרקוד תחת מטר שחודר לתוך העצמות, אין זו משימה קלה כל כך, כפי שיעידו אותם רבים וטובים שלא ויתרו על השמחה והמשיכו אולה עד הבוקר... זה היה מראה מאוד מעניין כיצד שמחת החג אכן פורצת גבולות ומשנה הנהגות. במיוחד בלטה לעין הקבוצה של כחמש-עשרה התמימים מרוסיה שרקדו ממש ללא הרף. כנראה שאנשי המדינה הזו אכן מסוגלים במיוחד להתאים את עצמם למסירות נפש...

זו היתה תמונת המצב של הלילה. ומהיום נעבור אל אירועי היום, יום ראשון של חול המועד.

יום ראשון של חול-המועד

ככל שגבר הגשם הסוחף – כן גברו הריקודים

התור לברך על הלולב של הרבי, ביום ראשון של חול המועד, התנהל הפעם מתוך בית הכנסת (כי פשוט לא היה נעים לעמוד בחוץ במזג האויר הגשום). היום כבר אין מספרים אך התור נע בזריזות. אחריו נהנים מטעימה ש"ועד סעודת שלמה" של הרב יהודה בלסופסקי טורח להגיש וממהרים לתפילה. כמו בשני ימי החג, קריאת התורה וההושענות היו בבמה הסמוכה לארון הקודש. מאוחר יותר, בצהרים, התננהל בבית הכנסת הגדול "הועידה העולמית השלושים ושש של צעירי אגודת חב"ד".

"ענינים מופלאים בכל רגע"

תפילת ערבית נערכה בשעה שבע וחצי לערך ואחריה היתה שיחת הק'. הפעם, חול המועד, היא כבר היתה במקום הרגיל, על בימת התפילה, ונאמרה בנוכחות קהל גדול במיוחד. שכןף רבים שלא היו כאן בימי החג הגיעו היום. והכוונה ליהודים מכל העדות והחוגים, לבושי כל סוגי הלבושים החסידיים ושעדיין אינם כלו, שבא מכל רחבי העיר לשמוע את שיחת הק'.

ואלו היו "נקודות" השיחה: מעלת יום ח"י בחודש, המיוחד שביום ד' דחג הסוכות לאחר שרוב ימי החג עברו, האושפיזין – משה רבינו ואדמו"ר האמצעי, ועוד.

אחרי השיחה היתה חלוקת שטרות לצדקה והיא נמשכה זמן רב יחסידת מפני הקהל הגדול בלעה"ר, אנשים נשים וטף שלא נרתעו מלעמוד בתור בגשם השוטף...

והחידוש הגדול עוד יותר – שלא נרתעו מלהמשיך את שמחת בית השואבה בחוץ. להיפך, ככל שגבר הגשם, הרי גם אם הקהל היה קטן יותר, הריקודים הלכו וגברו. באת השעות הקרובות לאור היום התבטא אחד הרוקדים (כשכולו נוטף מים ומשקל המגבת שלו כפול ומכופל) – "נתקיים בנו הפתגם 'קלענער דער עולם גרעסער די שמחה' ומי שזכה לראות ולהשתתף – זכה..." וכמו הריקודים, כך לא בוטלו ח"ו ההתוועדויות בסוכה שגם אלו שהירבו בסכך, הרי כעבור שעות רבות של גשם מובן שהוא עצמו נטף על ראשי המסובים...

יום חמישי ח"י תשרי

שוב משכימים לברכת הלולב. הבוקר עודנו סגרירי והתור הוא מתוך בת הכנסת. תפילת שחרית היתה במועדה וזמן קצר אחרי התפילה התבקש הציבור לפנות את בית הכנסת לקראת הכינוס המיוחד לילדי "צבאות ה'". מאז התהריים (כשבנתיים כבר התפזרו העבים והשמים התבהרו) החלו הילדים לזרום לבית הכנסת וכאשר הרבי שליט"א נכנס לתפילת מנחה, בשעה שלוש ורבע, כבר היה בית הכנסת מלא מפה לפה בילדים.

התפילה היתה בניגונים שהרבי עודד ואחריה אמרו את הפסוקים. הילדים ייצגו מדינות שונות בעולם ונתנו סיטוי לעובדה שלא רק המבוגרים מבין האורחים הם מכל קצוי תבל. שרו "ווי ואנט משיח נאו" והרבי נשא שיחת ק'. בין קטעי השיחה היה תרגום לאנגלית של רב העכט ובחלק האחרון היה זה בתמצית בלבד. שכן, הרבי שליט"א ירד מבימתו לאחר סום השיחה ואת הניגונים שרו כשהרבי עמד ליד השולחן לחלוקת הדולרים.

הניגונים היו "שישו ושמחו בשמחת הגאולה" ו"ניעט ניעט ניעקאווא" אותם שרו בליווי תזמורת כשהרבי מעודד את השירה והשמחה ואחר כך חילק (ע"י המדריכים והמדריכות) מטבעות לצדקה וכך תם הכינוס.

הכרזתו של הגבאי...

לקראת תפילת ערבית שום זרם ל"770" קהל עצום. הפעם היתה לכך עוד סיבה מלבד שיחת הק'. מבעוד מועד נודע כי הלילה יחק הרבי "לעקאח" לאלו שלא קיבלו לפני יום הכיפורים. וכך, כאשר הרבי שליט"א נכנס לתפילת ערבית היה בית הכנסת מלא בקהל גדול כבכל חול המועד. והוסף עליהם את הבאים מרחבי העיר לשיחה ואת אלו שבאו במיוחד לקבל "לעקאח". מלבד הנאספים בפנים היו כאלו שהעדיפו לתפוס מקום בתורים לחלוקת הלעקאח שהחלו להשתרך בחוץ והם האזינו לשיחה באמצעות מערכת ההגברה.

אחרי תפילת ערבית הכריז הגבאי הרב זאב כ"ץ שליט"א "א גוטן מועד" ובפתח השיחה אמר הרבי כי יש לפתוח בברכה כפי שכבר הכריזו וההכרזה היא ע"י מי שיודע את דברי המשנה על האושפיזא של היום – אהרן הכהן. בהמשך השיחה היו דברי התעוררות נמרצים להביא את שמחת בית השואבה לעוד ועוד יהודים, ועוד. קראון-היטס בתפארתה...

התור לברכת הלולב של יום שישי בבוקר, היום החמישי של החג, היה בחוץ כמו בימים הראשונים. תפילת שחרית ומנחה נערכו בזמנים הרגילים. וחדי העין המשיכו לעקוב אחר כל פרט וידעו להשוות – ביום זה אחז הרבי את האתרוג בחלקים אלו של הלל וביום אחר בחלקים נוספים. ביום זה עמד וצפה בציבור שעושה את ההושענות כך וכך דקות וביום פלוני יותר או פחות. כך או כך, מי שהיה כאן בתפילות החג יודע שהניגונים בעידודו של הרבי, האוירה הכללית ועצם התחושה של התפילה במחיצת צדיק הדור שליט"א מעניקות לתפילות משמעות מיוחדת.

שבת חול-המועד – הושענא רבה

באה שבת. בית הכנסת חזר קיבל את המראה של הימים הראשונים ובמקום בו יושב הרבי בהתוועדות הועמד הכן הסטנדר. גם היום התחילו בשיר לפני השיחה וכאשר הרבי שליט"א הגיע למקומו, עם סיום קבלת שבת ותפילת ערבית, פתח את שית הק' כשהוא מזכיר את ברכת החג "ושמחת בחגך". הרבי שליט"א האריך בענין "הליכות עולם", שהעולם צריך להתנהג לפי ההלכה ועמד על נושא התשובות ההלכתיות לבעיות החדשות המתעוררות בעולם בתפילת שחרית, הלל ומוסף שילבו העוברים לפני התיבה ניגונים שמחים ושמחת הלילה הורגשה בתפילות היום (השינוי מבשאר ימי החג: בימת הקריאה עמדה באמצע בית הכנסת כרגיל ולא ליד ארון הקודש, שהרי בשבת אין אומרים "הושענות" ואין מקיפים את הבימה).

להקים מחלקות חדשות של תו"ת

שעת תפילת המנחה החזירה את הציבור ל"770" ומיד אחריה נתספו המקומות לשיחת הק' של הלילה, ליל הושענא רבה. כמו במוצאי החג – בבית הכנסת הגדול אין רמקול בפרהסיא אבל עורכים הבדלה בסוכה שצמודה לחלון והדברים של הרבי שליט"א מועברים ומשודרים וגם יש מסך מיוחד שמעביר את המראות.

השיחה עצמה היתה רצופה ביטויים מופלאים של התעוררות לנצל את הלילה לשמחה גדולה. הרבי אמר בין השאר כי יש להוסיף בשמחה מיום ליום עד ששמחת שבת בראשית תהיה גדולה יותר מזו של שמע"צ ושמח"ת, ומכיון ש"הנה זה בא" למה להמתין ואפשר להתחיל את השמחה הגדולה הזאת מיד... בהמשך דובר על האושפיזין של היום ובתוך הדברים על מעלתו של אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מייסד תומכי תמימים היתה הוראה לייסד מחלקות חדשות של הישיבה ברחבי תבל.

הדברים ארכו יותר מחצי שעה וכאמור היו הרבה ביטויים מופלאים, ואם הציבור כבר עלה ונתעלה במשך החג מיום ליום, כעת היה שלב חשוב מאד בכיוון זה, דבר שנכיר בריקודים שפרצו מיד בבתי הכנסת ובאלו שנמשכו ברחובה של עיר. רק סמוך לשעה 1 לפנות בוקר נפסקו הריקודים, הכל מיהרו לאמירת התהילים, כנהוג. זו היא, כידוע, אחת השעות בה "770" מלא במיוחד. שכן, גם מי שבמשך החג שוהה במקם אחר – ואלו שיוצאים לשמחת תורה ל"מבצעים" – נוכחים כעת. ואכן, כל החצר וכל המעברים היו מלאים עד אפס מקום.

הרבי שליט"א עצמו נכנס לבית הכנסת במועד הקבוע ומיד התחילו באמירת התהלים. שינוי של שהנה: הרבי אמר מתוך "תיקון" לליל הושע"ר שמכיל תהלים ולא מתוך ספר תהלים כרגיל. יצויין גם שהרבי שליט"א עמד על רגליו כל משך זמן אמירת התהלים.

לקראת שני הימים הגדולים...

יום הושענא רבה. הבוקר ניתן היה להבחין באורחים חדשים שהדיעו במיוחד לשמחת תורה. אפילו מארץ ישראל המראיו במוצאי שבת וה"פנים חדשות" מוסיפים שמחה ובתכונה לקראת הימים הגדלים של שמיני עצרת ושמחת תורה. עבודת הק' של היום כללה את האירועים הבאים: תפילת שחרית היתה בזמן הקבוע ובשילוב ניגונים שמחים. ה"הושענות" וההקפות סביב הבימה היו, כנזכר, בבימה שליד ארון הקודש כך שהן ארכו פחות זמן ונערכו בזריזות יחסית.

אחרי התפילה הוכרז על חלוקת הלעקאח לאלו שעדיין לא קבלו וכאשר הכריזו הוסיף הרבי שיודיעו גם את המקום בו תערך החלוקה. עובדה שבשנה זו היה בה שינוי: החלוקה היתה לא בפתח הסוכה אלא ליד היכל קודשו של הרבי (גם חלוקת הלעקאח ביום חמישי בלילה היתה כך).

התפילה הסתיימה בשעה 21 לערך וכשעה אחר כך החלה החלוקה (פרוסת הלעקאח נתונה בשקית ובה גם דולר לצדקה). היא נמשכה שעה ארוכה ואחר כך היתה חלוקת שטרות לצדקה, כמו בערב ראש השנה ובערב חג הסוכות שחלו ביום ראשון. שתי החלוקות הללו נמשכו כשלוש שעות ותפילת מנחה התקיימה מאוחר יותא (קרוב לשעה ארבע אחה"צ) בביהכנ"ס הקטן למעלה כי ביהכנ"ס הגדול כבר היה ערוך להקפות ונסגר עד כניסת החג.

ובכל זאת, בית-הכנסת וסביבותיו המו אדם גם בשעות שבנתיים. בין השאר בגלל התוריםד המיוחדים לנשים ובנות לברך היום על הלולב של הרבי שמאז הבוקר ניתן לציבור (ורק הוחזר לבית הכנסת לעת "הלל" וההושענות), תחילה לאנשים, אחר כך (אחר התפילה) לטף ולנשים.

שמיני עצרת

בשנה זו היו הרבה הנהגות ו"גילויים" חדשים ומפתיעים ונשתדל בע"ה להביא את עיקרם. ולא לפני התנצלות בלתי נמנעת שמדובר בעצם באירועים שרישומם על גבי הכתב בכל לא משקף אותם באמת. אלא שאין אנו פטורים מציון העובדות ותקוונתו שהקורא ילמד מהם לפחות משהו על אשר התרחש.

ובכן, ה"פתיחה" הדרמטית היתה בתפילת ערבית. עם כניסת החג נפתחו דלתות בת הכנסת וכל אחד מהאלפים מיהר לפינה ש"תפס" לעצמו מראש. ואל מול המראה של ההצטופפות בכל פינה אפשרית לאורך ולגובה בית הכנסת אי אםשר שלא להתפעל מהמון העם כ"י. בערך בשבע וחצי נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א קול שירה אדירה של ניגון שמח (זה ששרים בו את המילים "כתיבה וחתימה טובה") שהלכה וגברה ברדכו של הרבי למקומו על הבימה המוגבהת שעל גבי הבימה הקבועה. בהגיעו למקומו הניח הרבי את הסידור על גבי הסטענדר ופנה לערב הקהל השר בעצמה ועודד את השירה ביתר שאת במשך רגע ארוך, בידו הק', בתנועות נמרצות ביותר. זו היתה ההקדמה לתפילה והפתיחה לשמחת הלילה והיא היתה ניכרת גם בתפילה עצמה, בעידוד השירה בקדיש ועוד.

אחרי התפילה הודיע הגבאי הרב פינסון כי ההקפות יהיו בשעה 9 וכי בסוכה הוכן קידוש עבור הקהל. הוא סיים ב"גוט יום טוב" מתנגן והרבי שליט"א הגיב בחיוך רחב ו...להפתעת הכל, פתח בשיחת ק'. היא נמשכה כעשר דקות והיו בה, בין השאר, ברכות לפי סדר האל"ף בית. ועוד,

הציבור התפעם מעצם השיחה בזמן זה, מהברכות המופלאות וגם מהמחזה של אמירת השיחה מעל הבימה המוגבהת. בביהכנ"ס נכח קהל עצום בלעה"ר, אך הרבי דיבר בקול רם ובחלק הקדמי נשמעו הדברים היטב. הרבי סיים בברכות לגאולה ונפלאות "בכל מכל כל" והתחיל את ניגון ההקפות לאביו. הציבור המשיך את השיר והרבי שליט"א יצא מבית הכנסת כשבדרכו ממשיך לעודד את השירה. מיד אחר כך מיהרו לסוכה הגדולה או לסוכות סמוכות ה ל"קידוש" ומשם בחזרה לביהכנ"ס ל"הקפות". ובדרך, בין "לחיים" וריצה בחזרה למקום, "חוטפים" חזרה על השיחה הטריה.

הרבי רומז לשרוק...

כתוצאה מהפתיחה לפני ערבית, השיחה לאחריה וה"לחיים" אחר כך, הרי כשהרבי נכנס לבית הכנסת היתה השמחה גדולה ביותר. שרו "שובה ה' עד מתי" וכשהרבי הגיע למקומו הניח על הסטענדר את הדפים המצולמים של "אתה הראת" והפסוקים (אתם נכנס לביהכנ"ס, ללא הסידור) ופנה לקהל להגביר את השירה. כאן היה לא רק עידוד לשיר אלא גם רמז לשרוק... אחרי הקדמה זו החלו באמירת פסוקי "אתה הראת" כשהגבאי הרב זאב כץ שליט"א מנצח על המעמד. כנהוג, אומרים את הפסוקים שלוש פעמיםד. בראשונה ובשלישית – הרבי אמר את הפסוק הראשון והאחרון. אחרי סיום כל פעם פנה הרבי לציבור והוא עצמו התחיל שיר. בפעם הראשונה – ניגון ההקפות לאביו ובשניה ובשלישית – "זאל שוין די גאולה" (המנגינה, ללא המילים). בכל פעם הלכה השמחה וגברה בעידודו המלהיב והמופלא של הרבי שכאילו "מכריח" גם את המיושב וה"קר" ביותר (אם משום מה נשאר כזהב אחרי לילות חג הסוכות...) לצאת מכליו ולהתעלות מעולמו הצר אל שמחת התורה.

אחרי אמירת הפסוקים בפעם השלישית כבר התחילו להתכונן להקפה הראשונה, אך הרבי היסב פניו בחזרה ל"מזרח" ואמר את הפסוק "והיה זרעך . . ופרצת". הציבור חזר במנגינה בה הרבי אמר (כמו שאר הפסוקים) והרבי אמר את הפסוק בשנית וכך גם פעם שלישית. לאחר מכן חזר ופנה לציבור והתחיל את ניגון אביו. מובן שהשמחה הלכה וגברה עוד יותר. בנתיים התחילו להוציא את ספרי התורה וללכת אתם לבימה והרבי התחיל לשיר "ופרצת" וההתלהבות גדלה...

רק עכשיו החלו ההקפות. את ספר התורה מסר לרבי הרב יוסף יצחק גוטניק והרבי פנה ללכת להקפה (כידוע שלהקפה הראשונה והשביעית הוך הרבי שליט"א בעצמו). במתינות מסוימת צעד הרבי עד הבימה שבאמצע ביהכנ"ס, כשבדרך מתברכים מפה קדשו ומברכים אותו ותאמצים לגעת קלות בספר תורה כדי לנשקו. אחרי שהקיף את הבימה ואמר את הפסוקים של ההקפה הראשונה, עלה רבי על הבימה המיוחדת לכך (מדובר כידוע בחידוש מבורך של השנים האחרונות) והחל לרקוד עם ספר התורה. הניגון היה ניגון ההקפות לרלוי"צ והרבי הסתובב לכל הכיוונים כך שכל הנוכחים בבית הכנסת זכו לראות את המלך ביופיו ובהדרתו רוקד וספר-התורה בידו.

חמשת ההקפות הבאות היו עוד חמשה שליבות במעלה שמחת החג הזה. כשבכל אחת עודד הרבי את השירה, לפחות לקראת סיומה, בעוז. וזה היה סידרן: בהקפה ב' כובדו חברי המזכירות ועוד כמה מנכבדי הציבור ושרו ניגון שמחה. ג' – הקפה של האורחים מארץ ישראל. זו היתה ההקפה הארוכה ביותר הלילה. שכןף לאחר שבודדים מבין האוחרים הלכו אל הבימה, הורה הרבי לכמה נוספים שילכו גם הם (ביניהם סגן שר הבטחון מר עובדיה עלי) וניכר היה שרוצה שרבים מהאורחים יכלו. הללו אכן עשו כרצון הרבי ועד מהרה התמלא כל השביל וכל שטח הבימה בקהל רב שעד אשר הלך וחזר חלפו דקות ארוכות.ניגנו את הניגון – "וכל קרני רשעים אגדע" והרבי עודד במיוחד לעבר הבימה עליה רקדו עם ספר התורה. ד' – אורחים ממדינות נוספות והניגון היה "שובה ה' עד מתי..." ה' – הרבנים וכמה מהמשפיעים והניגון היה "שיבנה . . אידעלך שרייט עד מתי..." ו' – הטנקניסטים ומנהלי בתי חב"ד. גם הקפה זו היתה ארוכה במיוחד (אם כי לא כמו השלישית) ובחלק ממנה עמד הרבי שליט"א ללא שמעודד את השירה אלאמביט על הצביור, ובמיוחד על הרוקדים על הבימה, במבט שמימי מיוחד במינו. הניגון היה השיר באנגלית שהפזמון החזור שלו הוא "שלוחי אדוננו".

הגילויים של ההקפה השביעית

כעת הגיעה ההקפה השביעית ושוב נוצרה תכונה לקראת ההקפה של הרבי. המעבר פונה והרב גוטניק מסר לרבי את ספר התורה והרבי החל לצעוד לכיוןן הבימה. פניו הק' האירו אותה שעה בצורה לא רגילה ובדרך הרעיף ברכות על כל מבקש. עם עלותו לבימה התחילו את ניגון ההקפות הרגיל והרבי שליט"א רקד כמה דקות כאשר כל העת מסתובב מצד לצד ואתו צד שאליו הרבי פונה מגביר ומחזק את שירתו. זה נמשך מספר דקות ואחר כך הרבי נעצר ודומה היה שההקפה מסיימת אך כאשר עומת השיר פחתה מעט, בעקבות זאת, התחיל הרבי שיר חדש "ופרצת" והשמחה חזרה והתעצמה. זה נמשך דקות אחדות והרבי התחיל שיר נוסף – "ניעט ניעט" שהושר בעוצמה הולכת וגוברת. מובן שריקודים ושירים אלו הוציאו את הקהל מגדרו ומכל העברים נשמעה שירה אדירה וכל מי שיכול היה להרשות לעצמו רקד על מקומו...

וכאשר הרבי ירד מהבימה נשמעו מכל הכיוונים השירה-הברכה – "יחי אדוננו מורנו ורבנו", שהרי ברגעים כאלו חוזרת ומתחדדת תחושת האוש על עצם המצאותו של הרבי בתוכנו ועל הזכות להיות כאן בשעות גדולות אלו... עם שוב הרבי למקומו, על הבימה שבמזרח, שרו "עלינו" (במנגינה המוכרת ממחנות הקיץ וכינוסי הילדים) וכן "אל תירא" ו"עוצו עצה" והרבי עודד הרבה בידיו הק' על גבי הסטענדר. לבסוף הכריז "גוט יום טוב" ובטרם צאתו התחיל הרבי שוב את הניגון לאביו ויצא את בית הכנסת המלא קהל שנסחף בשירה ובריקודים עד זמן רב אחרי כן...

(בסך הכל נמשכו ההקפות בלילה הראשון כשעתיים וחצי וזה יותר מהרגיל בשנים האחרונות).

"עצירת" הגילויים וקליטתם...

שחרית של יום שמיני עצרת התחילה גם היא אחרי הקדמה מלהיבה. בכניסתו הניח הרבי את הסידור על הסטענדר, פנה אל הציבור ששר ניגון שמח ועודד משך זמן. כן היו ניגונים רבים במשך התפילה ("האדרת והאמונה", "לכתחילה אריבער" ב"ממקומך" שב"קדושה" שבו עודד הרבי באריכות וכן, כמובן, בניגונים שונים בתפילת גשם שבמוסף).

באמצע חזרת הש"ץ של מוסף ירדו מביתו ועליה עלו הכהנים ונשאר למטה עד אחרי ברכת כהנים ולאמירת תהילים חזר למקומו לאחר שאמר לכל אחד מהכהנים "יישר כח כהן".

השעות שבין מוסף למנחה נוצלו היטב להתוועדויות אמצעי לקליטת ו"עצירת" הגילויים של ליל אמש והכנה לאלו שעוד עתידים לבוא בשעות הבאות... אבל לא היה ניתן להאריך הרבה בהתוועדויות ו"לחיים" שכן בשעה מוקדמת יחסית צריך היה לצאת לבתי הכנסת ברחבי העיר להביא לעוד ועוד יהודים את שמחת החג וההולכים לשכונות הרחוקות, מרחק שעתיים הליכה ויותר, לכל כיוון, יצאו מוקדם.

גם לפני תפילת מנחה פנה הרבי לציבור ועדד את השירה בתנועות נמרצות ולפני תפילת ערבית היה זה ביתר שאת וביתר עוז, סוף סוף כבר שמחת תורה... אלא שהקהל היה קטן (כי כאמור יצאו לבתי הכנסת השונים ברחבי העיר) ואלו דשנכחו מספרים כי הם הרגישו שענים יכולים "לענות" במידה מספקת להתעוררות מצד הרבי... אבל הרבי בשלו, עם צאתו מהתפילה חזר והתחיל את ניגון ההקפות לאביו...

כעת מיהרו להכין את בית הכנסת להתוועדות הקבועה של ליל שמחת תורה שאמורה היתה להתחיל בעוד כשעה.

שמחת-תורה של "נפלאות בכל"

המבוגרים שבציבור תפסו מבעוד מועד מקומות להתוועדות ליל שמחת תורה, ואילו שיצאו לתהלוכות החלו שבים טיפין טיפין, כך שההולכים למקומות קרובים הספיקו גם להיות בהתחלת ההתועדות (שגם בחצוניות יש לה מראה נדיר – הקהל קטן ובית הכנסת ערו, בעצם, להקפות ולא להתוועדות).

כמה דקות אחרי השעה 9 נכנס הרבי לבת הכנסת. תחילה הכריז שמישהו שטרם יצא י"ח קידוש יוציא את כל הציבור והרב הירשל שיפרין קידש על היין. אחרי הקידוש איחל הרבי שליט"א כי בבואנו מחג הסוכות יהיה רצון שנזכה בקרוב לשבת בסוכת עורו של לויתן והורה שהציבור כולו יאמר לחיים. לאחר שקיימו את ההוראה החלו לשיר "זאל שוין זיין די גאולה". הרבי ענה לכאו"א "לחיים" "לחיים ולברכה" ועודד את השירה קלות כמה דקות, עד שלפתע קם ממקומו, נעמד מלוא קומתו והחל לרקוד על מקומו כשנוא מניף את שתי ידיו הק' בעוז לאת להגביר את השירה עוד ועוד וגם סימן לשרוק. המעמד המיוחד הזה נמשך זמן רב, יותר מחמש דקות, שבמהלכן נסחפו כל הנוכחים בשמחה העצומה וכולם המשיכו לשיר בהתלהבות גם אחרי שהרבי חזר לשבת.

אחרי כן התחילה שיחת הק'. הרבי דיבר דברים נפלאים על הגאולה הקרובה ובתוך הדברים שם דגש על מעלתם של ילדי ישראל כאשר בסוף השיחה הורה שכל הילדים יאמרו "לחיים" והציבור יסייע להם. אל כמה ילדים פנה בעצמו ושאל אם הם לפני או אחרי בר מצוה והורה להם לומר לחיים. אחרי שיחה זו שרו "שובה ה' עד מתי" וגם בשיחה הבאה דובר על הילדים ועל המחנכים והרבי הורה לשיר ניגון שקשור ב"צבאות ה'" ושרו "ווי ואנט משיח נאו" במשך זמן.

במהלך ניגון זה הוציא הרבי שליט"א את דפי הצילום של פסוקי "אתה הראת" ועיין בהם מעט, אך רוב הזמן המשיך לענות "לחיים" וניכר היה כיצד מתייחס לכל אחד ואחד בפרט.

אחד הרגעים המיוחדים בחג...

בשיחה הבאה, השלישית, התחיל לבאר את פסוקי אתה הראת לפי הסדר תוך שהוא מגלה קשר מיוחד ומפרש אותם בפירושים חדשים, מיוחדים ומופלאים. בשיחה זו היו הביאורים עד "ה' ימלוך לעולם ועד" ובתוך הדברים היו מילים קצרות על העובדה שהיום בשמחת תורה מסיימים עוד מחזור בלימוד הרמב"ם. הרבי קישר את "אתה הראת לדעת" עם "ומלאה הארץ דעה את ה'" ובעקבות זאת, הניגון שאחרי השיחה היה על הפסוק "ומלאה הארץ...". בשיחה הבאה היה המשך ביאור הפסוקים עד גמירא ובסיום השיחה היה אחד הרגעים המיוחדים במשך החג המופלא – הרבי סיים כשהוא אומר את הפסוק "והיה זרעך . . ופרצת" בהטעמה, בניגון הפסוקים של "אתה הראת". באותה שעה כבר היה בבית הכנסת קהל גדול, כי רבים חזרו מהתהלכות, אבל ברגעים הללו היתה דומיה מוחלטת וקולו הק' של הרבי שליט"א שחוזר ומכריז את ההבטחה האלוקית נשמע היטב בחלל בית-הכנסת הגדול. הרבי קרא את הפסוק, הציבור ענה אחריו באותו ניגון והרבי חזר וקרא את המילים פעם שניה, הציבור חזר וכך גם פעם שלישית. מיד אחר כך התחיל הרבי לשיר בקול "ופרצת"... השירה היתה בחיות ובהתלהבות וגם כאן סימן הרבי לשרקו... בינתיים שאל הרבי את המזכי האם ההולכים לתהלוכה כבר חזרו והוא ענה בחיוב ואז הזכיר ע"ד ברכה אחרונה והורה להכריז על ההכנות להקפות. הגבאי הרב פינסון התחיל להכריז והרבי הורה שיעלה על הספסל, משעלה רמז הרבי שיעלה על השולחן והוסיף שילבש שטריימל מיד הובא שטריימל (לא קשה למצוא שטריימל ב-770) והוא התחיל להכריז על הפסקה כדי להכין את בית הכנסת להקפות אך הרבי הורה לו להכריז תחילה על ברכה אחרונה. לבסוף הכריז הכרזה על הקידוש שמוכן בחוץ... ועל הכנות להקפות שמחות למעלה ממדידה והגבלה והרבי האזין להכרזה בחיוך רחב...

אחרי ההכרזה קם הרבי ממקומו כשהוא מתחיל את הניגון לאביו והציבור עונה אחריו וכך הסתיימה ההתוועדות.

סדר ההקפות

הקהל יצא מבית הכנסת כדי לאפשר לשנות את מיקום הספסלים (וגם הארגזים והחבלים...) כדרוש להקפות ובחוץ המתין לו הקידוש שמוגש ביד רחבה בארגונו של ר' נחום מרקוביץ. זה היה לערך בשעה אחת עשרה וחצי והפעם היתה ההפסקה עד ההקפות ארוכה קצת – למעלה משעה – וכשהרבי שליט"א נכנס להקפות היתה השעה 12:45. בדרך שרו ניגון שמח וכשהרבי הגיע למקומו, הניח את הסידור (כאמור, אמש נכנס רק עם הדפים המצולמים אך היום הביא גם את הסידור) ועודד את השיר במרץ רב. היום נוהלה מכירת הפסוקים, כמידי שנה, ע"י הרב משה באגמילסקי מ"תומכי תמימים" (כי ההכנסה ממכירת הפסוקים היא עבור הישיבה) והרבי שליט"א התכבד באמירת כל פסוקי אתה הראת הראשון ופסוק ראשון ואחרון של השני והשלישי. אחרי הראשון התחיל את ניגון הקפות לאביו, אחרי השני התחיל את הניגון "זאל שוין זיין די גאולה" (ללא המילים) ואחרי השלישי אמר 3 פעמים את הפסוק "והיה זרעך . . ופרצת" והתחיל לשיר "ופרצת". בכל שלשת הפעמים היו תנועות הידים בהתלהבות בלתי-רגילה כלל וכלל, כאשר כמה פעמים עודד בשתי ידיו הק' כאחת וכמה פעמים הניף את היד הק' למעלה מעלה בסיבוב ובעוז... אשרי עין ראתה...

והרי סדר ההקפות:

הראשונה – בדרכו להקפה ענה הרבי שליט"א לרבים "לחיים" (דבר שאיננו בלילה הראשון כי עדיין יושבים בסוכה) והשפיע בדרכו לבימה שפע רב של ברכות ליהודים רבים, בעת-רצון מיוחדת זו. בעלותו לבימה החל כ"ק אדמו"ר שליט"א לרקוד בעוז כשהוא מתחיל את ניגון אביו ז"ל. הריקוד ארך משך זמן כשכ"ק אדמו"ר שליט"א פונה לכל הכיוונים כמה פעמים וחזור חיליה. הרבי שליט"א גם הגביה את ספר התורה כמה פעמים באופן מפליא. הריקוד הזה, של הרבי על הבימה ושל כל הציבור במקומותיהם, נמשך כמה דקות אבל השמחה וההתרוממות הרוחנית היתה עצומה באופן שאין לשער כלל!! בהקפה השניה כובדו כמה מנכבדי החסידים והניגון היה "שובה". בשלישית – כובדו אנ"ש דקנדה והניגון היה "אתה בחרתנו". ברביעית – אורחים מרחבי ארה"ב. הניגון היה ה"מארש" דר"ח כסלו. בחמישית – חברי הכולל בניגון שמח. בשתי ההקפות הללו עודד הרבי בעוז וביתר שאת ורבים הסכימו שחמשת ההקפות האמצעיות של הלילה היו שמחות ונלהבות עוד יותר מאלו של אתמול. בשישית – שלוחים ומנהלי בתי חב"ד. והניגון "שישו ושמחו בשמחת הגאולה".

"נתגבר על העולם"...

ההקפה השביעית, של הרבי שליט"א בעצמו, היתה בניגון ההקפות הרגיל (וכמו בראשונה, היום לא היתה אריכות כאתמול, אבל השמחה היתה עצומה... בסיומה היה הקהל מרוגש מאוד והתחילו לשיר "יחי אדוננו מורנו ורבינו" במשך הדרך התחלף הניגון ב"הרבי שליט"א . . נתגבר על העולם" ובסיומו היו תנועות עידוד נמרצות. ספרי התורה הושבו להיכל (את הספר של הרבי לקח והחזיר לידיו הק' ומהן הרב גוטניק כאתמול) ואז שרו "עלינו" ו"ועל כן נקוה" כשהרבי מעודד במרץ.

לאחר מכן, הכריז הרבי 3 פעמים "גוט יום טוב" ופנה לצאת כשמתחיל את הניגון לאביו. דרך היציאה מבית הכנסת היתה בצורה מיוחדת במינה. הרבי שליט"א הלך לאט ובדרכו הביט כמעט לכל אחד ואף הגביה את ראשו הק' אל הפירמידות הגבוהות ביותר, וכל זה בפנים שמחות ומאירות באופן נדיר...

נתונים לחלוטין באוירה המרוממת הזו המשיכו כולם לרקוד עוד שעות ארוכות, למעשה, עד שמונה בבוקר היו בבית הכנסת ולידו מעגלי רוקדים. וכאן יכול הקורא לבחור באחת משתי אפשרויות – או שכאן באמת לא טועמים טעם שינה או שהקהל מספיק גדול למלא את ביהכנ"ס ברוקדים עד אור הבוקר ולחזור ולמלא אותו בשמחת תורה בבוקר לתפילת שחרית... כך או כך בעשר בבוקר היה האולם הגדול מלא מפה אל פה ושוב – כשהרבי בא למקומו הניח את הסידור ופנה לעודד את שירת הציבור במרץ רב.

באוירה שמחה זו שרו ניגונים בהמשל התפילה (לפני התיבה עבר הרב שלום דוכמאן שליט"א) וכנהוג ברכת כהנים היתה בשחרית.

גם הקירות רקדו

כשהגיע עת ההקפות "פתח" הרבי שליט"א בניגון אביו ז"ל ועודד את השירה במשך זמן. מכירת הפסוקים התנהלה ע"י הרב שניאור זלמן גורארי' שליט"א (עבור ה"מרכז לעניני חינוך") וזה היה סדר ה"אתה הראת":

בראשון אמר הרבי את כולו, כשהקהל עונה פסוק בפסוק, ואחריו – התחיל את הניגון לאביו. בשני אמר את הפסוק הראשון והאחרון והתחיל לשיר "זאל שוין זיין די גאולה". בשלישי – שוב אמר הרבי "והיה זרעך" והתחיל לשיר "ופרצת". הרבי עודד במרץ רב ביד אחת ובשניה אחז בטלית (אגב, מאז שבת חוה"מ משתמש הרבי שליט"א בטלית אחרת מזו שבדרך כלל, ישנה יותר שצבעה יוצר צהוב מלבן). וכעת פנו להקפות. כנהוג, היו שלוש וחצי סיבובים (שינוי של השנה: את הסידור השאיר הרבי על הסטענדר ולא לקחו עמו) ואחר כך עלה הרבי לרקוד על הבימה. השיר היה ניגון ההקפות לרלוי"צ וכמו אמש – הריקוד היה כמה דקות בלבד אבל השמחה היתה עצומה, מעבר לכל המדידות וההגבלות של פחות או יותר דקות, כל בית הכנסת נע ורקד ודומה היה שגם הרהיטים והחלבים מתנוענעים בקצב השיר...

כשחזר כ"ק אדמו"ר שליט"א למקומו המתין עד שכל הספרים נכנסו לארון הקודש ואחר כך נפתחד הארון שנית לקריאת התורה. כרגיל, בין שחרית להקפות הספיקו רבים "אריינכאפן" קידוש ומרגע לרגע האוירה מרוממת יותר. גם הוצאת הספר תורה היתה מלוה בניגוניםד. ב"בריך שמיה" שרו "אנא עבדא" ואחרי אמירת "גדלו, ו"על הכל" שרו "הרבי שליט"א . . נתגבר על העולם" והרבי עודד עד הגרע בו ספר התורה הגיע לבימה, הרבי המשיך להביט על הספר ורק כאשר כבר התחילו לקרוא היסב פניו אל הקיר בחזרה.

הרבי עלה, כנהוג, ל"חתן בראשית" והרגעים הדרמטיים והמרגשים של אמירת ה"מרשות" בהם קוראים "יעמוד" לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ולהבל"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א בשמותיהם במפורש, חוזרים ומעבירים רטט מידי שנה בשנה וגם קולו של הבעל-קורא הוותיק הרב מרדכי שוסטערמאן שליט"א לעתים נחנק מבכי...

חתני התורה היו הרב שניאור זלמן גורארי' הרב יהודה לייב גרונר, הרב שמואל מ"מ בוטמאן, ר' שלום דובער דרייזין ור' ישראל נמדר. למפטיר עלה המשפיע ר' מענדל פוטערפאס והרבי שליט"א נשאר על הבימה עד אחרי המפטיר. את דרכו בחזרה למקומו עשה בעקבות ספרי התורה וצעד אחריהם לכיוון ארון הקודש ורק לאחר שהוכנסו בחזרה להיכל עלה לבימץו. במשך הדרך ההל כבר החל לשיר "שישו ושמחו" וכאשר הרבי עלה למקומו עודד את השירה במרץ, וכמו מבלי משים השיר "שישו ושמחו בשמחת תורה" התשלב והתערבב עם המילים "שישו ושמחו בשמת הגאולה הנה הנה משיח בא" ונמשך זמן רב . . קשה שלא להרהר על כך שבודאי שמחתו העצומה של הרבי שליט"א בתורה ביממות קדושות אלו מקרבות אותנו בצעדי ענק לשמחת הגאולה...

מהמיוחד בתפילת מוסף: ב"הוא אלוקינ" עודד הרבי שליט"א את השיר במשך זמן רב בשתי ידיו הק' וחזרו עליו כמה פעמים וכך גם ב"שים שלום". בטרם צאתו מביהכנ"ס שוב התחיל את ניגון ההקפות לאביו...

הרבי נעמד והשמיע עוד שיחה

השעות חלפו ומהתפילה עד ההתוועדות החג שנועדה לשש וחצי לא נשאר זמן רב מידי.. בשש בערב נפתחו דלתות בתי הכנסת, התפללו מנחה ומיד נטלו ידים וישבו להתוועדות. הרבי נכנס לפיי שש וחצי, נטל ידיו הק' לסעודה ומיד ביקש להכריז כי נותר עוד זמן ליטול ידיים והורה להודיע בדיוק את השעה והגבאי הרב פינסון הכריז. אמרו "לחיים" במשך כמה דקות וגם היום נראה היה כי עונה לכאו"א בפרט ואחר כך היתה שיחת הק' הראשונה. עיקרה – ה"מטען" שלוקחים ממעודי תשרי על כל השנה. הרבי שליט"א האריך במשמעות המושג אסרו חג והדגיש כי יש להמשיך את תוכן החגים על כל השנה כולה. באותה שיחה היו גם ביטויים מופלאים בנושא הגאולה. התחילו לשיר "שובה...", הרבי עודד וענה "לחיים" ואחרי כמה דקות פנה לר' יואל שי' כהן והורה לשיר את ניגוני כל הרביים. השירים היו לפי הסדר הבא: "ג' תנועות" – ךהבעש"ט, המגיד ואדה"ז, "א-לי אתה" לאדה"ז, ה"קאפעליע" (המקהלה) – לאדמו"ר האמצעי, "ימין ה'" – לאדמו"ר הצמח-צדק, "לכתחילה אריבער" – לאדמו"ר מהר"ש. "ניגון הכנה" – לאדמו"ר מהורש"ב, "הבינוני" לאדמו"ר מוהריי"צ ו,הוא אלקינו" לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

מעניין לציין כי בעוד שבראש השנה הנה בעת הניגונים הרבי שליט"א עצם את עניו הק' בדביקות, הפעם גם בניגוני הדבקות לא סרה השמחה מעל פניו הק' והמשיך כל העת לענות "לחיים" במאור פנים.

לבסוף טעם עוד מעט מהחלה ושתה מעט מים ובירכו ברכת המזון. מההנהגות הבולטות: התחיל "מרשות", המתין רגע ארוך ואחר כך התחיל שנית בנוסח הרגיל. ב"יעלה ויבוא" אמר בקול רם מ"וזכרון משיח" עד "ובנה ירושלים" ובסוף מ"ונמצא חן ושכל טוב".

אחרי ברכת המזון נעמד כ"ק אדמו"ר שליט"א מלוא קומתו, ובעמידה השמיע עוד שיחה בענין סיום הרמב"ם. גם הפעם היה ה'ציור' מיוחד במינו כמו בליל א' דחג הסוכות...

בערבית אמר הרבי "קדיש" (יום השנה לפטירת אם אמו הרבנית רחל נ"ע אשת הרה"ג ר' מאיר שלמה ינובסקי זצ"ל), אחריה הבדיל על הכוס ואחר כך החל מעמד "כוס של ברכה" שלא היה סיום נאה הימנו לאירועי שני הימים הגדולים. יצויין גם ש"כוס של ברכה" נתן אפשרות לעוד אלפי יהודים שלא היו כאן בשמיני עצרת ושמחת תורה לטעום ולו משהו מאוירת הימים הללו ואכן נראו כאן אלפים רבים מכל החצרות והחוגים והעדות וכאשר האחרון קיבל והרבי שליט"א יצא כשהוא שר "כי בשמחה תצאו" היתה השעה כמעט שתים לפנות בוקר...

אשרי העין שראתה והאוזן ששמעה ומי יתן ויחדרו המראות והקולות למוחנו ולבותינו למשך כל השנה כולה ונראה בעינינו כי נפלאות בה, בכל מכל כל.